איאן מקיואן הוא אחד הסופרים הבריטיים הפוריים בימינו. כמו פול אוסטר והרוקי מורקמי, הוא צובר קילומטראז' ספרותי מרשים, כזה שאולי פעם יזכה אותו בסיכוי לפרס נובל.
בשונה מאוסטר ומורקמי, שלא אחת כתיבתם נוגעת בסוראליסטי ובעולם החלום, מקיואן הוא איש של מציאות מדויקת. כתיבתו פרטנית באופן אובססיבי, תמונת העולם שהוא יוצר מדויקת, ומכילה תמיד את הדיאלקטיקה הקשה כל כך ללכידה שבין דיכאון להומור ובין אכזריות לאהבה. חוויית הקריאה בספריו משולה בעיני לצפייה בחדר ניתוח בטמפרטורה קרירה, מסקרנת, אבל לא תמיד נעימה, מסתורית אבל גם חשופה. מקיואן מנתח סיטואציות בקור מקפיא דם. בין אם זה קשר בין חברים ("אמסטרדם"), או בין אח לאחות ("גן הבטון"), או בין שני אנשים שהקשר ביניהם נוצר יש מאין ("אהבה עיקשת"). לפעמים הוא מנתח מנתח ("שבת"). הדמויות בספריו פועלות על פי דחפים ומאוויים מיניים ואפלים, ואז מוצאות צידוקים, מגוחכים או יעילים, למעשיהן. פרויד היה רואה בו פסיכולוג טוב. היצירה המקפיאה ביותר שלו, "אמסטרדם", זיכתה אותו בפרס "בוקר".
"התמים", הנקרא גם "היחסים המיוחדים" (שם שמתייחס לקשר במיוחד בין הבריטים לאמריקאים בימים שלאחר מלחמת העולם השנייה, וגם, אני סבור, לקשר שבין שני גיבורי הרומן), הוא רומן ריגול המתרחש באמצע שנות החמישים, בברלין המערבית, בה פועלים אמריקאים ובריטים על רקע המציאות המתהווה באירופה לאחר מלחמת העולם.
לנרד מרנהיים, מהנדס בריטי צעיר וחסר ניסיון רומנטי, מגויס כנציג בריטי למיזם ריגול אמריקאי שאפתני. גיוסו נעשה במסגרת היחסים המיוחדים שאמורים לשרור בין ארצות הברית לבריטניה כמנצחות הקפיטליסטיות של מלחמת העולם השנייה. המיזם נועד לריגול אחר מהלכי הרוסים, המנצחים הקומוניסטיים של מלחמת העולם השנייה, בברלין המזרחית. בסביבה רוויית המרגלים להשכיר, "צעירי מאה המארקים", כפי שמכנה אותם בוב גלאס, חברו האמריקאי של לנרד במיזם, פוגש לנרד צעירה גרמנית יפה. סיפור האהבה המתפתח ביניהם מתרחש במקביל להתקדמות מיזם הביון האמריקאי-בריטי, והשניים מסתבכים זה בזה באופן מוצלח.
כמו תמיד אצל מקיואן, אין הנחות. המרגלים הם קודם כל בני אדם. לנרד, חסר הניסיון, מונע על ידי היצר, מבלבל בין מין לתוקפנות ומתואר בדייקנות מקיואנית מעולה. האופן שבו חוסר הניסיון שלו במערכות יחסים רומנטיות משפיע על בחירותיו והתנהלותו במהלך הרומן כל כך משכנע, עד שלעתים היה נדמה לי שהמציאות האמיתית היא זו המתרחשת במוחו של מקיואן, ואילו אני, הקורא, הוא הבדיה. למקיואן יש לפעמים השפעה כזאת.
גם יתר הדמויות משכנעות ואמינות עד מאוד. ראויה ציון גם יכולתו של מקיואן לעמוד על ההבדלים בין אמריקאים לבריטים מבלי ליפול לגזענות או קלישאות.
הכתיבה מצוינת גם אם עמוסה מדי בפרטים. תיאוריו של מקיואן את גרמניה של אחרי המלחמה סוחפים ומרתקים והנוף שבו מתרחש הסיפור ממש קורם עור וגידים אל מול העיניים. ככה זה כשאתה מבקר במוח של סופר כזה.
הצד החלש של הספר הנו הקצב והתעלומה. אומנם, ההסתבכות שאליה מובילים אירועי הספר היא מרתקת, ובסופו נחשף טוויסט חביב שמשיב לרומן את זכותו כרומן ריגול. אבל במשך פרק זמן ארוך מדי, מתוארת לפרטי פרטים מציאות חייו היומיומית של לנרד באופן שעלול להוציא קצת את החשק למי שניגש לרומן בציפייה לספר מתח מסורתי יותר. כמו כן, עד להסתבכות שמגיעה רק בחלקו השני של הספר, מקיואן, אולי מבחירה, בוחר שלא לסבך יותר מדי את העלילה, ורמת העניין, לפחות מבחינת ההתרחשויות, נמוכה.
למרות זאת, הספר בהחלט שווה קריאה, ולמי שצולח את חלקו הראשון, צפוי בהמשך רומן ריגול-פשע מזעזע ומציאותי ביותר. אין זה מפתיע לגלות שמקיואן התבסס בכתיבתו על אירועים אמיתיים, שאליהם הוסיף את ה"מה-אם" של מוחו הקודח (כפי שעשה היטב גם ב"אהבה עיקשת", רומן המתח הפסיכולוגי שכתב על סימפטום הארוטומאניה).
דרך אגב, גם ספרו הבא של מקיואן, "sweet tooth", שכמו רוב ספריו, עתיד להתפרסם בהוצאת עם עובד, עוסק בעולם הריגול. אם תאהבו את "התמים", מומלץ לנסות.
ציונים:
דמויות: 9.5
כתיבה: 9
קצב: 7
תעלומה: 8 מה שנראה פשוט ממבט ראשון מסתבך לפלונטר מרשים בסיום.
ממוצע: 8.375
בונוס/עונש: אין
סופי: 8.375
עולם הריגול בחדר הניתוח. למיטיבי לכת בעלי קיבה חזקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה