‏הצגת רשומות עם תוויות ליעד שהם. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ליעד שהם. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 16 בינואר 2022

עד מפתח - ליעד שהם

 










קצת כמו מורקמי שסוקר כאן, אבל שונה ממנו עד מאוד, ובטח קצת יותר כמו קובן, גם לליעד שהם יש מרכיבים וסגנון שמהווים חומרי בסיס לספריו היוצאים אחת לתקופה. תחקיר מקיף שמשתקף בעלילה באופן מרתק, קצב רצחני, דיאלוגים סופר-יעילים שמניעים את העלילה כמו רוח חזקה במפרש, דמויות די שטוחות שמרגישות (לי) קצת סאחיות, גיבור שנקלע למצוקה ויוצא נגד כוחות עלומים, ומין יכולת באמת נהדרת ללכוד את ה"זייטגייסט" של ישראל ולשלב אותה בעלילה. וכמו מורקמי/קובן, יש כל הזמן תחושה ש"כבר היינו בספר הזה". מן ארוחת מקדונלדס מאותיות וסימני פיסוק על גבי גוויות עצים (בניגוד לפרות), מהנה ומשביעה, ובסופה, תהיות על תזונה נכונה.

הקריאה בספר הנוכחי הייתה עבורי מן רכבת הרים בקטנה, במובן זה שבתחילת הסיפור חשתי הפתעה, נדמה היה לי ששהם חורג משמעותית ממנהגו ואת הסחי הממוצע מחליפה דמות מורכבת, עם פינות אפלוליות, ואז אחרי כמה עשרות עמודים מופיע טוויסט מאוד מוצלח, שמשיב את העלילה לפסים המוכרים בעיני, מה שמוביל לאכזבה קטנה, אבל אין זמן להשתהות עימה, כי אצל שהם כמו אצל שהם, הקצב הרצחני והעלילה המרתקת שואבים פנימה ואחרי כמה שעות נגמר. 

אז מה יש לנו כאן. הגיבור שלנו, יונתן ברנע (לא חשוב מאיזו עדה), הוא שופט מחוזי, גרוש ומתמודד עם טרגדיה מעברו. חלק ניכר מעבודתו הוא משקיע בפורמט אלטרנטיבי לבית המשפט המוכר (והטוב?) - בית משפט קהילתי. ניכר ששהם תחקר את הנושא משמעותית - מדובר במקום שמיועד לתת לעבריינים חוזרים של עברות פחות חמורות הזדמנות שונה. יונתן מושקע מאוד בעבודתו בבית המשפט הקהילתי, מלווה בצוות נאמן הכולל עובדת סוציאלית, סנגורית ופרקליט (אולי להיפך מגדרית). הסיפור מתחיל בהילוך מהיר כשיונתן מוצא עצמו מואשם בפגיעה באחד מבאי בית המשפט הקהילתי, האיזון העדין של חייו מתערער, יחסיו עם צוותו משתנים והוא נדרש לברר כיצד תוכננה מתקפה רוויית זדון, ואולי גם הוא מסתיר דבר או שניים... הסיפור בגוף ראשון מנקודת מבטו של יונתן, כולל העמימות לגבי אירועים בעברו ומה שאירע באמת, מרתק וגרם לי לחשוב ששהם חוקר טריטוריות אחרות. אחר כך מגיע הטוויסט, ובלי לפרט את השלכותיו, החל ממנו, זה השהם המוכר והטוב, לטוב ולרע. מופיעה בסיפור גם ענת נחמיאס החוקרת המוכרת שמופיעה ברוב ספריו של שהם.

מבחינת הפרמטרים שנמדדים כאן במדגם מאוד לא מייצג (שהרי מהי ביקורת אם לא התרשמות נקודתית של אדם אחד בנקודת זמן מאוד ספציפית. ובפרסומה - יומרה חסרת כל ערך סטטיסטי), הכל די אותו דבר. הקצב מטורף, דיאלוגים יעילים מניעים את העלילה במהירות של עורכי הדין של נתניהו השוקדים בימים אלו עסקת הטיעון, התחומים ששהם בחר לתחקר - בית המשפט הקהילתי שמהווה כיוון אלטרנטיבי חשוב למערכת המשפט הקיימת, מתחבר לדיון החי על הצורך ברענון/שינוי במערכת הוותיקה, ותחום נוסף שלא אפרט לגביו מחמת ספוילרים, אבל הוא מרתק, מעניק לסיפור ערך מוסף גדול, וההטמעה שלו בעלילה היא ממש ללא רבב, ועוסקת היטב באזורים הדקים בקו המפריד בין עמידה בחוק לפשיעה ובין עשיית טוב לפסיכופתיה - מהווים זירה מרתקת לקצב הרצחני של שהם. והתעלומה ובמיוחד הנבל די מרתקים. 

החלקים הפחות טובים גם הם כאן - הדמויות של שהם בסך הכל אמינות, אבל האירועים וחיי רגש הפנימיים בעלי אופי סכמטי-שבלוני - סיפורי האהבה, הקשר בין אירועי עבר להווה - הכל מדויק וארוז טוב, טוב מדי. בניסוח פלצני, חייהם הפנימיים של הדמויות של שהם הם כמו בתים המוצגים למכירה, מסודרים ומדויקים, אבל זה לא מרגיש מספיק אמיתי. כמו שדמותו של הגיבור מעידה על עצמה כאשר היא מנהלת מונולוג פנימי תוך כדי דיאלוג עם דמות אחרת בו אינה חשה מעורבת באמת, "כל מה שאמרתי היה מן המוכן" (ציטוט בערך), ורבות מן התפניות הרגשיות ורבים מחיבוטי הנפש מרגישים מוכרים ועשויים שבלונה, מן המוכן. 

ועדיין, על אף הליקויים המוכרים, מדובר בסיפור מתח שכתוב בתנופה מרשימה, ללא גרם של שומן עודף (לא שיש בזה משהו רע), בעל מבנה מורכב ואינטגרטיבי, שזור טוויסטים שאחד מהם ממש מצוין וגם היתר סבבה, מהנה מאוד מאוד, ונוגע באופן מדויק, תמציתי ומתוחכם במציאות הישראלית ובנושאים שנמצאים על סדר היום העכשווי, והוא מומלץ מאוד לקריאה.   


ציונים:

קצב: 10 נדיה קומנצ'י של הקצב

תעלומה: 9 סבוך ומורכב, הפתרון מעט מוריד

דמויות: 7 עקב אכילס

כתיבה: 8 יעילה ואינטגרטיבית אך גם סכמתית משהו


ממוצע: 8.5

בונוס/עונש: שלוש עשיריות נקודה על האינטגרטיביות ולכידת רוח הזמן


סופי: 8.8

מותחן מהיר ומרתק שלוכד בדרכו האפקטיבית של שהם את רוח ההווה הישראלית, מומלץ מאוד


יום שני, 13 באוקטובר 2014

אם המושבות - ליעד שהם


























ליעד שהם. כמו שעון. אחת לשנה, הוא מופיע באריזה מעוצבת היטב, שהופכת קלה לזיהוי עם הצטרפותם של כרכים חדשים. לאחר שקראתי כבר כמה ספרים שלו, המודוס אופרנדי כבר מוכר לי. אני יודע שבמוקד יהיה נושא חדשותי כללי - אז זה היה העובדים הזרים, היום שחיתות - אני יודע ששוטרים, עורכי דין ואנשי שררה יכנסו לפלונטר, מישהו ימות ולרוב אפילו אצליח לזהות את האשם -

ספוילר - זה בדרך כלל מישהו עם נגיעה שולית לעלילה, אבל מניע ברור, פלוס חיבה לקשישים אלימים - סוף ספוילר.

ולמרות שמכיר היטב את ספריו, עדיין מצאתי את עצמי נהנה עד מאוד מספרו החדש של סופר המתח העקבי של ישראל.

אז מה יש לנו כאן. ענת נחמיאס, שהופיעה כבר בספריו בעבר, שוטרת חוקרת, עוברת מתל אביב לפתח תקווה. האמת, זה כנראה היה המאורע הכי דרמטי בספר. היא עוברת כי היא עתידה לקנן עם בעלה לעתיד, המגיע ממשפחה מיוחסת. בהתחלה היא חשדנית. נראה לה שפתח תקווה ממש משעממת. המפקד שלה מנחה אותה לשמור על שקט תעשייתי, והפרשיות שנקרות על דרכה גם ככה אינן מעוררות תיאבון. אבל מה, מסתבר שפתח תקווה היא איננה המקום שבו אנשים מתים מבפנים, כפי שכתב פעם מישהו בפייסבוק, או, ליתר דיוק היא לא רק זה. תחת פני הקרקע - או למעשה הקרקעות - רוחשת קלחת של אינטרסים שמניעה אנשים שונים בחלונות הגבוהים והנמוכים לבצע מעשים איומים. היעלמותו של עיתונאי המצוי במשבר תעסוקתי ומשפחתי משמשת נקודת מוצא לחקירה של ענת. המפקד אומר לה להפסיק, אך היא ממשיכה ומסתבכת בסכסוך ענף בו מעורב גם הפושע שמעון פארו שהופיע בעבר אצל שהם. פשע רודף פשע, אלטרנטיבה רומנטית מושכת יותר מארוסה המרובע של ענת מופיעה אף היא, ראש העיר מסתבך ועוד ועוד, עד שנוצרת תסבוכת למופת.

הספר הזה אינו שונה מספריו האחרים של שהם. הוא מפגין שוב את יכולות התחקיר המרשימות שלו, כך שתיאור התככים והמזימות בעירייה מעורר אמינות ועניין, הוא יוצר סבך של דמויות ואינטרסים ששואב פנימה בקלות. הקצב, כמו תמיד אצלו, מהיר ומהנה, מבלי לוותר על עושר בפרטים. 

מנגד מתייצבים גם הליקויים המוכרים. הדמויות שטוחות. ולצד כמה רגעים הומוריסטיים חמודים, קיים השטף המוכר של קלישאות על יחסי בינו לבינה, לבטים פנימיים בנושא קריירה שנלעסו כבר כל כך הרבה פעמים עד שאפילו תינוקות יירתעו מהם, ויחסים עם הורים שנדמה שכולם נולדו או התחנכו בפולין, וכמובן, גולת הכותרת של שהם, אפליה מתקנת למזרחים במגזר העברייני. למרות שצריך לציין כי הפעם הוא מנסה קצת לאזן. כל אלו מחדדים את העובדה ששהם טוב בכתיבת תעלומות ומתקשה בכתיבת אנשים אמיתיים. מגרעה שז'אנר המתח, המתאפיין בסימן ההיכר של "מי עשה ולמה?" מצליח לספוג בקלות יחסית לז'אנרים אחרים.

וגרוע מכל, מדי פעם מתפלקת קלישאה מעורבבת בפאתוס, כמו למשל, כשאחת הדמויות חושבת, פתח תקווה תהיה שלי! והמוח שלי, במבטא אוסטרי כבד הזדעק, dude, ווט וור יו טינגקינג?!

אבל לבקר זו לא חכמה גדולה. בסך הכל, מדובר בספר מתח אינטליגנטי וקצבי שמעביר את הזמן תוך שהוא עושה את מה שלא רבים מצליחים לעשות, לארוג את המציאות הישראלית לעלילת מתח אמינה, גם אם צפויה, שמספקת מפלט ממאורעות היום יום.
 
עכשיו כשאני חושב על זה, ייתכן ששהם קלט משהו ביחס לספרות המתח הישראלית. במדינה כמו שלנו, שמפלרטטת תמיד עם נקודת הרתיחה, ייתכן שספרי מתח צריכים להיות גם בעלי מימד מרגיע. משהו במוכרות, ביכולת לנחש חלק מן העלילה, ובמחשבות הצפויות של הדמויות, משמש כאקמול, לא הכרחי אך נעים, מול שטף החדשות התוקפני והבלתי נגמר. 

ציונים:

קצב: 9.5
כתיבה: 8 מחד אינטגרטיבית וערוכה היטב, ומאידך עמוסה בקלישאות
דמויות: 7
תעלומה: 8.5

ממוצע: 8.25

בונוס/עונש: אין

סופי: 8.25

זז כמו ג'אגר, טווה תעלומות כמו ספיידרמן, מעצב דמויות מקרטון וכותב בסדר. לטוב ולרע, שהם ממשיך למצב את עצמו כקובן/באלדאצ'י הישראלי, ובשנה הבאה, אקרא את החדש שלו, אהנה מהטוב, אתמרמר על השאר, ואשכח, כנראה בכוונה, שבספר הזה, כבר הייתי.

חג שמח

יום ראשון, 24 במרץ 2013

עיר מקלט - ליעד שהם


המותחן החדש של ליעד שהם פורש מול הקורא עלילת מתח מורכבת, עדכנית, קצבית ומרתקת שעבדכם הנאמן קרא במהירות. עם זאת, הספר אינו חף מבעיות.

העלילה מספרת על פעילה חדורת מוטיבציה למען הפליטים אשר נרצחת בדירתה בתל אביב. בינה לבין משפחתה שוררים יחסי ניכור. טרם הירצחה היא הגישה תלונה נגד עורך דין הפרקליטות בעוון העלמה במזיד של דוח שיכול היה להציל חיים, ועל הדרך הסתבכה גם עם דמויות מפוקפקות שמנצלות לרעה את מצבם של הפליטים. במילים אחרות, יש אחלה רשימת חשודים. על החקירה מופקדת ענת נחמיאס, חוקרת צעירה, עורכת דין בהשכלתה. היא מסתייעת במנהל מרכז הסיוע לפליטים, איתי פישר, עורך דין בהשכלתו. החקירה שואבת אותם אל המארג הסבוך שבו נפגשים הפוליטיקה, עולם הפשע, המשטרה ובעיית הפליטים המורכבת וקורעת הלב.

נתחיל דווקא עם הרע. הדמויות של שהם, כמו בספריו הקודמים, מורכבות כמעט תמיד מפיסות מלוטשות מדי של המציאות הישראלית. מעשה ההרכבה טוב, אבל הדמויות אינן מצליחות להיחרט בזיכרון או לסקרן. גם הסיטואציות שבהן פועלות הדמויות בחייהן האישיים שבלוניות. הזוג שנערך לחתונה לחוץ. החבר המוחצן מהצבא שלוחץ על הגיבור הביישן לצאת לבלות עם בנות המין השני. ההורים של הגיבורים מתנהגים באופן פולני להחריד ומתערבים בחייהם. דמויות בגילאי הסבתא/סבא הן חמות ומכילות.
המציאות הרגשית בספריו של שהם צפויה מדי.
 בספר הנוכחי המצב חמור יותר. מפלס האשכנזים גבוה כתמיד, אבל נדמה גם שכל הדמויות הינן עורכי דין: הבורר של ארגוני הפשע - עורך דין, השוטרת החוקרת - עורכת דין, מנהל מרכז הסיוע - עורך דין, עורך הדין המושחת מן הפרקליטות - עורך דין (טוב...), אפילו אחד הפליטים שמוזכרים בספר  הוא - ניחשתם נכון - עורך דין. זה הזכיר לי את הוויכוח על "מלחמת הכוכבים" מול "שר הטבעות", מהסרט "clerks 2" שבו מתלונן אחד משני הגיבורים על כך שבטרילוגיה של פיטר ג'קסון כולם הולכים:"!even the trees walked in those movies".
דווקא דמויות הפליטים שאינן עורכי דין ונוצרו כנראה בהתבסס על מפגשים של הסופר עם פליטים מאריתראה היו אמינות ומרגשות. כמו כן, דמותה של הקרבן, פעילה למען זכויות האדם, אשר נחשפת לאורך החקירה, למרות היותה חד מימדית, גם היא מעוררת עניין בכך שהיא מעט שונה ומוזרה.

ונעבור לטוב. ויש הרבה ממנו.
שהם פורש את העלילה והמורכבות של מציאות הפליטים באופן מצוין. התחקיר שעשה מעורר התפעלות בעושר שלו. בזמן הקריאה אנו נחשפים למציאות הקשה באריתראה, לאופן המצלק שבו הפליטים מגיעים לארץ, וגם לקושי של המדינה להתמודד עם הבעיה המורכבת. אבל למרות עומס המידע שמקבל הקורא, חוויית הקריאה שוטפת במהירות ומאוד מהנה. בכלל, לשהם יש כישרון ייחודי לביצוע אינטגרציה אינטליגנטית של פרטים והתרחשויות, ו"עיר מקלט" הופך בזכות כישרון זה לרכבת מהירה של פעולה וחשיבה. תהליך החקירה המתואר בסיפור שוזר לתוכו את המורכבות של המניעים של כל המערכות המעורבות בעניין הפליטים באופן מושלם, הגיוני ומעניין. התפניות עשויות היטב וגם אם ניתן לזהות חלק מהן מראש, הדבר אינו פוגם בהנאה מן הקריאה מפני שהתעלומה הכוללת מאוד מורכבת ומעניינת. הקצב, הכתיבה והתעלומה המורכבת מפצים על הקשיים שהוזכרו והופכים את הספר לחוויה מהנה ביותר.

ציונים:
קצב: 9.5 מטורף.
כתיבה: 8.5
תעלומה: 9 מורכבת ומעניינת
דמויות: 6 נקודת החולשה של הרומן

ממוצע: 8.25

בונוס/עונש: שתיים וחצי נקודות לתחקיר המעמיק והעדכניות.

סופי:8.5

ספר מתח טוב מאוד שיכול היה להיות מעולה לו היה מכיל מציאות רגשית ודמויות מורכבות יותר.


יום רביעי, 11 באפריל 2012

משפט חוזר - ליעד שהם


משפט חוזר הוא המותחן השלישי של ליעד שהם שאני קורא. לפני קראתי את "מספר חסוי" ו"מסדר זיהוי". חוויית הקריאה שעימה יצאתי משני האחרונים הייתה מתסכלת מאוד. מצד אחד, שהם יודע לבנות תעלומות מפותלות ומעניינות שזזות בקצב מסחרר. מצד שני, דמויותיו נוטות להיות פלקטיות וארץ-ישראליות במובן הקלישאתי של המילה.

ההרגשה הייתה קצת כמו לשתות יין מובחר ליד שניצל תעשייתי שכבר התקרר.

לשמחתי, דווקא ב"משפט חוזר", שאם איני טועה נכתב בין "מספר" ל"מסדר" שהם מצליח גם לייצר דמויות די אמינות וניתנות להזדהות ולצמצם את הפער שבין איכות ואמינות הדמויות לתעלומה.
אני חושב שזה נובע מכך שהפעם הוא בחר גיבור מבוגר יותר, שחייו האישיים מורכבים יותר מאלה של הצעירים שבדרך כלל מובילים את המותחנים המהירים שלו.

רובי ברגר הוא סניגור. גרוש+2, בן 55. הוא מקבל ביקור מצעירה בשם דנה לביא. אביה עצור מזה שנים בעוון רצח של צעירה אחרת. על ערש דווי, סבתה של דנה לוחשת לה כי עליהן לזכות את האב מהפשע שבעוונו הורשע, מפני שהוא לא ביצע אותו. זו נקודת המוצא של המותחן, משם שהם מפתח עלילה מעניינת, גם אם מעט דידקטית ביחס לעולם המשפט העברי והסיכויים הנמוכים לעריכת משפטים חוזרים בישראל וגם ביחס לבדיקות גנטיות בתחום המשפט הפלילי. בתעלומה המורכבת נשזרים גם פשעים נוספים, סחיטה, חטיפה וארגוני פשע.

לבסוף, יש לציין שבולט כי דמותו של סנדק הפשע המקומי קרויה פיני הלוי, בעוד יתר הדמויות מתהדרות בשמות כמו עילאי גור, רובי ברגר,  דנה לביא ודב גולדשטיין. סוציולוגים ושאר אנשי מדעי החברה בוודאי יזקפו גבה. אולי ידרשו משהם לכנות את ספרו הבא "חשבון נפש".

ציונים:

דמויות: 7.5 דמויות מבוגרות מיטיבות עם שהם
תעלומה: 8
כתיבה: 7.5
קצב: 9

ממוצע: 8

בונוס/עונש: אין

סופי: 8
אינטליגנטי, חביב ומהנה