פטר הוג שייך לזן של יוצרים שקשה לסווג. הספר הקודם שלו, שקראתי לפני לא מעט זמן, "חוש השלג של העלמה סמילה" היה בלאגאן מרשים שזכרתי מאוד לטובה. קונספירציה מורכבת, דמויות אניגמטיות, פמיניזם, רגישות אנושית, פילוסופיה וכמה התרחשויות גדולות מהחיים, באסדת קידוח, אם אני לא טועה.
בזמנו, הנחתי את הספר בזיכרוני, במקום שבו אני שומר גרסא גולמית ומבולגנת של עלילת "סאות'לנד" של ריצ'ארד קלי, שכבר הוזכר כאן, או מילים של שירים של "מודסט מאוס", שהוציאו השבוע סינגל ראשון מאלבום חדש, הכולל את המילים המצחיקות-מרירות, "בואו נצוף בחלל, נמצא כוכב חדש, ונעשה את אותן טעויות".
בגלל זה, ובגלל הכריכה האחורית המפתה, המבטיחה דרוויניזם וזמן, וילדים המתמודדים עם מוסד חינוכי שמאחוריו תוכנית גדולה, ציפיתי לעוד יצירה מופרעת ומפותלת. אך זה לא היה מה שהתקבל.
הסיפור מתמקד בשלושה ילדים. פטר, ילד פנימיות בעל כישרון פריצה, קטרינה, בת עשירים בעלת חשיבה מדעית, שטרגדיה בעברה ואוגוסט, ילד צעיר שהוריו נרצחו, על רקע לא ברור, בעל כישרון לשבירת אצבעות.
שלושתם מוצאים עצמם בבית הספר של ביהל. בית הספר הינו מקום קפדני שבו הנהלים נאכפים באמצעים אלימים, כפי שהיה מקובל עדיין, בתקופה שבה כבר נחקקו חוקים שאסרו על עבודת ילדים במפעלים, אבל טרם נחקקו אלה שאסרו על הכאתם כאמצעי לחינוך. משהו בבית הספר נתפס כמוזר בעיני פטר וקטרינה, המערכת מוזרה, הם לא מבינים איך מחליטים מי בפנים ומי בחוץ. שלושת הילדים התלושים, יוצאים לחקור את העולם שבו מגדלים אותם ולנסות לפתור את התעלומה.
על פניו מדובר בנקודת מוצא מעניינת מאוד. מה גם שהוג מכניס לעניין, אה-לה "הסמויה", גם את מערכת הייעוץ והפסיכולוגיה של בתי הספר, את העובדים הסוציאליים ופקידות הסעד ואת המערכת הפוליטית. אבל משהו ממש לא עובד.
הכתיבה של הוג אומנם מעניינת ואינטליגנטית, ויש כמה רעיונות יפים על שימוש בשיטות סטטיסטיות להשלטת משמעת, על הקושי של ילדים להבין את השרירותיות שבה מבוגרים יודעים מה נכון ומה לא נכון, הנטייה של ילדים להישען עולם הדמיון כהגנה מפני חוסר וודאות, והקושי בפיתוח אמון במבוגרים לאחר טראומה.
אבל אלה עטופים במחשבות והגיגים שכאילו מנסים למתוח את הזמן, מה שהפך את הקריאה לקשה מאוד בשבילי. זה כאילו הוג התעקש בכוונה לשבור את הרצף, ליצור סיפור שבו הזמן ייחווה אחרת. כפי שקטרינה, הילדה, מנסה לבחון את מהות הזמן בספר. ואכן, לעתים נדמה שהזמן נמתח כשאתה מנסה לעכל עוד מחשבה מורכבת של הגיבור. עד לשיא שבו נערכת סקירה אקדמית ממש של תפיסת הזמן במערכת החינוך.
הדמויות, למרות שהנן אמינות כילדים, לא הצליחו ממש להשתכן בזיכרוני, ולעתים אף התבלבלתי ביניהן. המורכבות אף עולה, היות שפטר, הכותב, כותב מדי פעם מנקודת הזמן של היותו ילד, ומדי פעם מנקודת הזמן של היותו מבוגר.
גם התעלומה בעייתית בספר. עם העמקת הקריאה מבינים שהתעלומה הינה הקשיים הרגשיים של ילדים שמצאו עצמם במקום לא מוכר ומנסים להבין מי נגד מי. כך שלמעשה - ופה זו אשמתי, על שהנחתי שהספר מתאים לז'אנר - זה לא ממש ספר מתח, אלא יותר סיפור התבגרות שבו התעלומה והמסתורין מבוטאים דרך חיבוטי הנפש של הגיבורים הקטנים. וזה רעיון שיכול להיות מקסים, אבל עם הכתיבה, הקצב הג'אזי הקטוע, והדמויות הבעייתיות משהו, זה לא עובד.
ציונים:
כתיבה: 7
דמויות: 7
קצב: 5
תעלומה: 7
ממוצע: 6.5
בונוס/עונש: אין
סופי: 6.5
ספרו של הוג הוא יצור מוזר שבו הזמן, הז'אנרים, ונושאי טראומת ילדות וחינוך מותכים ליצירה קשה לקריאה שכוללת כמה רעיונות מרתקים. על אחריותכם.
שלושתם מוצאים עצמם בבית הספר של ביהל. בית הספר הינו מקום קפדני שבו הנהלים נאכפים באמצעים אלימים, כפי שהיה מקובל עדיין, בתקופה שבה כבר נחקקו חוקים שאסרו על עבודת ילדים במפעלים, אבל טרם נחקקו אלה שאסרו על הכאתם כאמצעי לחינוך. משהו בבית הספר נתפס כמוזר בעיני פטר וקטרינה, המערכת מוזרה, הם לא מבינים איך מחליטים מי בפנים ומי בחוץ. שלושת הילדים התלושים, יוצאים לחקור את העולם שבו מגדלים אותם ולנסות לפתור את התעלומה.
על פניו מדובר בנקודת מוצא מעניינת מאוד. מה גם שהוג מכניס לעניין, אה-לה "הסמויה", גם את מערכת הייעוץ והפסיכולוגיה של בתי הספר, את העובדים הסוציאליים ופקידות הסעד ואת המערכת הפוליטית. אבל משהו ממש לא עובד.
הכתיבה של הוג אומנם מעניינת ואינטליגנטית, ויש כמה רעיונות יפים על שימוש בשיטות סטטיסטיות להשלטת משמעת, על הקושי של ילדים להבין את השרירותיות שבה מבוגרים יודעים מה נכון ומה לא נכון, הנטייה של ילדים להישען עולם הדמיון כהגנה מפני חוסר וודאות, והקושי בפיתוח אמון במבוגרים לאחר טראומה.
אבל אלה עטופים במחשבות והגיגים שכאילו מנסים למתוח את הזמן, מה שהפך את הקריאה לקשה מאוד בשבילי. זה כאילו הוג התעקש בכוונה לשבור את הרצף, ליצור סיפור שבו הזמן ייחווה אחרת. כפי שקטרינה, הילדה, מנסה לבחון את מהות הזמן בספר. ואכן, לעתים נדמה שהזמן נמתח כשאתה מנסה לעכל עוד מחשבה מורכבת של הגיבור. עד לשיא שבו נערכת סקירה אקדמית ממש של תפיסת הזמן במערכת החינוך.
הדמויות, למרות שהנן אמינות כילדים, לא הצליחו ממש להשתכן בזיכרוני, ולעתים אף התבלבלתי ביניהן. המורכבות אף עולה, היות שפטר, הכותב, כותב מדי פעם מנקודת הזמן של היותו ילד, ומדי פעם מנקודת הזמן של היותו מבוגר.
גם התעלומה בעייתית בספר. עם העמקת הקריאה מבינים שהתעלומה הינה הקשיים הרגשיים של ילדים שמצאו עצמם במקום לא מוכר ומנסים להבין מי נגד מי. כך שלמעשה - ופה זו אשמתי, על שהנחתי שהספר מתאים לז'אנר - זה לא ממש ספר מתח, אלא יותר סיפור התבגרות שבו התעלומה והמסתורין מבוטאים דרך חיבוטי הנפש של הגיבורים הקטנים. וזה רעיון שיכול להיות מקסים, אבל עם הכתיבה, הקצב הג'אזי הקטוע, והדמויות הבעייתיות משהו, זה לא עובד.
ציונים:
כתיבה: 7
דמויות: 7
קצב: 5
תעלומה: 7
ממוצע: 6.5
בונוס/עונש: אין
סופי: 6.5
ספרו של הוג הוא יצור מוזר שבו הזמן, הז'אנרים, ונושאי טראומת ילדות וחינוך מותכים ליצירה קשה לקריאה שכוללת כמה רעיונות מרתקים. על אחריותכם.
