‏הצגת רשומות עם תוויות ג'ק טיילור. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ג'ק טיילור. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 1 בדצמבר 2013

לונדון בולווארד - קן ברואן


"לונדון בולווארד" של קן ברואן חריג בכך שאינו משתייך לאחת משתי הסדרות של ברואן, זו של ג'ק טיילור, וזו של תחנת המשטרה המטורללת.

"לונדון" מספר על אסיר משוחרר שמנסה להסתגל לחיים בחוץ. לולא הייתי יודע שקוראים לו מיטשל הייתי חושב שמדובר בג'ק טיילור, הבלש הקבוע של ברואן - מיטשל מצטט מספרים כמו טיילור. הוא ציני כמו טיילור. הוא מתייחס לאלימות במעין אדישות אנגלית מוזרה כמו טיילור. הוא חושב על חבריו לעומק ומסוגל לנפק מדי פעם אמירה מעמיקה כמו טיילור, והכי חשוב, מתחת להרבה קשיחות, גם אצלו חי איזה דובון אכפת-לי מיקרוסקופי במעמקי הלב, דבר שמעורר הרבה אמפתיה למצבו.

הספר היה יכול בקלות להיות מעין פריקוול שמסביר כיצד הפך ג'ק טיילור קשוח וציני כל כך. אבל הוא לא. ותוך כדי קריאה, אחרי מספר פעמים שבהן הזכרתי לעצמי: "מיטשל, לא טיילור", הסתגלתי, והעסק זרם.

בכלל, נראה שכשברואן כותב, יש לו שני מצבי הפעלה. גוף ראשון יחיד, ציני ומצחיק לעיתים, וגוף שלישי רבים, שמתאמץ נורא להיות מגניב ומשעשע, אבל יוצא בעיני קצת ריקני וילדותי, כפי שקורה ב"בליץ" וב"השועלה" המתארים את חבורת השוטרים המופרעת.

אני מעדיף את הסוג הראשון. ולונדון בולווארד עושה את העבודה.

העלילה די דומה ליתר העלילות של ברואן, אם כי הפעם היא מתרחשת בצד השני של החוק. בעצם אצל ברואן זה לא כל כך משנה. כי גם השוטרים לא נמנעים מאיזו פשיעה פה ושם.
מיטשל מנסה להשתחרר מכבלי עולם הפשע. הוא מתחיל לעבוד אצל שחקנית מזדקנת (עובדה משעשעת - בסרט המבוסס על הספר, את השחקנית בת השישים משחקת קירה נייטלי בת העשרים ומשהו, ואת מיטשל בן הבואכה-חמישים משחק קולין פארל...). במסגרת עבודתו נחשף מטשל לגלריית הדמויות ההזויות המקיפה את השחקנית המזדקנת, ומצליח ליצור לעצמו מעין בית וקשרי חברות חדשים. אבל פסיכופט בכיר מעולם הפשע ממשיך לרדוף אותו באופן מבלבל, והאלימות שכל הזמן מבעבעת תחת הסיר מתפרצת, עד לשיא המאוד מפתיע, אבל לא הכי אמין של הספר.

הכתיבה של ברואן קצבית ומשעשעת כרגיל (כשהוא בגוף ראשון). הוא נוגע באופן מעניין ומוצלח בחלקים הקשורים להסתגלות במעבר בין הכלא לאזרחות. מנגד, התפניות והתעלומה, כפי שקורה אצלו לעיתים קרובות, אינן מפותחות מספיק והצלחת הספר נשענת כמו אצל מיודענו ג'ק, על עולמה הפנימי של הדמות הראשית. וכמו תמיד, זה עובד.

ציונים:

כתיבה: 8.5
דמויות: 7.5, בעיקר למיטשל, לדיווה המזדקנת ולבאטלר המוזר.
תעלומה: 6
קצב: 9

ממוצע: 7.75

בונוס/עונש: אין

סופי: 7.75

אחד מהחביבים של ברואן

יום שישי, 2 באוגוסט 2013

פ' זה פחד - קן ברואן


ג'ק טיילור רוכב ברביעית. וכרגיל, המרק הוא רק תירוץ. ברואן ממשיך לפרוש לפנינו, תחת הכותרת של סיפור מתח, את עולמו הפנימי של הבלש האירי הכי מריר-חמים שיש.

הפעם ג'ק חוקר את הירצחה של אחות של סוחר הסמים שלו. סטודנטית צעירה שמותה בנפילה ממרומי גרם מדרגות מעורר באחיה הכלוא חשד. מתחת לגופתה נמצא ספר פרי עטו של מחזאי אירי שנוי במחלוקת שכבר אינו בין החיים. כאשר מקרה דומה מתרחש ,ג'ק מבין שהוא מתמודד עם רוצח סדרתי ויוצא לתור אותו. בדרכו הגמלונית. בנוסף, מפגש עם אהבה ישנה שם אותו תחת כוונות המשטרה, והוא מתמודד עם קבוצת גיבורים מטעם עצמם שלוקחים את החוק לידיים באופן מזעזע.

אבל כל אלו, כמו ברוב ספריו של ברואן, מרגישים קצת כמו תפאורה שעל הרקע שלה מתרחש המחזה האמיתי - חייו של גרוש, מזדקן, ששיאו מאחוריו. בכרך הנוכחי מתווספת לסיפור התוגה שמתלווה לניסיונו של ג'ק להיגמל מכל החומרים האסורים שצרך - סמים, אלכוהול וקיצוץ משמעותי בכמות הסיגריות - החומרים שתדלקו את המוח התזזיתי שלו.
נדמה שניסיון הגמילה הזה מכבה את הלהבה שמאפיינת את ג'ק. הוא דיכאוני. איטי. פחות שנון. פחות חושב. עם פחות תשוקה לחיים. אם לא הייתי קשור אליו רגשית בעקבות הכרכים הקודמים ייתכן שהייתי מאבד עניין בספר הנוכחי. אבל מאחר שהקשר בינינו כבר מבוסס היטב, אני קצת דואג.

 הכתיבה של ברואן, כמו תמיד, מאוד קצבית. את הספר הנוכחי סיימתי בשעה וחצי. התעלומה היא עקב אכילס. כמו תמיד. גם ההומור והשנינויות ברמה מתונה מאוד הפעם. מנגד, משהו בכרך הזה נותן הרגשה מאוד אותנטית, והוא מהווה ציון דרך חשוב בחייו של ג'ק. לכן, כספר העומד בפני עצמו הכרך הנוכחי - בניגוד לקודמים - הוא מעט בעייתי, אבל כפרק המשך בעלילותיו של... הוא מביא את הגיבור לנקודה חדשה ודיכאונית ומהווה חלק חשוב בעלילותיו. עכשיו נותר להמתין ל-"ס' זה סוד", שמובטח לקוראים בעמוד האחרון של הספר.

ציונים:

כתיבה: 8.5
דמויות: 8.5
קצב: 9
תעלומה: 6

ממוצע: 8

בונוס/עונש: אין

סופי: 8

אם אתם מוותיקי הסדרה, הצטרפו אל ג'ק טיילור בשעתו הקשה, אם טרם קראתם, התחילו מההתחלה.

יום שבת, 12 בינואר 2013

שחור וכחול - איאן רנקין



אי שם ב-1848, מהנדס צעיר בשם פיניאס גייג', שעבד במסילת רכבת, נפגע בתאונת עבודה. מוט ברזל חדר דרך מצחו אל האונה הקדמית של מוחו. גייג' לא איבד את הכרתו והמשיך לחיות. אך הוא השתנה מקצה לקצה. ממהנדס שקול הוא הפך לאדם רוגזני, רעשן בעל פרצי זעם אלימים ובלתי צפויים. המקרה של גייג' נחשב לציון דרך בחקר המוח .

כשקראתי את "שחור וכחול", רומן המתח שתורגם בסדרת הבלש ג'ון ריבוס לאחר "חבלים וצלבים", לא יכולתי שלא לתהות לעצמי אם אין כאן מקרה גייג' נוסף. אבל הפוך.
ריבוס, שב"חבלים וצלבים"  היה טיפוס היסטריוני, לא שקול, בכייני ואלים, הפך לפתע לבלש מאורגן, בעל יכולות אינטואיציה ותכנון. האם שפטתי אותו לחומרה בעת קריאת "חבלים"? האם כל העת מדובר היה בבלש מסכן שמתהלך עם מוט ברזל תקוע באונה הקדמית שלו? האם ב"שחור וכחול" מישהו הוציא סוף סוף את המוט מראשו?
נראה שזהו ההסבר היחיד שמתקבל על הדעת, מפני שהפער בין ריבוס של "חבלים" לריבוס של "שחור" הוא באמת גדול.

ועכשיו ברצינות.

"שחור וכחול" הוא רומן המתח השמיני בסדרת ריבוס (יש שמונה עשר עד היום), אשר זכה בפרס "פגיון הזהב" היוקרתי. ב"שחור" אנו מקבלים בלש ועלילה שעברו התבגרות משמעותית מאז אותה אסופת קלישאות היסטריונית של "חבלים וצלבים". ריבוס, שכנראה התבגר בששת הספרים שלא תורגמו בין הראשון לשמיני, עסוק מעל הראש בחקירות.
הוא חוקר את הירצחו של פועל באסדת קידוח נפט בחופי סקוטלנד, את הגחתו לעולם של רוצח סדרתי חדש המכונה "ג'וני בייבל" אשר מחקה סדרת רציחות של רוצח אחר, "בייבל ג'ון", אשר התרחשה שני עשורים טרם מועד התרחשות העלילה של "שחור". כדי לסבך את התמונה, ריבוס הופך מושא לחקירה משטרתית פנימית בנושא הרשעת חשוד ברציחות של "בייבל ג'ון" באופן שאינו תקין. מספר האויבים של ריבוס בספר הסבוך הזה גבוה מאוד - אנשי תעשיית הנפט, שני רוצחים סדרתיים, סוחר סמים אלים שגם אשתו ובנו אינם טומנים ידם בצלחת, שוטרים מושחתים, וסיגריות ומשקאות חריפים (ריבוס הבוגר מנסה להיגמל מהם).

הספר מספק חמש מאות ומשהו עמודים של עלילת מתח סבוכה המתרחשת בזירות שונות של סקוטלנד. תיאור העבודה בתעשיית הנפט בהחלט תורם לסיפור. במיוחד תיאור הווי החיים במתקני הקידוח. קצת כמו עם מטוסים, מדובר במבנים מאוד לא אינטואיטיביים שספק אם היינו מוכנים להיכנס לתוכם לולא היינו יודעים כי הם בטוחים. רנקין מעביר את ההרגשה באופן מצוין כאשר ריבוס מסייר במתקנים כדי לפענח את תעלומת הירצחו של העובד. כחוקר, ריבוס מתנהל בשיטתיות  מרשימה, וגם אם ניסיון הגמילה שלו מסופר באופן שבלוני, הוא עדיין עובר כדמות הרבה יותר עגולה מאשר ברומן הקודם.  שיטות החקירה שלו בספר הנוכחי חכמות ומקוריות יותר. האווירה שרנקין מייצר היא אותה אווירה - עירונית, גשומה, מנוכרת ואפלולית. העיר מצטיירת כמקום עגום שרק הבר השכונתי מהווה מפלט ממנו. ואת זה רנקין עושה היטב.
אם תרצו רנקין עושה לסקוטלנד את מה שקן ברואן עושה לאירלנד עם ג'ק טיילור שלו, מינוס ההומור, אבל עם תוספת משמעותית בגזרת התעלומות.

