העברתי פעם אבחון לילד. אחת המשימות הייתה איזון משוואות חזותיות. למשל, אם משולש קטן צהוב שווה שני מלבנים גדולים אדומים, כיצד נאזן מאזניים בצד אחד שלהם ארבעה מלבנים גדולים אדומים? הציפייה היא שהנבדק יבין את היחסים בין הגירויים על פי צבע, צורה וגודל ואז ישלים את המתמטיקה.
הילד הזה עבד אחרת (חלק מן הפרטים שונו וכו'). "הנה, פה כל הצורות פונות ימינה, וגם כאן, אז זאת התשובה", או "זה דומה לעוגה מהיומולדת שלי, ואלה פה דומים לפיצה אז שניהם מתאימים". וכך המשיך עם הלוגיקה הזו, עד שבסוף הציון בתת המבחן הזה יצא בתחום הגבוה-מאוד (אחוזון 95!).
אפשר לומר שהיה פה מקרה של גם שעון מקולקל וכו', ואפשר לומר שהיכנשהו תחת המלל הגלוי, היה תהליך חשיבה שלא בוטא במילים (אימפליציטי) וכיוון אל התשובות הנכונות. בכל מקרה, הנקודה היא שלוגיקה שרירותית-ילדית לפעמים פוגעת בול.
אח של בוראט, סאשה ברון כהן הקומיקאי הבריטי שיצר את הדמויות עלי-ג'י, ברונו וכמובן בוראט, הוא חוקר אוטיזם נודע. שמו סיימון, וסיימון אמר שאחד המאפיינים המרכזיים של ההפרעה הנו הקושי לייצג מצבים מנטאליים אצל אחרים, או כמו שהוא כינה את זה Theory of Mind.
בקצרה, אנחנו תמיד מנסים לדמיין ולחשב ומגיעים בקירוב לתיאוריה על מה חושבים ומרגישים אחרים סביבנו (למשל, אני תוהה מי החזיק מעמד בקריאה עד כאן, או, המפלגות הנערכות לבחירות תוהות איזה מסר יפעיל את המצביע כך שיזכו בקול שלו).
התיאוריה לגבי המיינד של האחר היא תמיד בקירוב, אף פעם לא מדויקת במאה אחוז. אם רמת הדיוק תהיה מושלמת, אנחנו בתחום קריאת המחשבות. יש כאלה שמתקרבים לזה. אחת מהם היא לאוני סוואן, רק עם כבשים.
אז אחרי ההקדמה, על מה הסיפור. עדר כבשים חביב באירלנד מוצא את הרועה החמוד שלו, שנהג להקריא לו סיפורים ולתקשר אתו, מת, כשמעדר נעוץ בבטנו. הכבשים, שחוות את העולם דרך הריח והלוגיקה הקונקרטית-מאגית שלהן, בראשות מיס מייפל שהיא כנראה מחווה למיס מרפל, מסתערות על התעלומה, ומתוודעות לכומר, בעל הפאב, ועוד דמויות מפוקפקות בגלנקיל, וחושפות את גרסת אירלנד לפרשת "הולי לנד", רק כדי לגלות בסוף שיש דברים שגם כבשים לא מבינות.
אז אחרי הקדמה ארוכה, אפשר דווקא לתמצת. סוואן כתבה לפני עשרים שנה רומן מתח נהדר וייחודי, שהסוף שלו (שכעסתי על עצמי שלא ראיתי מגיע מקילומטר) הופך אותו בעיני למשמעותי יותר, היות שהוא נוגע בעדינות בחוויה אנושית כואבת.
הקצב האיטי והטיפה מכביד שלו מתקזז עם הרעיונות היפים, ובמיוחד עם היכולת המיוחדת של סוואן להכנס לראשן של הכבשים (גם טמפל גרנדין עשתה את זה כשעבדה עם סוסים באופן יישומי) ולחוויה שלהן מול בני האדם. הכבשים משתמשות בלוגיקה שלהן כדי להבין את המתרחש, ואנו נחשפים לקסם שבחשיבה שלהן.
למשל, כל הכבשים פחדו להישכח בספירה ובשל כך, להיעלם - בלבול חינני בין סיבה לתוצאה. הכבשים האמינו שעננים הם כבשים שעלו השמיימה, והן פענחו אותיות כך - הסימן הראשון (כנראה A), הוא מקור שמצביע על השמיים עם קו באמצע, השני (כנראה R), הוא בטן על שתי רגליים, אז בטח בן אנוש וכו' וכו'. הדרך שבה הן מנסות להבין את העולם ואת בני האדם שובת לב.
לצד הלוגיקה, סוואן מתארת בצורה מצמררת (כן, כן) את האימה שחווה מיס מייפל כאשר היא מצותתת לשיחה בין אנשים מבעד לחלון ולא קולטת את הריח, המשמש ערוץ מידע חשוב. מחקרים מלמדים שבתקשורת הרבה מן המידע שעובר הוא בכלל לא מילולי. צודקת מייפל.
הדמויות מעולות. מיס מייפל היא בלשית מסורה עם מידה בריאה של פקפוק עצמי, סר ריצ'פילד הוא פטריארך שיורד מנכסיו בחן בתמיכת העדר שלו, מופל הגרגרן הזכרן הוא עדין נפש ובר מזל, ואותלו ומלמות, בעלי העבר המסתורי, מספקים את הנואר.
סיפורו של אותלו, כבש הקרקס, וביקורו המטרגר בכנסייה הוא יצירתי ומותח. ההקבלה בין תא הווידוי לתא לנשיאת בקר באמת מבריקה .
ומעל כל המבנה המורכב הזה מתנשא בעיני הפתרון של התעלומה הסבוכה וגם הדרך בה הוא מוגש, ולא נפרט מחמת ספוילרים. אבל אין יותר נוגע ללב מזה.
בגדול, אני חושב שסוואן, עם או בלי כוונה, כתבה את אחד הסיפורים המוצלחים על איך ילדים מגלים את הצדדים האפלים של העולם ושל החיים. אני חושד שזה עם כוונה, כי היא מרפררת ישירות לסיפור "מה שמייזי ידעה", מאת הנרי ג'יימס, שלא קראתי, אבל זכרתי שעובד לסרט עם אלכסנדר סקארסגארד (אריק מ"טרו בלאד"), וחיפוש בויקיפדיה מלמד שהוא עוסק בדרך שבה ילדה צעירה מנסה להבין את סכסוך הגירושין המר בין הוריה.
אני לא יודע אם סוואן רואה כבשים כילדים, או ילדים ככבשים, אבל הספר עובד מצוין, ופורט על כל נימי הרגש המצויים בטווח שבין צחוק לדמע.
אז באיחור של עשרים שנה, ממליץ מאוד.
ציונים:
כתיבה: 9
דמויות: 9
תעלומה: 9
קצב: 6 עקב אכילס של הספר המצוין הזה
ממוצע: 8
בונוס/עונש: נקודה על היכולת לקרוא מחשבות של כבשים
סופי: 9
מה שנראה כמו שון כבשון למבוגרים, הוא בעצם מותחן מוצלח שבקצהו ממתינה הפתעה נוגעת ללב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה