אפשר לסכם את "ברוקלין היתומה" בשתי מילים. הנאה צרופה.
או אולי, מקורי בטירוף. או, ממזרי וחכם. או אולי, רגיש נוסטלגי. ואולי, עצוב ובודד.
יש עוד המון אפשרויות. ויש לכך סיבה אחת - ליונל אסרוג.
גיבורו של ג'ונתן לתם, מתבונן במציאות מבעד לתסמונת הטורט שלו, באופן שדורש ממנו לדייק ותובע ממנו להצליח ללכוד בתודעתו את כל ההיבטים של כל רגע ורגע. לפעמים הוא גם נאלץ לשכפל אותם במדויק. כמו כשהוא עוקב אחרי חשוד שמזמין כריכים וחייב לבצע את אותה הזמנה גם במחיר של הסתכנות באובדן החשוד שהמשיך לדרכו. או כשהוא מצליח לכלוא רוצח שדולק אחריו באמצעות זה שנכנס בצד הנהג במכוניתו הרודף, אבל אז חש כפוי לדפוק גם את הצד השני, במחיר הארכת הסיכון לחייו. וכל זה תוך מודעות כואבת, מבודחת, חומלת ומתוסכלת להפרעה שלו.
נדמה שההישג הגדול ביותר של לתם הוא שבמקום בהפרעת הטורט תשמש מעין קוריוז - דבר שהפך נפוץ בכתיבה, הכנסת עניינים הקשורים לבריאות הנפש לטקסט - היא ניצבת ברקע ומשמשת להעמקת האינטימיות והחיבה לדמותו של הגיבור הבודד-שנון-אמיץ-מריר-ועוד שלנו. גיבור שהוא סך כל חלקיו, יתום-חולה-ילד-גבר-ליצן ועצוב.
בכלל, אני מרגיש די מיותר. הספר הזה פשוט נהדר. השיגו וקראו.
אבל בכל זאת. קצת על החשודים המיידיים שבאמצעותם הבלוג הזה מדרג את ספרי המתח.
ליונל אסרוג הוא אחד מרביעיית יתומים. הוא ושלושת חבריו מכורח הנסיבות, נלקחים יום אחד על ידי אחד, פרנק מינה, לבצע עבודת סבלות. עם הזמן הם הופכים ל"אנשי מינה". עובדים קבועים של הברנש.
עם הזמן מתברר שמינה הוא טיפוס מפוקפק. המשפחה הלא מתפקדת הזו חוטפת זעזוע כשפרנק מינה נרצח, ממש בתחילת הספר. סיפור החקירה של ליונל, היתום חולה הטורט, נע בין העבר להווה.
הכתיבה מעולה. במיטב המסורת של ספרות ה"hard boiled" של הבלש הפרטי, עם ערוץ המודעות העצמית וההומור העצמי שנקודת המבט הפוסטמודרנית מציעה לכותבים של היום (בקיצור, אין גיבור או אמת אחת, ניתן להביט בדברים מנקודות מבט שונות). העלילה נעה לכיוון הנוארי, דרך ה"שרשה לה פאם", ועם קריצות לסם ספייד, גיבור ה"נץ ממלטה" שמשמש מעין מקור השראה לליונל רב ההשראה.
התעלומה אינה פורצת דרך, אבל היא בנויה היטב והפתרון שלה הגיוני, מתסכל, עגום והיא כל מה שאפשר לבקש מתעלומת "נואר". במובן הזה, לתם (או אולי לת'ם) מצליח לבנות את אותו משחק הישרדות/חידת פסיכומטרי מרגיזים-מרתקים שבהם לא ברור מי דובר אמת ומי משקר, על מי ניתן לסמוך ולמי אין להפנות את הגב (קצת כמו שהיה ב"נץ ממלטה").
מבחינת דמויות, מעבר לליונל, "ברוקלין" מכיל גלרייה הזויה ואפלה של דמויות מוצלחות ומסקרנות. ג'וליה מינה, גילברט, דני וטוני, "אחיו" של ליונל ב"משפחת מינה", הענק הפולני, "הלקוחות" מאסטר הזן רושי, וחברי התאגיד היפני כולם מרתקים ומייצרים זירת פילם נואר מתוחכמת ומתחכמת שכיף לשהות בה.
הקצב אינו אחיד. לעיתים נדמה שליונל מתקשה לעבור הלאה, נתקע בטיק טורטי של מחשבות מילים, טובע בשפה שעליה הוא מסתמך ושבה הוא חי פלח ניכר מן החוויה האנושית שלו. אני מצאתי את הגיגיו שובי לב, אבל ייתכן שבקטגוריה הזו, הספר הוא פחות ממושלם.
הערה אחרונה. חיפוש באינטרנט העלה שלת'ם הוא סופר מגוון ופורה, ועדיין, רק ספר אחד נוסף שלו תורגם לעברית, "נערה בנוף" - מערבון מדע בדיוני(!). אני מקווה מאוד שעוד תרגומים שלו לעברית יופיעו.
ציונים:
כתיבה: 9.5
דמויות: 9.5
תעלומה: 8.5
קצב: 8
ממוצע: 8.875
בונוס/עונש: שתי נקודות ושמינית על הבלש שובה הלב ביותר אי פעם, ועל היכולת לשלב נקודת מבט פוסט-מודרנית, מתחכמת בדרך שמוסיפה לתעלומה המסורתית במקום לגרוע או לעצבן.
סופי: 9.1
ליונל אסרוג, הבלש המופרע, מניע יצירת מתח אפלה, מצחיקה אינטימית ושובת לב. פשוט אל תחמיצו.