ליעד שהם. כמו שעון. אחת לשנה, הוא מופיע באריזה מעוצבת היטב, שהופכת קלה לזיהוי עם הצטרפותם של כרכים חדשים. לאחר שקראתי כבר כמה ספרים שלו, המודוס אופרנדי כבר מוכר לי. אני יודע שבמוקד יהיה נושא חדשותי כללי - אז זה היה העובדים הזרים, היום שחיתות - אני יודע ששוטרים, עורכי דין ואנשי שררה יכנסו לפלונטר, מישהו ימות ולרוב אפילו אצליח לזהות את האשם -
ספוילר - זה בדרך כלל מישהו עם נגיעה שולית לעלילה, אבל מניע ברור, פלוס חיבה לקשישים אלימים - סוף ספוילר.
ולמרות שמכיר היטב את ספריו, עדיין מצאתי את עצמי נהנה עד מאוד מספרו החדש של סופר המתח העקבי של ישראל.
ספוילר - זה בדרך כלל מישהו עם נגיעה שולית לעלילה, אבל מניע ברור, פלוס חיבה לקשישים אלימים - סוף ספוילר.
ולמרות שמכיר היטב את ספריו, עדיין מצאתי את עצמי נהנה עד מאוד מספרו החדש של סופר המתח העקבי של ישראל.
אז מה יש לנו כאן. ענת נחמיאס, שהופיעה כבר בספריו בעבר, שוטרת חוקרת, עוברת מתל אביב לפתח תקווה. האמת, זה כנראה היה המאורע הכי דרמטי בספר. היא עוברת כי היא עתידה לקנן עם בעלה לעתיד, המגיע ממשפחה מיוחסת. בהתחלה היא חשדנית. נראה לה שפתח תקווה ממש משעממת. המפקד שלה מנחה אותה לשמור על שקט תעשייתי, והפרשיות שנקרות על דרכה גם ככה אינן מעוררות תיאבון. אבל מה, מסתבר שפתח תקווה היא איננה המקום שבו אנשים מתים מבפנים, כפי שכתב פעם מישהו בפייסבוק, או, ליתר דיוק היא לא רק זה. תחת פני הקרקע - או למעשה הקרקעות - רוחשת קלחת של אינטרסים שמניעה אנשים שונים בחלונות הגבוהים והנמוכים לבצע מעשים איומים. היעלמותו של עיתונאי המצוי במשבר תעסוקתי ומשפחתי משמשת נקודת מוצא לחקירה של ענת. המפקד אומר לה להפסיק, אך היא ממשיכה ומסתבכת בסכסוך ענף בו מעורב גם הפושע שמעון פארו שהופיע בעבר אצל שהם. פשע רודף פשע, אלטרנטיבה רומנטית מושכת יותר מארוסה המרובע של ענת מופיעה אף היא, ראש העיר מסתבך ועוד ועוד, עד שנוצרת תסבוכת למופת.
הספר הזה אינו שונה מספריו האחרים של שהם. הוא מפגין שוב את יכולות התחקיר המרשימות שלו, כך שתיאור התככים והמזימות בעירייה מעורר אמינות ועניין, הוא יוצר סבך של דמויות ואינטרסים ששואב פנימה בקלות. הקצב, כמו תמיד אצלו, מהיר ומהנה, מבלי לוותר על עושר בפרטים.
וגרוע מכל, מדי פעם מתפלקת קלישאה מעורבבת בפאתוס, כמו למשל, כשאחת הדמויות חושבת, פתח תקווה תהיה שלי! והמוח שלי, במבטא אוסטרי כבד הזדעק, dude, ווט וור יו טינגקינג?!
אבל לבקר זו לא חכמה גדולה. בסך הכל, מדובר בספר מתח אינטליגנטי וקצבי שמעביר את הזמן תוך שהוא עושה את מה שלא רבים מצליחים לעשות, לארוג את המציאות הישראלית לעלילת מתח אמינה, גם אם צפויה, שמספקת מפלט ממאורעות היום יום.
עכשיו כשאני חושב על זה, ייתכן ששהם קלט משהו ביחס לספרות המתח הישראלית. במדינה כמו שלנו, שמפלרטטת תמיד עם נקודת הרתיחה, ייתכן שספרי מתח צריכים להיות גם בעלי מימד מרגיע. משהו במוכרות, ביכולת לנחש חלק מן העלילה, ובמחשבות הצפויות של הדמויות, משמש כאקמול, לא הכרחי אך נעים, מול שטף החדשות התוקפני והבלתי נגמר.
ציונים:
קצב: 9.5
כתיבה: 8 מחד אינטגרטיבית וערוכה היטב, ומאידך עמוסה בקלישאות
דמויות: 7
תעלומה: 8.5
ממוצע: 8.25
בונוס/עונש: אין
סופי: 8.25
זז כמו ג'אגר, טווה תעלומות כמו ספיידרמן, מעצב דמויות מקרטון וכותב בסדר. לטוב ולרע, שהם ממשיך למצב את עצמו כקובן/באלדאצ'י הישראלי, ובשנה הבאה, אקרא את החדש שלו, אהנה מהטוב, אתמרמר על השאר, ואשכח, כנראה בכוונה, שבספר הזה, כבר הייתי.
חג שמח
חג שמח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה