המשכונים הם עסק בעייתי.
אם "שליחות קטלנית 2" היה נהדר, 3, הומוריסטי וסביר...4, גדוש ברצינות התהומית של כריסטיאן בייל ובסיפור המחורר, כבר היה די גרוע. ועדיין, להגיע עד 4 על הרגליים זה מכובד.
המשכונים יכולים להיות גם נוראיים, עיין ערך "רובוקופ" והמשכיו: הראשון, מ-87, שהיה אפל וקורע מצחוק וקורע קרביים, ולעיתים אף נוגע ללב, בעוד שהשני היה מסורבל ומשעמם, והשלישי, יצא ישר לוידאו אני חושב.
גם אם לא הסכמתם עם כל הדוגמאות, בוודאי הבנתם את הרעיון.
המשותף להמשכונים - בכולם נדמה שאיזה מנהל מדומיין, תאב בצע, נתן לבמאי, השחקנים והתסריטאי מגוון עצות אחיתופל בסגנון: "מעולה, בוא נצלם שוב, אבל הפעם תגיד את זה לא אמין", "אני צריך עוד קלישאות כאן", וגם, "אולי בעצם נכתוב את זה כך שהסבתא היא בעצם בבון רובוט ענק". טוב, העצה האחרונה אולי לא נוראית כל כך כשמדובר בסרטי קיץ.
בוודאי הבחנתם גם שהיות שאין לי הרבה מה לומר על הספר המדובר, אני מושך את הנקודה שלי.
אז בקיצור, "המתים נראים טוב", השני בסדרת רב פקד רוי גרייס, החוקר הבכיר שמסתובב ברחבי ברייטון, לוקה בכל המחלות האפשריות של המשכונים, כבר בחלק השני של הסדרה (שאם אני לא טועה תורגם כבר הכרך ה-9 שלה).
אומנם בגלל שהוא מתרחש בברייטון, זמזמתי לכל אורכו את "every day is like sunday", שמוזכרת בו טיילת, אבל מעבר לזה, מדובר בסט מושלם של עצות "איך לא לכתוב המשך למותחן די מוצלח".
העלילה: גופה חסרת ראש נמצאת בברייטון. רוי גרייס מקבל פיקוד על החקירה ומהר מאוד מגלה כי הקריירה שלו תלויה בתוצאותיה (באופן שנדחף לעלילה בצורה מגושמת). במקביל הוא מנסה לחזק את הקשר הרומנטי עם קלואי, הפתולוגית המקסימה שהכיר בכרך הקודם. בינתיים. במקום אחר, אדם מוצא דיסק עם סרטון מצמית ומגלה שטבל במים עמוקים מדי.
העלילה סטנדרטית, אבל עושה רושם שג'יימס מנסה, בהצלחה, להכחיד את כל מה שהיה מוצלח בספר הקודם.
מינון הקלישאות עולה פלאים - רוי גרייס עם הגב לקיר, רוי גרייס חושב על קליאו מחשבות רומנטיות שמתאימות לטקסטים בספרים שכריכתם עוטרה על ידי פאביו ("כמה יפה היא, כמה חמה" או משהו כזה), רוי גרייס מתקומם מול גזענות, רוי גרייס אבהי. ולצדו - שותפו של רוי, והוא - שומו שמיים - מתקשה לתמרן בין הקריירה למשפחה. עצוב וקודר וג'יימס כותב את זה כך שהרגשות מוצגים באופן בוטה ורודפים אחריכם כמו פעוט מרייר הרוצה שתשימו אליו לב.
אבל ג'יימס לא מסתפק בכך, הוא רוצה לשלוף עוד שפנים. מוכרים וצעקניים ככל שניתן - בלש נוסף מצורף לצוות, בור, דוחה וגזעני, הוא הדביל שעליו נצחק במהלך הקריאה, גרסא חיוורת של ג'ו פשי למל גיבסון-דני גלובר. ברגעים אלו נדמה שג'יימס שכח שהוא אמור להיות סופר והוא נחוש בדעתו לכתוב משהו (תסריט?) שיגרום ל"רובוקופ 3" להיזכר כיצירת המופת שהוא בעיני ג'יימס.
בקיצור, את מעט הממזריות שהייתה לדמויות בספר הקודם רומס מכבש גודזילאי של תבניות מוכרות ובוטות. הרעים לא אמינים - אמריקאים, מזרח אירופיים, וגם אדם שכנראה לוקה בהפרעה נפשית מסוג אספרגר - כולם מתנהלים באופן כמעט קריקטורי ועושים מעשים חסרי הגיון. אפשר היה אולי לקבל את הדמויות השטוחות, עדיין מדובר במותחן, אבל היינו דורשים שיתר המרכיבים יתנהגו בהתאם. אבל גם כאן ג'יימס נותן עבודה - התעלומה חסרת כל אמינות, שרשרת אירועים שמכה בתימהון אפילו את אלה שמשעים היטב את אי האמון שלהם (וסחבק יודע להשהות) - איזה ארגון פשע יבחר לפגוע במשאב עיקרי, באיזה עולם ניתן להיות מוסווים באופן גורף ברשת, ואל תבקשו ממני להתחיל לדבר על הסטארט-אפ המוזר בהיסטוריה שמתואר בספר.
נראה שג'יימס התלהב מאוד מכך שהבין משהו על רשתות אלחוטיות וכבר זרם משם. ובגלל כל הליקויים הללו, אפילו הקצב איטי - אירועים שוליים מתעקשים להתרחש על פני פרקים שלמים והספר הופך למלחמת חפירות. את הראשון סיימתי תוך ימים ספורים, את השני - לא פחות מעשרה ימים, כשמדי פעם אני ניגש אליו בחוסר רצון משווע, מאורע נדיר במחוזותיי. אוף.
ציונים:
דמויות: 6 מה שהיה מעט עגלגל הושטח ואפשר להנחית עליו מסוק.
תעלומה: 6
קצב: 7
כתיבה: 7
ממוצע: 6.5
בונוס/עונש: מינוס חמש נקודות על האכזבה.
סופי 6
רוי גרייס 2 מרגיש כמו מת לחיות 5
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה