ג'ק טיילור רוכב שנית. יאי. הפעם הוא מחפש שני רוצחים. אחד רוצח צוענים, והשני רוצח ברבורים. זאת לאחר שהוא שב מתקופה קצרה בלונדון. לא היה לו מה לעשות שם אבל הוא חש שזה יהיה לא מכובד לחזור מוקדם מדי. הוא לא רוצה להרגיש שמסתכלים עליו כאילו חזר עם הזנב בין הרגליים. או, כמו שהוא אומר את זה - עבר המון זמן מאז הפעם האחרונה שבה הוא הרשים מישהו. עבר יותר זמן מאז הפעם האחרונה שבה הרשים את עצמו.
טיילור חוזר לגלאווי שבאירלנד חמוש בעוד קצת ניסיון חיים, שני חברים חדשים ובאהבתו הקבועה לרומנים, לשירה ולמילה הכתובה בכלל. העלילה מתמקדת כאמור במקרי הרצח, אבל גם בחיים האישיים של דמויות שפגשנו כבר בספר הקודם, כגון ג'ף, כוכב הרוק המזדקן שהפך לבעלים של בר וברנדן פלוד, השוטר שחזר בתשובה. גם אמו של טיילור צצה מדי פעם.
כפי שקורה בדרך כלל אצל ברואן, ובניגוד למתרחש בספרי מתח אחרים, התעלומה משמשת יותר כרקע לשרטוט של תמונות מחייו האפלים, מרירים ולעיתים, לרגעים, מתוקים של טיילור ומחייהן של דמויות המשנה. מהקריאה בספר הנוכחי (עוד אחד אמור לצאת לקראת החגים) הבנתי למה אני כל כך אוהב לקרוא על טיילור - זה בגלל שהוא יודע ללכת חבל דק, כזה שמפריד בין קול לקול מדי ומעצבן, בין רגיש לבכיין, בין מנוסה ללאה וקהה חושים. דמותו האוהבת והקשוחה של טיילור מהלכת כל הזמן על החבל הזה, ולא צריך לפחד לרגע שהוא יפול.
ציונים:
דמויות: 8.5 טיילור כהרגלו ממגנט, והיתר אמינים ומעניינים.
קצב: 9
תעלומה: 7 כרגיל, הצד החלש יותר.
כתיבה: 8.5
ממוצע: 8.25
בונוס/עונש: שתיים וחצי נקודות להתרחשויות בסיום שמלמדות מדוע לטיילור צדדים אפלים באישיותו, ומדוע לפעמים נדמה שהוא מתעלם מן הדברים הנוראיים ביותר.
סופי:8.5
רומן אפלולי ונעים, כמו חתול של ארכי-נבל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה