יום שבת, 31 באוגוסט 2013

גלוי ונעלם - איאן רנקין





מרץ וניסיון מתקדמים בכיוונים הפוכים לאורך החיים. 
אנחנו מתחילים עם המון מרץ ומעט ניסיון. בהדרגה, זה הולך וקטן בעוד שחברו גדל. מדי פעם אנחנו אומרים לעצמנו, לו רק יכולתי לחזור על הדברים, כשאני יודע את מה שאני יודע עכשיו. או, לו רק היה לי עכשיו הכוח שהיה לי פעם.

בכל הקשור ליצירה, לעתים רחוקות אנו נתקלים במשהו שמתקיים בו איזון מוצלח בין מרץ ודחף לניסיון. משהו שמצליח להיות בו זמנית גם מחוספס וגם מתוחכם.  "worst case scenario", של דאוס היה שילוב מעולה של מרץ וחדשנות ("suds n soda") לצד ניסיון ובגרות ("right as rain"), "אדון החצר" של טריסטן אגולף, עליו השלום, היה רומן נקמה בועט ושורט של כישרון צעיר ומתהווה, שנכתב בממדים אפיים, אליהם חותרים סופרים מנוסים רבים.
"גלוי ונעלם" (hide and seek) של איאן רנקין, מייצג, בעיני, בז'אנר המתח, את נקודת האיזון האידאלית הזו שבין מרץ לניסיון מתגבש. זהו רומן מהיר, מיוזע וקצרצר שמצליח לאגד בתוכו סוגיות שונות באופן מורכב ומעורר התפעלות שאינו פוגע בקצב.

או, בפשטות, רק אחרי שקראתי את "גלוי ונעלם", שנכתב בין "חבלים וצלבים" ל"כחול ושחור", הבנתי מדוע רנקין נחשב לכוכב על של ספרות המתח, ולגאווה סקוטית.

העלילה עוסקת בחקירת מותו של צעיר המתגורר ב"סקוואט" (בניין שבו גרים פולשים שלא כחוק) בעקבות נטילת מנת יתר. ג'ון ריבוס, הבלש הקבוע של רנקין, נקלע לזירת פשע שאינה באחריותו, ומסתבך מרצונו בתעלומה המורכבת.
על פני 265 עמודים רזים ושריריים של דיאלוגים שנונים, ובדיחה אחת קורעת על כוכבת עבר, טווה רנקין תעלומה שמערבת כתות לעבודת השטן, הומופוביה, סאדיזם, קשרים בינאישיים מורכבים של חברות ובגידה, ושחיתות בחלונות הגבוהים. שזירת הנושאים קצבית ומרתקת. הטון אינו דרמטי מדי, והקריאה דומה להתבוננות בהתרחשות מעניינת מבעד למסך עשן.

הדמויות - משכנעות, פגועות ופוגעות, מאיימות, אכזריות ומופרעות - נקלעות כולן לקלחת הרוחשת של אורח החיים של הצד האפל של העיר.

אין בספר חידוש גדול. כבר נכתבו בבלוג הזה ביקורות רבות על ספרי מתח שעשו בעיר שימוש כזירה אפלולית. אבל רנקין עושה את זה כל כך טוב, מהיר, ומשכנע. אני סיימתי את הספר ביום וחצי.

פתרון התעלומה אף הוא מקורי ומקדים בכמעט עשור את הרעיון שעמד מאחורי אחד הסרטים המפורסמים של סוף שנות ה-90. ובכלל, הקריאה בעלילה שמתרחשת לפני שני עשורים מהנה מאוד. אין סלולריים ודיסקים. יש קלטות טייפ ותקליטים. אין סטטוסים וציוצים. יש שיחות עצבניות ומעקבים. נחמד להיזכר קצת בתקופה שבה לא יכולנו לדעת הכול על כולם בהקשה קצרצרה על מקלדת.

הערה קטנה לסיום. בשבוע הספר האחרון, לא היה תרגום חדש של רנקין בדוכן של הוצאת "רימונים", כפי שהיה בשנתיים הקודמות. על רקע הידיעות המתפרסמות בתקשורת אני מניח שההוצאה, כמו כל ההוצאות הקטנות, סובלת מקשיים. אני מקווה שהם עוד לא אמרו את המילה האחרונה בתרגומי רנקין.

ציונים:

תעלומה: 9 מורכבת ומעניינת
קצב: 9.5
דמויות: 8.5
כתיבה: 9

ממוצע: 9

בונוס/עונש: אין

סופי:9

איאן רנקין סופרסטאר.

ושנה טובה:)



יום שבת, 17 באוגוסט 2013

יצור פראי - ג'וש באזל (מאת אורי קידר)





הבעיה הכי גדולה של הספר "יצור פראי", היא גם היתרון שלו. לבעיה של 'יצור פראי' קוראים ג'וש באזל. או אולי פיטר בראון. או פייטרו בראונה. או בעצם, ד"ר ליונל אזימוט. ג'וש באזל הוא רב האומן שכתב את הספר וכל שאר שמות הם אותו אדם בדיוק, אדם אותו יצר באזל.

"על מה אתה מקשקש?", אתם ודאי שואלים.

הבעיה הכי גדולה של רומן המתח הלא שגרתי הזה נעוצה בספרו הקודם של באזל, "לנצח את מלאך המוות" – אחד המותחנים הכי טובים ומשעשעים שקראתי בשנה האחרונה. כשמגיעים לספר המשך, עם אותו גיבור (בשם בדוי), הציפיות הן כאלה שקשה מאוד לענות עליהן. קצת כמו להיות הבן של שימי תבורי.

נדמה לי שג'וש באזל הבין את הבעיה וניסה לפתור אותה על ידי כתיבת רומן שונה לחלוטין.

כזכור, ב'לנצח', פיטר בראון הוא רופא עם עבר מסתורי במאפיה שמנסה לפתוח בחיים חדשים, לברוח ולנקום. בספר החדש הוא כבר רופא על סיפונה של ספינת שעשועים, ששונא כל רגע מעבודתו ומקבל הצעה לצאת למסע מוזר לאגם נידח במינסוטה, כשומרה של פליאונתולוגית (סקסית בטירוף, כמובן), במהלכו אמורה המשלחת לאתר את המפלצת שמסתתרת, על פי האגדה, באגם. מין "נסי" אמריקאית.

כצפוי, החבורה עוברת שלל תלאות הזויות, העיירה בה נמצא האגם מעניקה לחבורה קבלת פנים שיקבל ציוני הפוסע ברחובות טהראן. וזה עוד לפני ששרה פיילין נכנסה לתמונה. כן, שרה פיילין. ההיא מאלסקה.

קשה לי מאוד לכתוב ביקורת על הספר הזה. גם כי כל פרט נוסף שאספר עלול להוות ספוילר וגם כי, כפי שאולי שמתם לב, אין לי יותר מדי דברים לכתוב על הספר.

זהו מותחן כיפי, קורע מצחוק ופיטר בראון הוא דמות שובת לב. גם בספר הזה הערות השוליים הן תענוג קומי, ובסיום הספר, באזל מספר את הסיפור האמיתי מאחורי שלל עובדות ששתל בספר.

הבדל משמעותי נוסף בין הספרים – האג'נדה. לפיטר בראון יש דעות מוצקות לגבי שלל נושאים כמו איכות הסביבה, קפיטליזם ובאופן כללי, הוא מאמין שרפובליקני ו'אידיוט' הן מילים נרדפות. ושוב, זה עוד לפני ששרה פיילין נכנסת לתמונה. אה, והוא גם תומך נלהב של ישראל.

ייאמר לזכותו של באזל שהוא השקיע מחקר מעמיק לפני כתיבת הספר, שהנושאים עליהם הוא כותב חשובים לו וכי הוא יודע לכתוב עליהם בצורה מעוררת הערכה. גרסא משופרת של קארל היאסן, עם שילוב של קינקי פרידמן (למיטיבי לכת בלבד).

בשורה התחתונה – אחלה של ספר מתח. חייבים להתחיל מ'לנצח את מלאך המוות', אחרת לא מבינים למה בראון מתעב כל כך כרישים, אבל תנסו להתנתק מהספר ולא להיות שיפוטיים כשקוראים את 'יצור פראי'.

ואתם חייבים להיות שם כששרה פיילין נכנסת לתמונה.


ציונים:

תעלומה: 9 רוב הזמן אין לנו שמץ של מושג מה קורה פה לעזאזל, מי הטובים ומי הרעים. הפיתרון לא מסעיר ברמות גבוהות, אבל הדרך לשם מענגת.

דמויות: 9 פיטר בראון. וכמובן – שרה פיילין...

כתיבה: 9.5 כפי שציינתי – באזל יודע לשלב את הרעיונות והנושאים החשובים לו ולעשות זאת תוך כדי קריצה והרבה מאוד הומור. הערות השוליים מוסיפות המון לחוויה.

קצב: 8 רצים ורצים, אבל מפעם לפעם עוצרים לרגע ואז מגיע פלאשבק של אחת הדמויות. לעיתים זה קצת מעיק.

ממוצע: 8.875

בונוס/עונש: שתי נקודות. אחת על הערות השוליים, השנייה על האג'נדה (תודו שחשבתם שאכתוב 'שרה פיילין'), שנדיר למצוא בספרי מתח.


סופי: 9.075
יוצאים לשוט באגם וויט. חגורות הצלה לא יעזרו. חוש הומור – כן.

יום שישי, 9 באוגוסט 2013

לנצח את מלאך המוות - ג'וש באזל (מאת אורי קידר)



אחת הביקורות הראשונות שכתבתי בבלוג זה, עסקה בספר "הילד האחרון". ספר מתח עמוק, מלנכולי ואפל. האווירה הקודרת והדמויות שהמזל הטוב פסח עליהן, הפכו את הספר הדי שגרתי, למשהו שנחרט בזיכרון בזכות קדרותו.

במקרה של "לנצח את מלאך המוות" של ג'וש באזל הספר נחרט בזיכרון מסיבות אחרות לגמרי. אני לא יודע אם אנחנו פה בשביל הבדיחות או בשביל הסיפור המפותל והמיוחד. כנראה ששניהם משחקים תפקיד משמעותי. בפתיחת הספר, כמות הבדיחות כה גבוהה, שנראה שאנחנו פה רק בשביל הבדיחות, וקצת כמו בסרט פורנו, העלילה מיותרת. בהמשך, העלילה מתחילה לתפוס תאוצה ומקום ואז יש גם ספר מתח ולא רק מטח יריות הומוריסטי.

 אבל יש בספר הזה משהו מעבר לעוד ספר מתח קליל שהופך אותו לכזה שלופת את הבטן ומקשה על  הנחתו בצד וחזרה לחיי היומיום. ייתכן וזו הנבזיות המקסימה שמבצבצת מכל שורה, וכמובן – מהערות השוליים המאלפות, אליהן עוד נחזור. אך לדעתי מדובר בעיקר בדמות הראשית המוצלחת עד מאוד.

ד"ר פיטר בראון הוא מתמחה בבית חולים גרוע במנהטן. חלקים לא מבוטלים מהספר עוסקים בנחשלותו של בית החולים. פרקים שלמים נראים כמו מחווה משעשעת לקלאסיקה "בית האלוהים". דמותו של בראון רבת סתירות. הוא הופך מורכב יותר ויותר עם כל דף שהופכים ברומן הקצבי הזה. וכאשר, בשלב מסוים, אנחנו מגלים פרטים מפתיעים על עברו, דבר כבר לא יכול להפתיע אותנו. על אף שמדובר בספר משעשע למדי, דמותו של בראון, שהיא למעשה הדמות היחידה אשר מקבלת עומק ומשמעות, כובשת ומרגשת.

מבלי להסגיר יותר מטפח, בשלב מוקדם מאוד בעלילה אנו מגלים שלד"ר בראון עבר מפוקפק, ששב ומתנפל עליו. הוא נאלץ להילחם על חייו, כשהמצפון שלו לא מאפשר לו לנטוש את חוליו.

הסיפור מתקדם בדרך מרתקת, בו בכל פרק מתקדמת העלילה, אך בזה שאחריו היא חוזרת לאחור וחושפת חלק נוסף בסיפורו של הרופא, כשהחזרה לאחור נעשית מנקודת מבט עכשווית ומפוכחת.

הסיפור הבסיסי כבר היה קיים בעבר (ע"ע "מותו וחייו של בובי ז", שמחברו, דון וינסלו, ממליץ על "מלאך המוות" בכריכתו האחורית), אבל הפיתולים בהחלט מפתיעים, כך שעל אף הפתרון הלא מרעיש, רמת המתח והעניין נשארת גבוהה כל העת. מבחינת כתיבה, הספר פשוט קורע מצחוק. הדיאלוגים חדים ולא נמרחים וגולת הכותרת – הערות השוליים שמלאות בתופינים – החל מהערות רפואיות ועד שטויות מופרכות למדי. בסוף הספר כותב באזל כי כל הערות השוליים מצוצות מהאצבע, ונותר רק להעריך אותו על יכולת ההמצאה. מצד שני, באזל הוא רופא בעצמו ובעל תואר בכתיבה יוצרת, כך שיש לתהות האם גם ההערה בסיום היא לא שטות נוספת שלו. הקצב, מהיר ועצבני, עם רגעים של עומק ורגש.

בסך הכול מדובר ברומן קליל, מצחיק מאוד ובו דמות אחת שמשמשת בסיס איתן ומסקרן לקריאה.


ציונים:

תעלומה: 8.5
דמויות: 9. אולי צריך לתקן ל"דמות".דמותו של פיטר בראון כובשת לב, עמוסת ניגודים, ורומנטית. גלריית הדמויות המקיפה אותו היא תפאורה, לא יותר.
כתיבה: 9
קצב: 9.

ממוצע: 8.8

בונוס/עונש: שתי נקודות על הערות השוליים, שהופכות את הספר מעוד מותחן משעשע, לחוויה של ממש.

סופי: 9.

ספר נפלא!



יום שישי, 2 באוגוסט 2013

פ' זה פחד - קן ברואן


ג'ק טיילור רוכב ברביעית. וכרגיל, המרק הוא רק תירוץ. ברואן ממשיך לפרוש לפנינו, תחת הכותרת של סיפור מתח, את עולמו הפנימי של הבלש האירי הכי מריר-חמים שיש.

הפעם ג'ק חוקר את הירצחה של אחות של סוחר הסמים שלו. סטודנטית צעירה שמותה בנפילה ממרומי גרם מדרגות מעורר באחיה הכלוא חשד. מתחת לגופתה נמצא ספר פרי עטו של מחזאי אירי שנוי במחלוקת שכבר אינו בין החיים. כאשר מקרה דומה מתרחש ,ג'ק מבין שהוא מתמודד עם רוצח סדרתי ויוצא לתור אותו. בדרכו הגמלונית. בנוסף, מפגש עם אהבה ישנה שם אותו תחת כוונות המשטרה, והוא מתמודד עם קבוצת גיבורים מטעם עצמם שלוקחים את החוק לידיים באופן מזעזע.

אבל כל אלו, כמו ברוב ספריו של ברואן, מרגישים קצת כמו תפאורה שעל הרקע שלה מתרחש המחזה האמיתי - חייו של גרוש, מזדקן, ששיאו מאחוריו. בכרך הנוכחי מתווספת לסיפור התוגה שמתלווה לניסיונו של ג'ק להיגמל מכל החומרים האסורים שצרך - סמים, אלכוהול וקיצוץ משמעותי בכמות הסיגריות - החומרים שתדלקו את המוח התזזיתי שלו.
נדמה שניסיון הגמילה הזה מכבה את הלהבה שמאפיינת את ג'ק. הוא דיכאוני. איטי. פחות שנון. פחות חושב. עם פחות תשוקה לחיים. אם לא הייתי קשור אליו רגשית בעקבות הכרכים הקודמים ייתכן שהייתי מאבד עניין בספר הנוכחי. אבל מאחר שהקשר בינינו כבר מבוסס היטב, אני קצת דואג.

 הכתיבה של ברואן, כמו תמיד, מאוד קצבית. את הספר הנוכחי סיימתי בשעה וחצי. התעלומה היא עקב אכילס. כמו תמיד. גם ההומור והשנינויות ברמה מתונה מאוד הפעם. מנגד, משהו בכרך הזה נותן הרגשה מאוד אותנטית, והוא מהווה ציון דרך חשוב בחייו של ג'ק. לכן, כספר העומד בפני עצמו הכרך הנוכחי - בניגוד לקודמים - הוא מעט בעייתי, אבל כפרק המשך בעלילותיו של... הוא מביא את הגיבור לנקודה חדשה ודיכאונית ומהווה חלק חשוב בעלילותיו. עכשיו נותר להמתין ל-"ס' זה סוד", שמובטח לקוראים בעמוד האחרון של הספר.

ציונים:

כתיבה: 8.5
דמויות: 8.5
קצב: 9
תעלומה: 6

ממוצע: 8

בונוס/עונש: אין

סופי: 8

אם אתם מוותיקי הסדרה, הצטרפו אל ג'ק טיילור בשעתו הקשה, אם טרם קראתם, התחילו מההתחלה.