ב'נורבגי ללילה', ספרו של דרק ב' מילר שתורגם לאחרונה יש רצח, יש
גופה, יש מרדף, יש טובים ויש רעים. יש את כל המרכיבים הקלאסיים שספר מתח טוב צריך
ובעבורם מתאפשר לו למצוא את מקומו בבלוג אותו
אתם קוראים.
אבל למרות שגם בכריכתו האחורית הוא מוגדר כ'רומן פעולה, סיפור מתח
וקומדיית פשע', ספק גדול אם לכך התכוון המשורר (או במקרה שלנו, הסופר).
כי 'נורבגי ללילה' הוא קודם כל חשבון נפש נוקב שעורך קשיש יהודי בן
82, שכל חייו נקרע בין השואה ומלחמת העולם השנייה, בהן צפה מהצד כילד אמריקאי,
מלחמת קוריאה, אליה הלך בחזה נפוח מגאווה בכדי לפצות על 'ההחמצה' של המלחמה הגדולה
וחזר הלום קרב, ומלחמת וויטנאם בה נהרג בנו, אותו הוא משוכנע כי שלח במו ידיו
להיהרג.
'נורבגי ללילה' הוא גם כתב אישום כנגד מדינה מבולבלת במקרה מדובר
בנורבגיה, אך לא מדובר פה בעוד מותחן סקנדינבי קודר ומושלג. הסיפור יכול היה להיות
מועתק בקלות לכל מדינה שהמלחמות הנוראיות שהביאה איתה המאה ה-20 לכל אורכה הפכו
אותה למבולבלת ומוצפת בגלי מהגרים שלא בטוחים איפה נגמר הבית הישן ואיפה מתחיל
הבית החדש ומביאים איתם את הסכסוכים מהמולדת הישנה.
בקצרה אספר כי שלדון הורוביץ', אותו קשיש בן 82, מגיע לאוסלו בכדי
לגור בה עם נכדתו היחידה ובעלה הנורבגי. השיטיון מכה בו, אולם לא הוא זה שגורם לו
לראות צפון קוריאנים מעבר לכל פינה. אלה, לטענתו, מחפשים אותו כבר שישים שנה.
כששכנו, מהגר מהבלקן, רוצח אישה, הוא לוקח את הילד שלה ובורח מפני הרוצחים. במהלך
המסע רודפים אותו גם הכנופייה הבלקנית, גם המשטרה הנורבגית, אבל בעיקר הזכרונות
ורגשי האשמה. המציאות והדמיון חוברים יחד וסיפור חייו הטראגי נחשף לפנינו במקטעים.
הורביץ עצמו נקרע בין היותו יהודי והיותו אמריקאי ולא מצליח להכריע מה
קודם למה, גם כשהוא משחרר נאומים פטריוטיים שבסופם הוא נזכר בפעם ההיא שיצא עם בנו
לטיול, אך הם לא הורשו להיכנס למועדון גולף מעצם היותם יהודים.
לסיכום אומר כי 'נורבגי ללילה' הוא אחד הספרים המשובחים שקראתי בשנה
האחרונה ומצליח לעמוד בכבוד במשימה כמעט בלתי אפשרית – להיות קצבי ומרתק, אך גם
עמוק ובעיקר – שובה לב.
ציונים:
תעלומה: 6. הסיפור עצמו די ברור, אין
כמעט טוויסטים והפתעות, אבל זה לא פוגם כהוא זה.
דמויות: 9.5. הצד החזק של הספר – מילר
מצליח לברוא דמויות מורכבות ועמוקות. גם ברעים אפשר למצוא קצת טוב. שלדון הורביץ
הוא דמות פשוט מושלמת. האיש הרע באמת, אם תרצו, היא המלחמה ואת מוראותיה והשפעותיה מצליח
מילר להעביר במדויק.
כתיבה: 9. טובה מאוד. חדה ושנונה
במידה, ועמוקה כשצריך.
קצב: 8.5 למרות שהסיפור נוטה להיכנס לעומק הדברים, וישנם לא מעט
רגעים מהורהרים, הסיפור לא נתקע כמעט לרגע.
ממוצע: 8.25
בונוס/עונש: חמש נקודות – גם כדי
להעלות את הממוצע שנפגע מהקריטריונים הקשיחים, וגם על
החמימות שעולה מהספר, החיוך והדמע שמתחלפים תדיר, ובעיקר בזכות שלדון שלדון המקסים.
סופי: 8.75
מומלץ בחום, מקסים ומכמיר לב. ספר מתח מיוחד בעל ערך מוסף גדול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה