דברי מתיקה - איאן מקיואן

כמה נחמד לפתוח כך את שנת 2014. ספרו החדש של איאן מקיואן, "דברי מתיקה", מהווה תצוגת תכלית מרשימה של כישוריו המוכרים של הסופר, ומכיל גורם נוסף שהופך אותו למקסים במיוחד: מבוך מראות ייחודי של שתי תודעות פנימיות, אשר מהדהד את שני הנושאים העיקריים של הספר - אומנות הסיפור ואומנות הריגול - ויוצר מעין הרמוניה חד פעמית.
או בקיצור, מאוד אהבתי את ספרו החדש של מקיואן.

הסיפור מתרחש בבריטניה, בשנות השבעים. סרינה פרום, צעירה יפה, קרת מזג וסקרנית, העושה את צעדיה הראשונים כבוגרת בעולם ביחסים הרומנטיים, מתגלגלת בדרך לא דרך אל ה-MI5, שירות הביון הבריטי. הימים הם ימי המלחמה הקרה ותחילת החיכוכים המדממים של הבריטים עם המחתרת האירית.
סרינה מתחילה בתחתית, כעובדת מזכירותית, ובהמשך מקבלת תפקיד של מפעילת סוכנים, במבצע  שבמסגרתו הסוכן שלה אינו אמור לדעת כי הוא עובד בשירות השירות. סרינה מתאהבת בו, מגלה כי היא נתונה למעקב ובהמשך העלילה מסתבכת באופן יצירתי עד לסופה המתוחכם.

קצת על הכתיבה של מקיואן ב"דברי" ובכלל. סיימון ברון-כהן (בן דוד של סשה/בוראט), חוקר הפרעות התקשורת הבריטי, יצר המשגה של הקושי התקשורתי אוטיזם  כשטען שאנשים הלוקים בהפרעות מתחום זה סובלים מ"עיוורון תודעתי": חוסר יכולת להתייחס ולחשוב על מוחו ועל מחשבותיו של האחר. ב"דברי מתיקה" נדמה שמקיואן מצליח להשיג את ההיפך. הוא מצליח לתאר בחדות מוגזמת ובדיוק רב את תודעתם של סרינה, חבריה לעבודה והסוכן המופעל על ידה בלא ידיעתו. הוא מצליח גם לתאר את בריטניה של אותם ימים בצורה משכנעת מאוד, וכפי שכבר קרה לי בעבר כשקראתי את מקיואן, גם הפעם הרגשתי לעיתים בשעת הקריאה, שאני הוא הבדיה הלא אמינה בעוד סיפורו של מקיואן מתרחש בעולם אמיתי ובו אנשים אמיתיים. היכולת שלו לערב בדיון וריאליזם באופן כה מופלא הופך את כתיבתו למיוחדת מאוד בעיני.

הדמויות, כאמור, אמינות מאוד. סרינה קרת הרוח, שירלי שילינג הצעקנית, טום היילי הנרקסיסט המבריק וקבוצת הסוכנים המנוסים מהקומה החמישית של בניין ה-MI5, כולם הופכים בידיו האמונות של מקיואן לדמויות ממשיות, עגולות המשתכנות בתוך מוחו של הקורא במהירות.

הקצב, כמו תמיד אצל מקיואן, שהוא יותר סופר מסופר מתח (אני מניח שהוא לא היה מת על התואר הזה), אינו מהיר במיוחד. לעיתים הוא מתאר חודשים אחדים בהינף משפטים ספורים, ולעיתים הוא עסוק בתיאור החלטה או מחשבה והנסיבות שהובילו אליה באריכות רבה - עיינו ערך הסוף המקורי של הסיפור. לכן, מי שזקוק למנת האדרנלין המסורתית של ספרי המתח  בדמו המילולי של הספר עשוי להתייאש במהלך הקריאה.

קצת קשה לדון בתעלומה מבלי להסגיר פרטים חשובים. אומנם קיימות שאלות בסגנון ספרי הריגול א-לה ג'ון לה-קארה, כמו מי עוקב אחרי סרינה? מה תפקידו של טוני קאנינג בסיפור? ועוד,  אבל כמו תמיד אצל מקיואן, ההתרחשויות האמיתיות נוצרות בנפשם של הגיבורים והן אלו שמניעות את העולם, ובמקרה של "דברי" גם את התעלומה. את תיאור האינטראקציה שבין העולם הפנימי - עולם המחשבות והרגשות - והעולם החיצוני, מקיואן עושה כמו תמיד באופן מעולה.

ציונים:

כתיבה: 9.5
דמויות: 10
תעלומה: 9
קצב: 8

ממוצע: 9.125

בונוס/עונש: שלושת רבעי נקודה על יצירה ששוזרת ריגול וספרות בדרך נעימה ומתוחכמת.

סופי: 9.2

אחד מספרי הריגול המקוריים שקראתי, ואחד הטובים של מקיואן. מומלץ בחום ליהנות מן הקור הבריטי שאופף את הסיפור הנהדר הזה.

התמים - איאן מקיואן

איאן מקיואן הוא אחד הסופרים הבריטיים הפוריים בימינו. כמו פול אוסטר והרוקי מורקמי, הוא צובר קילומטראז' ספרותי מרשים, כזה שאולי פעם יזכה אותו בסיכוי לפרס נובל.
בשונה מאוסטר ומורקמי, שלא אחת כתיבתם נוגעת בסוראליסטי ובעולם החלום, מקיואן הוא איש של מציאות מדויקת. כתיבתו פרטנית באופן אובססיבי, תמונת העולם שהוא יוצר מדויקת, ומכילה תמיד את הדיאלקטיקה הקשה כל כך ללכידה שבין דיכאון להומור ובין אכזריות לאהבה. חוויית הקריאה בספריו משולה בעיני לצפייה בחדר ניתוח בטמפרטורה קרירה, מסקרנת, אבל לא תמיד נעימה, מסתורית אבל גם חשופה. מקיואן מנתח סיטואציות בקור מקפיא דם. בין אם זה קשר בין חברים ("אמסטרדם"), או בין אח לאחות ("גן הבטון"), או בין שני אנשים שהקשר ביניהם נוצר יש מאין ("אהבה עיקשת"). לפעמים הוא מנתח מנתח ("שבת"). הדמויות בספריו פועלות על פי דחפים ומאוויים מיניים ואפלים, ואז מוצאות צידוקים, מגוחכים או יעילים, למעשיהן. פרויד היה רואה בו פסיכולוג טוב. היצירה המקפיאה ביותר שלו, "אמסטרדם", זיכתה אותו בפרס "בוקר".

"התמים", הנקרא גם "היחסים המיוחדים" (שם שמתייחס לקשר במיוחד בין הבריטים לאמריקאים בימים שלאחר מלחמת העולם השנייה, וגם, אני סבור, לקשר שבין שני גיבורי הרומן), הוא רומן ריגול המתרחש באמצע שנות החמישים, בברלין המערבית, בה פועלים אמריקאים ובריטים על רקע המציאות המתהווה באירופה לאחר מלחמת העולם.

לנרד מרנהיים, מהנדס בריטי צעיר וחסר ניסיון רומנטי, מגויס כנציג בריטי למיזם ריגול אמריקאי שאפתני. גיוסו נעשה במסגרת היחסים המיוחדים שאמורים לשרור בין ארצות הברית לבריטניה כמנצחות הקפיטליסטיות של מלחמת העולם השנייה. המיזם נועד לריגול אחר מהלכי הרוסים, המנצחים הקומוניסטיים של מלחמת העולם השנייה, בברלין המזרחית. בסביבה רוויית המרגלים להשכיר, "צעירי מאה המארקים", כפי שמכנה אותם בוב גלאס, חברו האמריקאי של לנרד במיזם, פוגש לנרד צעירה גרמנית יפה. סיפור האהבה המתפתח ביניהם מתרחש במקביל להתקדמות מיזם הביון האמריקאי-בריטי, והשניים מסתבכים זה בזה באופן מוצלח.

כמו תמיד אצל מקיואן, אין הנחות. המרגלים הם קודם כל בני אדם. לנרד, חסר הניסיון, מונע על ידי היצר, מבלבל בין מין לתוקפנות ומתואר בדייקנות מקיואנית מעולה. האופן שבו חוסר הניסיון שלו במערכות יחסים רומנטיות משפיע על בחירותיו והתנהלותו במהלך הרומן כל כך משכנע, עד שלעתים היה נדמה לי שהמציאות האמיתית היא זו המתרחשת במוחו של מקיואן, ואילו אני, הקורא, הוא הבדיה. למקיואן יש לפעמים השפעה כזאת.
גם יתר הדמויות משכנעות ואמינות עד מאוד. ראויה ציון גם יכולתו של מקיואן לעמוד על ההבדלים בין אמריקאים לבריטים מבלי ליפול לגזענות או קלישאות.

הכתיבה מצוינת גם אם עמוסה מדי בפרטים. תיאוריו של מקיואן את גרמניה של אחרי המלחמה סוחפים ומרתקים והנוף שבו מתרחש הסיפור ממש קורם עור וגידים אל מול העיניים. ככה זה כשאתה מבקר במוח של סופר כזה.

הצד החלש של הספר הנו הקצב והתעלומה. אומנם, ההסתבכות שאליה מובילים אירועי הספר היא מרתקת, ובסופו נחשף טוויסט חביב שמשיב לרומן את זכותו כרומן ריגול. אבל במשך פרק זמן ארוך מדי, מתוארת לפרטי פרטים מציאות חייו היומיומית של לנרד באופן שעלול להוציא קצת את החשק למי שניגש לרומן בציפייה לספר מתח מסורתי יותר. כמו כן, עד להסתבכות שמגיעה רק בחלקו השני של הספר, מקיואן, אולי מבחירה, בוחר שלא לסבך יותר מדי את העלילה, ורמת העניין, לפחות מבחינת ההתרחשויות, נמוכה.

למרות זאת, הספר בהחלט שווה קריאה, ולמי שצולח את חלקו הראשון, צפוי בהמשך רומן ריגול-פשע מזעזע ומציאותי ביותר. אין זה מפתיע לגלות שמקיואן התבסס בכתיבתו על אירועים אמיתיים, שאליהם הוסיף את ה"מה-אם" של מוחו הקודח (כפי שעשה היטב גם ב"אהבה עיקשת", רומן המתח הפסיכולוגי שכתב על סימפטום הארוטומאניה).

דרך אגב, גם ספרו הבא של מקיואן, "sweet tooth", שכמו רוב ספריו, עתיד להתפרסם בהוצאת עם עובד, עוסק בעולם הריגול. אם תאהבו את "התמים", מומלץ לנסות.

ציונים:

דמויות: 9.5
כתיבה: 9
קצב: 7
תעלומה: 8 מה שנראה פשוט ממבט ראשון מסתבך לפלונטר מרשים בסיום.

ממוצע: 8.375

בונוס/עונש: אין

סופי: 8.375

עולם הריגול בחדר הניתוח. למיטיבי לכת בעלי קיבה חזקה.