‏הצגת רשומות עם תוויות השועלה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות השועלה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 6 בספטמבר 2012

בליץ - קן ברואן




בשבוע הספר ביקרתי בדוכן של "הוצאת סלע" ויצא לי לשמוע את המו"ל מסביר הפנים, זיו כהן, משיב לשאלה של אדם אחר שעצר שם ושאל כיצד הפך קן ברואן לסופר פורה כל כך?  מסתבר שברואן הספיק לכתוב עשרה ספרים לפני שמצא מו"ל שהחליט לפרסם את ספריו.

ההיסטוריה הקצרה הזו סייעה לי להבין את הפער שבין הסדרה שאליה משתייך בליץ לסדרת "ג'ק טיילור". עושה רושם שברואן התנסה במספר סגנונות לפני שספריו החלו להתפרסם.

בליץ הוא כנראה החלק הראשון בסדרה של לפחות שני ספרים (זה שאחריו נקרא השועלה) העוסקת בתחנת משטרה בריטית, וכוללת מגוון רב של דמויות של שוטרים מופרעים ולא כל כך מוצלחים - ברנט, הבלש הפסיכופט, בעל איים של רכות אישיותית, פולס, שוטרת שחורה צעירה בעלת יצר עז של הרס עצמי, ופורטר, בלש הומוסקסואל שמייצג, אני חושב, את דמות הנורמלי שמולה כולם נראים קצת יותר מטורללים (קצת כמו אייל קיציס בארץ נהדרת). קיימות דמויות קבועות נוספות, אבל הן אינן עמוקות או מותירות די רושם.

בסיפור הנוכחי, חבורת השוטרים נאבקת ברוצח שוטרים סדרתי.

הבעיה, קצת כמו ב"השועלה", היא שכל הגיבורים, פושעים ושוטרים כאחד, הם אימפולסיביים מדי, לא מספיק אמינים, לא מספיק עמוקים וכך הופך הסיפור למעין "סלפסטיק מתח", תת-ז'אנר שהומצא על ידי ברואן, כנראה כאחד מניסיונותיו הרבים (איזה הספק!) להצליח לפרוץ כסופר.
אין בכך שום דבר פסול, אבל אם צריך לבחור בין הסדרה הנוכחית לזו של ג'ק טיילור, אני הייתי מעדיף את טיילור בכל הזדמנות.

ציונים:

תעלומה: 6
כתיבה: 6 קריא מאוד, אבל הכתיבה ממש אוורירית.
דמויות: 5 עדיף היה להפחית במספר הדמויות ולהעמיק בהן.
קצב: 8

ממוצע: 6.25

בונוס/עונש: עונש של שתיים וחצי נקודות - מברואן אפשר לצפות ליותר.

סופי: 6

מעביר את הזמן, אבל מדובר ללא ספק בקו הג'אנק-פוד של תעשיות ברואן.



יום שישי, 25 בנובמבר 2011

השועלה - קן ברואן







הספר הזה הותיר אותי בתחושה של תמיהה. וביליתי הרבה זמן בניסיון להסביר אותה לעצמי. אולי יותר מאשר בקריאה.

בגדול, מדובר בעסק די פשוט. מעין טייק אוף לסרטי גיא ריצ'י. אפשר היה לקרוא לו "לוק סטוק ושני שוטרים מושחתים". העלילה עוסקת בחקירת משטרה של חבורת עבריינים קטנה המפוצצת מטעני חבלה באזורים עירוניים וסוחטת את המשטרה - לא פחות ולא יותר - לתשלום כופר. התפניות מעניינות. הדמויות משעשעות. יש כמות גדושה - וזה יוצא דופן - של וואן-ליינרים שנונים.

אבל כשקראתי אותו משהו הרגיש לא נכון. כאילו זה לא באמת ספר.
סיימתי אותו בפחות משלוש שעות. פרק זמן שהוא לא מאוד אופייני עבורי. אני חושב שביליתי יותר זמן בלהבין מה לא הסתדר לי במהלך הקריאה. זאת הייתה תעלומה.

הדבר הראשון שבלט הוא התחושה שהדמויות, למרות שהיו מובחנות ומתוארות היטב, גם אם ברזון על גבול האנורקטי, לא שידרו אמינות. נדמה היה לי שהמספר, שמנסה להיות "מספר-יודע-כל-וגם-מגניב-אש" ניצב מאחורי כל משפט שאומרת כל דמות. ואז כל העניין מרגיש קצת יותר כמו הצגת יחיד, או מופע סטנד-אפ, או איזה טריק של פיתום, ולא כמו רומן עם דמויות שחיות ופועלות בתוכו באופן אמין.

במקביל לזה מה שעוד היה מורגש ביותר, היה חוסר מוחלט של דרישות שהספר מציב לקורא.
קל מאוד להפנים את הדמויות שמסמנות עצמן בקלות: ההומו האמיץ, המורד, המבולבלת, הפסיכופטית, הבוס החמור, וכו'. אולי מדובר ביכולת מבריקה של ברואן להשתמש במעין "ארכיטיפים מודרניים" (סליחה על הפלצנות), אבל בסופו של דבר, החוויה שיצאתי איתה מקריאת הספר היא שלא באמת נזדקקתי להשקעת מאמץ או שימוש יתר במוח, מעבר לשימוש הנדרש בחושים, כדי לצלוח אותו, ובמהירות.
הרגשתי שאני בוהה, לא קורא באופן אקטיבי.

אז בעצם - ונראה לי שזה יסכם את זה - השועלה, הוא ספר שדומה מאוד לתוכנית טלויזיה שנקלעים אליה באמצע הלילה, מספק לפרק הזמן שבו הצפייה מתרחשת, אבל מותיר תחושה קלה של ייסורי מצפון ופסיביות שלא מתאימה, במיוחד אם מכרסמים צ'יפס תוך כדי.

אז בהחלט אפשר, אבל ממש לא חייבים.

ציונים:
איכות הכתיבה:6
דמויות:6
קצב:6
תעלומה:6

ממוצע: 6

בונוס/עונש: 10- הפחתת נקודות על המצב הקיומי המבלבל שבו הספר שם אותך, חושב שאתה קורא ספר, אבל מרגיש כמו קאוץ'-פוטטו. לא מתאים.

סופי: 5