ובכל זאת, הקריאה אינה חלקה לגמרי. הסיבה, קצת כמו בפתיחה של הסקירה, נעוצה בשינוי הקיצוני. כמו ריבוס (כמובן), רנקין עבר שינוי ככותב. הבעיה  היא בקיצוניות. אם "חבלים" היה סיפור מתח פשוט עם פתרון הגיוני אבל קלישאי ופשוט, הרי שב"שחור", התעלומות נפתלות, נשזרות אחת בשנייה, מהדהדות אחת אל השנייה באופן מסתורי וההבדל בין שני הספרים כמעט קשה מנשוא. דמיינו מטוס מקופל מנייר לעומת מטוס משוכלל להרכבה עם חוברת הוראות ארוכה שעושה כאב ראש מיד כשמביטים בה.

או, בקצרה, הרומן כבד מדי. וכבדותו מכבידה עוד יותר בגלל שהרומן הקודם שתורגם היה כל כך קליל וקלישאי.

אז אם אתם טיפוסים שמסתגלים לשינויים, אם התמודדתם היטב עם המעבר של רדיוהד למוסיקה אלקטרונית, אם לא נכנסתם לפאניקה מחילופי מובראק-מורסי, או אם נראה לכם שניסיונותיה של ג'יי קיי רולינג לכתוב למבוגרים הם רעיון טוב, אתם כנראה מספיק גמישים כדי להנות מן הרומן המרשים ורחב היריעה הזה. אם אתם מתקשים לעמוד בשינוי וקראתם את הרומן הקודם של רנקין שתורגם - על אחריותכם.

ציונים:

כתיבה: 8 חל שיפור ניכר
קצב: 7.5 משתנה, וזה בעוכריו של הספר
דמויות: 8
תעלומה: 8.5 ללא ספק אחת מנקודות המוצא המורכבות שהוצגו בספר מתח מתורגם שיצא לי לקרוא

ממוצע: 8

בונוס/עונש: אין

סופי: 8

ריבוס הבוגר והמאורגן מתנהל כמו בלש אינטליגנטי וקלאסי ברומן רחב יריעה , מורכב ומסובך. מומלץ לאנגלופילים ולחובבי מתח עמוק ואיטי.

יום שני, 1 באוקטובר 2012

ט' זה טירוף - קן ברואן



תרגום שמו של הספר החדש בסדרת ג'ק טיילור הולם אותו משתי סיבות.

אחת היא שאני לא בטוח שבשוק הספרים הקשה של היום הרבה אנשים היו רוכשים ספר שנקרא "הקדושות המעונות של מגדלנה". ושתיים - "ט' זה טירוף", מתאר באופן מוצלח את הרקע לאירועי הספר הנוכחי - פרשת ההתעללות בנערות איריות שנשלחו למנזרים על ידי הנזירות שהיו אמורות להחזיר אותן בתשובה. כאשר מי שאמור להשגיח עליך, לגדל אותך ולדאוג לך, מתעלל בך, זה טירוף.

ג'ק טיילור מתחבר לסיפור הזה היטב כי גם הוא לא ממש זר להתעללות ולמזל רע. כבן לאמא מתעללת רגשית וקורבן יחסי של המציאות, ובעיקר של עצמו ושל ההתמכרויות שלו - שבכרך החדש כוללות גם שימוש מסיבי בכדורים - הוא נדחק למשימת איתור נזירה שעבדה במכבסה שבה עונו "קדושות מגדלנה". במקביל הוא מקבל על עצמו מצעיר הומוסקסואל לחקור את מותו של אביו. הצעיר חושד באמו החורגת.

כרגיל, ג'ק טיילור הוא לא הבלש הטיפוסי. שיטות החקירה שלו אינן מתוחכמות מאוד. הוא לא מקדיש זמן רב לראיות. אינו עובד באופן שיטתי. ואינטואיציה מקבלת אצלו משקל רב מאוד. וכרגיל, כמו בשני הכרכים הקודמים, ההתמכרות שלו, וחייו האישיים המתאפיינים בהתמודדות עם אובדנים ושברוני לב זוכים פה לפוקוס רגיש ואינטליגנטי.

אחרי קריאת שלושת הכרכים ("ר' זה רצח" ו-"מ' זה מוות" הם הקודמים), אפשר לומר שהמעשים והמחשבות של טיילור הם מעין ריקוד עגום ולא מחושב שמהווה ממוצע של הדחפים האלימים והילדותיים שלו, ההומור השחור שלו, הדיכאון שלו והתאווה שלו למשהו אחר חוץ מהחיים שלו. כמי שלא זר למחשבות על הקיום החיים וכל השאר, קל לי מאוד להזדהות אתו ולהעריך את יכולתו של ברואן ליצור בלש קלאסי, אבל גם דמות אמיתית, אמינה ובעלת אומץ ואופי חמים.

למעשה, הדבר הכי טוב שאני יכול לומר על הסדרה, הוא שכשאני רואה שמתפרסם בה כרך חדש, אני מרגיש מעין שמחה חמימה, ראשונית. משהו שלא קשור ישירות לתעלומות או למתח, אלא יותר לתחושה משמחת של פגישה מחודשת עם חבר.

הכתיבה של ברואן, כרגיל, טסה במהירות משלה. מהירות הברואן. ואני סיימתי את הספר בשעה וחצי ועכשיו צריך להמתין עד חנוכה, כך על פי השמועות, כדי לפגוש שוב את חברי הילדותי, המכור והמרתק.

ציונים:

דמויות: 9, 10 לג'ק, 8 ליתר.
קצב: 9.5
תעלומה: 7.5 ניכר שיפור קל ביכולתו של ברואן לכתוב תעלומה מורכבת יותר.
כתיבה: 9

ממוצע: 8.75

בונוס/עונש: מינוס נקודה וחצי על התיאורים של ההתעללות במכבסה שהיו אומנם חלק חשוב מן העלילה אבל הוגשו באופן מעט מגושם.

סופי: 8.6

טיסה על הכביש המהיר של התהיות הקיומיות וההומור השחור עם הבלש האירי המופרע ג'ק טיילור, מומלץ בחום.



יום חמישי, 6 בספטמבר 2012

בליץ - קן ברואן




בשבוע הספר ביקרתי בדוכן של "הוצאת סלע" ויצא לי לשמוע את המו"ל מסביר הפנים, זיו כהן, משיב לשאלה של אדם אחר שעצר שם ושאל כיצד הפך קן ברואן לסופר פורה כל כך?  מסתבר שברואן הספיק לכתוב עשרה ספרים לפני שמצא מו"ל שהחליט לפרסם את ספריו.

ההיסטוריה הקצרה הזו סייעה לי להבין את הפער שבין הסדרה שאליה משתייך בליץ לסדרת "ג'ק טיילור". עושה רושם שברואן התנסה במספר סגנונות לפני שספריו החלו להתפרסם.

בליץ הוא כנראה החלק הראשון בסדרה של לפחות שני ספרים (זה שאחריו נקרא השועלה) העוסקת בתחנת משטרה בריטית, וכוללת מגוון רב של דמויות של שוטרים מופרעים ולא כל כך מוצלחים - ברנט, הבלש הפסיכופט, בעל איים של רכות אישיותית, פולס, שוטרת שחורה צעירה בעלת יצר עז של הרס עצמי, ופורטר, בלש הומוסקסואל שמייצג, אני חושב, את דמות הנורמלי שמולה כולם נראים קצת יותר מטורללים (קצת כמו אייל קיציס בארץ נהדרת). קיימות דמויות קבועות נוספות, אבל הן אינן עמוקות או מותירות די רושם.

בסיפור הנוכחי, חבורת השוטרים נאבקת ברוצח שוטרים סדרתי.

הבעיה, קצת כמו ב"השועלה", היא שכל הגיבורים, פושעים ושוטרים כאחד, הם אימפולסיביים מדי, לא מספיק אמינים, לא מספיק עמוקים וכך הופך הסיפור למעין "סלפסטיק מתח", תת-ז'אנר שהומצא על ידי ברואן, כנראה כאחד מניסיונותיו הרבים (איזה הספק!) להצליח לפרוץ כסופר.
אין בכך שום דבר פסול, אבל אם צריך לבחור בין הסדרה הנוכחית לזו של ג'ק טיילור, אני הייתי מעדיף את טיילור בכל הזדמנות.

ציונים:

תעלומה: 6
כתיבה: 6 קריא מאוד, אבל הכתיבה ממש אוורירית.
דמויות: 5 עדיף היה להפחית במספר הדמויות ולהעמיק בהן.
קצב: 8

ממוצע: 6.25

בונוס/עונש: עונש של שתיים וחצי נקודות - מברואן אפשר לצפות ליותר.

סופי: 6

מעביר את הזמן, אבל מדובר ללא ספק בקו הג'אנק-פוד של תעשיות ברואן.



יום שני, 18 ביוני 2012

ר' זה רצח - קן ברואן



ג'ק טיילור רוכב שנית. יאי. הפעם הוא מחפש שני רוצחים. אחד רוצח צוענים, והשני רוצח ברבורים. זאת לאחר שהוא שב מתקופה קצרה בלונדון. לא היה לו מה לעשות שם אבל הוא חש שזה יהיה לא מכובד לחזור מוקדם מדי. הוא לא רוצה להרגיש שמסתכלים עליו כאילו חזר עם הזנב בין הרגליים. או, כמו שהוא אומר את זה - עבר המון זמן מאז הפעם האחרונה שבה הוא הרשים מישהו. עבר יותר זמן מאז הפעם האחרונה שבה הרשים את עצמו.

טיילור חוזר לגלאווי שבאירלנד חמוש בעוד קצת ניסיון חיים, שני חברים חדשים ובאהבתו הקבועה לרומנים, לשירה ולמילה הכתובה בכלל. העלילה מתמקדת כאמור במקרי הרצח, אבל גם בחיים האישיים של דמויות שפגשנו כבר בספר הקודם, כגון ג'ף, כוכב הרוק המזדקן שהפך לבעלים של בר וברנדן פלוד, השוטר שחזר בתשובה. גם אמו של טיילור צצה מדי פעם. 

כפי שקורה בדרך כלל אצל ברואן, ובניגוד למתרחש בספרי מתח אחרים, התעלומה משמשת יותר כרקע לשרטוט של תמונות מחייו האפלים, מרירים ולעיתים, לרגעים, מתוקים של טיילור ומחייהן של דמויות המשנה. מהקריאה בספר הנוכחי (עוד אחד אמור לצאת לקראת החגים) הבנתי למה אני כל כך אוהב לקרוא על טיילור - זה בגלל שהוא יודע ללכת חבל דק, כזה שמפריד בין קול לקול מדי ומעצבן, בין רגיש לבכיין, בין מנוסה ללאה וקהה חושים. דמותו האוהבת והקשוחה של טיילור מהלכת כל הזמן על החבל הזה, ולא צריך לפחד לרגע שהוא יפול.

ציונים:

דמויות: 8.5 טיילור כהרגלו ממגנט, והיתר אמינים ומעניינים.
קצב: 9
תעלומה: 7 כרגיל, הצד החלש יותר.
כתיבה: 8.5

ממוצע: 8.25

בונוס/עונש: שתיים וחצי נקודות להתרחשויות בסיום שמלמדות מדוע לטיילור צדדים אפלים באישיותו, ומדוע לפעמים נדמה שהוא מתעלם מן הדברים הנוראיים ביותר. 

סופי:8.5

רומן אפלולי ונעים, כמו חתול של ארכי-נבל.

יום שישי, 13 באפריל 2012

מ' זה מוות - קן ברואן


אני מחבב את הוצאת "סלע". הוצאה של ספרי מתח קלילים. מתורגמים ומקוריים. נתקלתי בה פעם ראשונה כאשר המו"ל ביקר בחנות הספרים בה עבדתי כדי לקדם את ספרו. כמו כל הוצאה קטנה שלא יכולה להרשות לעצמה למכור ארבע במאה, אני מאחל לה שתצליח לשרוד.

את הספר הקודם של ההוצאה שביקרתי לא אהבתי. "השועלה" של קן ברואן לא היה מוצלח בעיני. הדמויות היו מן ערבובייה לא מובחנת של שוטרים מופרעים. התפניות הרבות היו צפויות. לא הבנתי מדוע קן ברואן הוא סופר מצליח כל כך. למעשה, שניים מספריו שטרם קראתי - "בליץ'" ו"לונדון בולווארד" - עובדו לסרטים עם כוכבי אקשן דרג שני כמו ג'ייסון סטטהאם וקולין פארל.

"מ' זה מוות", ששמו בשפת המקור THE GUARDS, הבהיר לי מדוע ברואן הוא כזה סיפור הצלחה.

בספר הנוכחי, שהוא חלק מסדרה בה מככב ג'ק טיילור, שוטר לשעבר, אלכוהוליסט ומעין חוקר פרטי בהווה ברואן נוקט קו אחר.פחות תפניות. פחות דמויות מרכזיות. יותר כתיבה מושחזת. ומים מאוד עמוקים בכל הנוגע לחייו האישיים של הגיבור.
קשה שלא להתאהב בדמותו של ג'ק טיילור. אלכוהוליסט, איש ספר, מודע לעצמו, עצוב, שמח, ובעיקר, חד כתער בתפישתו את המציאות.

כמעט כל דיאלוג בספר נקרא בשקיקה, ואחד השיאים הנוגים ללב הוא דווקא מונולוג קצר (ע"מ 95 והלאה) שבו מספר הגיבור כיצד ספרים מהווים עבורו הכרח בדיוק כמו אוכל ושתייה ושתייה אלכוהולית.

העלילה צנועה. אם שאיבדה את בתה פונה אל טיילור כדי שיוכיח שמותה של הבת לא היה התאבדות. טיילור נעזר בחברו, סאטון, בחור מטריד בעל מאפיינים פסיכופטיים  בולטים כדי לפתור את התעלומה. הסיפור פשוט. אבל הדרך הרגשית שעובר הגיבור היא מאלפת, עצובה, מצחיקה ומטרידה. בין אשפוז בבית חולים לחולי נפש לראיון עבודה אצל מי שתוקף אותו בתחילת הספר טיילור מפזר הגיגים מצחיקים ועצבות דוקרת בדיוק כמו שבלש פרטי צריך לעשות.

הדבר היחיד שאפשר לומר לרעתו של הספר היא שהוא נגמר מהר מדי. אחרי שעתיים של קריאה מצאתי את עצמי בוהה פתאום בכריכה האחורית. סוף מפתיע.

לשמחתי תורגם כבר ספר נוסף בסדרה "ר' זה רצח", מעניין מה שמו באנגלית...

ציונים:

כתיבה: 8.5 כתיבה רזה וחדה
דמויות: 9 מיעוט הדמויות והעומק שלהן מאפשר לברואן להראות מה הוא יודע
תעלומה: 6
קצב: 9

ממוצע: 8.125

בונוס/עונש: חמש נקודות בונוס על אהבת הספרות והשירה שעוברות לכל אורך הספר בצורה מקסימה.

סופי: 8.625

בוק-נואר מושלם
מומלץ מאוד