כוכב השטן - יו נסבו (ביקורת כפולה)

לכבוד הספר החדש שסוגר את הטרילוגיה של הארי הולה, החלטנו לכתוב שתי ביקורות מבלי להתייעץ אחד עם השני (לאלו מכם שעוסקים במחקר - גרסת הביקורת ל"דאבל בליינד"), התוצאה לפניכם:

א.פ:

הספר החדש בסדרת הארי הולה המתורגם לעברית הוא גם חלק שלישי בטרילוגיה בלשית מצוינת שמספקת עלילת מתח מהודקת, כתיבה ייחודית ורוחב יריעה שכבר למדנו להכיר מנסבו בשני הכרכים הקודמים (אדום החזה, ונמסיס). הערך המוסף של הכרך הנוכחי הוא השיא האלים ומסמר השיער שאליו מגיע העימות בין הארי לנסיך, וגוון חדש ומעניין שמצטרף לכתיבתו של נסבו.

בחלק האחרון של הטרילוגיה הארי הולה מתמודד עם אתגר כפול. הוא מנסה לאתר רוצח סדרתי יעיל שמשאיר בזירות הפשע סימנים המלמדים על טקס פולחני מצמרר (המערב - הפתעה! - את כוכב השטן המחומש). ובנוסף, הוא צריך לעבוד לצד מי שהוא חושד כי הוא ה"נסיך". ניהול החקירה האינטנסיבית בתנאים האלה הופך במהרה לסיר לחץ. הארי מגיב בכך שבוחר לעזוב את החקירה המשותפת (פעולה שהולמת את דמותו) ועובר לחקור היעדרות של שחקנית-זמרת מפורסמת. בשלב הזה נדמה שיש מעט נפילת מתח.

אבל אל דאגה, זה רק נסבו, מעביר לרגע לניוטרל, שנייה לפני שהוא עובר להילוך חמישי.

הפרשיות מצטלבות שוב והארי חוזר לשתף פעולה עם הנסיך בחקירה. המתח שוב עולה ונקודת הרתיחה כל הזמן מעבר לעמוד הבא שאתם קוראים.

פרשיית הרצח הסדרתי מגיעה לסופה הפשוט (פלצנים, ואני בתוכם, יאמרו, הפרסמוני) והדי גאוני, ובמקביל, העימות של הארי והנסיך הופך בסופו למשחק אסטרגיה מהיר ומיוזע של חיים ומוות. כמעט אפשר להרגיש איך שני המוחות החדים הללו מאמצים עצמם עד קצה גבול היכולת, ואנחנו יכולים רק לעקוב בהשתאות, בלי למצמץ, כדי שלא לפספס כלום, אחר ההתנגשות הזו שמולידה את אחד השיאים בספרות המתח העכשווית.

הכתיבה של נסבו מעולה, כרגיל. הדמויות אמינות, גם אם בכרך הזה אינן מתפתחות יתר על המידה, חוץ מהנסיך שדמותו הולכת ונחשפת במלוא ממדיה המבהילים. הבונוס בספר הנוכחי - כמו רסקול, בקודם - הוא וילי בארלי, במאי תיאטרון מגושם ונהנתן שמפתח מערכת יחסים מעניינת עם הארי, ואף מתייחס אליו באופן מעט אבהי. בכלל, נסבו מרבה להתייחס למניעים הפסיכולוגיים של גיבוריו, תוך מתן משקל גדול לדמות האב. לעיתים זה נעשה בצורה פשטנית, ו"אין יור פייס", אבל הדבר מצליח להוות תוספת טובה ולהעמיק את חוויית הקריאה.

מה שחדש בכתיבה של נסבו הפעם היא איזושהי נימה ביקורתית, הרוצה לחשוף ולהוריד מסכות, לגלות מה מסתתר מאחוריהן. נסבו מנסה - דרך הארי - להבהיר את מהותם האמיתית של קשרים בין אנשים, קשרים בין אירועים ובין מיתוג מוצר לחוויה האותנטית (כן, גם זה :)...).
הארי מנסה לגרום לנסיך להוריד את מסכת השליטה העצמית ולגלות את דמותו האמיתית.
הארי מנסה לחשוף מה מסתתר באמת מאחורי הרציחות הפולחניות.
ושימו לב לקטע הקצרצר שבו נסבו מתאר את היחס בין המשקה "ג'ים-בים" להארי הולה. נסבו מזכיר (לי) שם, לשבריר שנייה, את דיוויד פוסטר וואלאס במסה הביקורתית שלו על שייט תענוגות בקאריביים, מסה שמורידה את המסכה מעל אשליה של תענוג.

בהתייחסות לטרילוגיה כולה אפשר לומר שנסבו עושה לז'אנר המתח את מה שכריסטופר נולאן עשה לז'אנר הקומיקס עם טרילוגיית "האביר האפל" - הוא מוסיף עומק, גוונים, מימדים של התבוננות, מאבק אפי שהולך ונבנה לאורך הכרכים והופך להתנגשות, ומידה של התרגשות שלא היו קיימים בז'אנר, לפחות לא במינונים האלה.

בקיצור, מדובר בחדשן שמצליח להתיך יחד חומרים שונים ומגוונים באופן שאינו גורע מן הספר ולא מפריע לו לתפקד כספר מתח מעולה.

ציונים:

דמויות: 9
תעלומה: 9
כתיבה: 9
קצב: 9 אחרי ההתחלה המעט מזדחלת.

ממוצע: 9

בונוס/עונש: בונוס של שלוש נקודות לעדות הפורנזית הביזארית ביותר שיצא לי להיתקל בה בספרות המתח, ולא אוסיף.

סופי: 9.3

סיום פשוט מושלם לטרילוגיה מבריקה. קנו לעצמכם מתנה לחג (אבל אם לא קראתם את השניים הראשונים אל תלכו בדרך קיצור).

אורי קידר:

אחד המאפיינים הכי ברורים וכנראה שגם מתבקשים של ספרות המתח הסקנדינבית, הוא השימוש המוגבר  (ולעיתים המוגזם) במזג האוויר הקר, האפור והמושלג שבחצי היבשת הצפונית. כל כך מובהק, שלא פעם, אני משוכנע, ישראלים רבים צופים בעניין בתחזית מזג האוויר הדי מיותרת בעונה החמה, וממש מופתעים שלא מוצאים דיווח על סופה גדולה העושה דרכה למזרח התיכון.

יו נסבו, הטוב (לטעמי) שבסופרי המתח הנורדיים, עושה את מירב המאמצים בספרו החדש 'כוכב השטן', כדי לשוות אווירה לוהטת וחמה לספרו. כמה מסכנים הם תושבי אוסלו, הנאצלים לכרוע תחת עומס חום שמגיע בשיאו עד כדי 29 מעלות. ולא רק בעניין זה נבדל ספר זה משאר ספרי הז'אנר, וגם מקודמיו שלו. נדמה לי כי הההבדל המשמעותי ביותר נעוץ בעובדה כי הפעם בחר נסבו לכתוב רומן מתח כהלכתו, מבלי לנסות לספר לנו על תופעה חברתית משמעותית, או להעלות באוב פרשיות כואבות מהעבר הנורבגי. אמנם אחת הדמויות המרכזיות נולדה מרומן בין קצין נאצי וצעירה נורבגית, אבל אין לעניין זה חשיבות של ממש בסיפור. בעצם, אולי ישנה משמעות כלשהי, אבל עצם הרומן לא מהווה למעשה עניין של ממש בספר.

נדמה לי כי הפעם נסבו פשוט רצה לעשות קצת כיף. הוא לקח את הסיפור אותו סוחב הגיבור, הארי הולה, על גבו מהספרים הקודמים בסדרה, מותח אותו, משלב אותו היטב בעלילה החדשה אודות רוצח סדרתי המכה בנורבגיה. לפרקים, נדמה לי שנסבו קרא קצת יותר מדי ספרים של דן בראון, אבל אל חשש...אין פה את הטרחנות סטייל צופן דה וינצ'י.

אז יש לנו כמה מעשי רצח, אצבעות קטועות, יהלומים מסתוריים על הגופות, והארי הולה אחד, שיכור אבל עדיין גדול מהחיים.

נהוג להמשיל לא פעם ספרי מתח לרכבות הרים. הפעם, נדמה לי, כי ארבעת החלקים הראשונים של הספר מזכירים קצת יותר את התור לרכבת – מרגישים שזה עומד להגיע, המתח מתחיל להתגבר, פעימות הלב כבר מואצות, ורק החזקים נשארים. כאמור, לספר זה אין את רוחב היריעה שיש בספריו הקודמים של נסבו, ולכן, לא פעם, במקום אווירה דחוסה, מורגשת אווירה מרוחה. אבל...

אבל אז מגיע החלק החמישי. אנחנו עולים על רכבת ההרים, נחגרים, ויוצאים לנסיעה כל כך משכרת, עמוסה בפיתולים ולופים, שאת הספר מסיימים כמעט ללא אוויר בריאות.

ציונים:

תעלומה: 8

כתיבה: 7. מאבד נקודה בגלל הנטייה לפתוח פרקים בתיאור ארוך שלא פעם פשוט מעיק.

דמויות: 9. מעבר להולה הנפלא, לנסבו יש יכולת לתת עומק אפילו לדמויות שמופיעות לכמה עמודים בלבד...

קצב: 8. על הפרק האחרון – 10, על ארבעת הראשונים, 6. הממוצע...

ממוצע: 8.

בונוס/עונש: רבע נקודה על השימוש הנכון בציטוטים משירים מפעם לפעם. בכל זאת, האיש זמר רוק...

סופי – 8.25.

בברכת שנה מוצלחת לכולם