שני סטודנטים משועממים קוראים בלוג בעל שם מוזר ("הו לא, זה ראקו!"), בו מספר בחור צעיר על הזוגיות המלבלבת שלו ועל והציפייה להקמת משפחה. הבלוג כולל תמונות (מוזרות) וכמה בחירות תמוהות של הכותב והאנשים בחייו, ואז הרשומות נקטעות באבחה המותירה את צמד הסטודנטים מול מעטה של מסתורין. ילד בגן מעורר את דאגת הגננת שלו כשהיא מבחינה בציור מוזר שלו, ובינתיים, נדמה שהילד ואמו נרדפים על ידי דמות מסתורית. עיתונאי צעיר נעזר בעמית וותיק על מנת לחקור את הירצחו של המורה שלו לאומנות.
מה עובד? קודם כל האווירה. כבר כשהתחלתי לקרוא, היה משהו בפער בין הקול השמח-תמים של כותב הבלוג להתרחשויות המוזרות שעליהן דיווח, ומשם הכל התערפל והסתבך. בזמן הקריאה נזכרתי ב-"שיר קיוטו" של הקיור שנפתח במילים החידתיות "A nightmare of you, of death in the pool, wakes me up at quarter to three, I'm lying on the floor of the night before with a stranger lying next to me". בתרגום ככה-ככה, "סיוט אודותייך, על מוות בבריכה, מעיר אותי ברבע לשלוש, אני שוכב על רצפת ליל אמש, ולצדי זר". מילים שמשדרות בלבול, מוות ודאגה לאדם אהוב. בקיצור, תמונות מצליח להיות קריפי ומוזר בקטע טוב.
עוד דבר שעבד היטב הוא רוחב היריעה. מסופר על פילוסוף שכתב לחברו מכתב בן עשרה עמודים ובסיומו התנצל ואמר "מצטער, לא היה לי זמן לכתוב לך קצר יותר". האנקדוטה הזו מוזכרת כדי לדבר בשבח התמציתיות. אוקטסו, מי שהוא לא יהיה, מצליח לטוות במעט עמודים רשת קורים רחבה ומטרידה, ולחסוך במילים ועמודים. זה מייצר סיפור קצבי שנע לעבר הסוף המעניין שלו ללא רגע מיותר. וזה לא מעט.
יחד עם זאת, "תמונות מוזרות", הוא לגמרי "mixed bag", כי יש בו גם חלקים שלא עובדים בעליל.
התמונות. כבר נאמר בסקירות קודמות וזה נכון, מרגיש שהן מוכנסות לעלילה בכוח כדי לייצר מן גימיק מבדל ביחס לספרי מסתורין אחרים. סקירה של ההיסטוריה של אוקטסו, שמתגלה כשהוא עטוי מסכה לבנה, מלמדת שהסיפור החל כפוסטים אניגמטיים באינטרנט, וכך זה גם מרגיש, מלאכותי, לא באינטגרציה מוצלחת עם העלילה, וגימיקי. ויחד עם זאת, בעידן של עודף מלל וחוסר סבלנות, אודה שכן נהניתי לקרוא את הדיונים המפרכים אודות התמונות. בקיצור, לא-הגיוני-במיוחד-ואפילו-מגושם-אבל-פאן.
במאמר מוסגר, עוד יוצר אימה עומד השבוע להציג יצירה מקורית שנשענת על פוסטים פופולריים באינטרנט. הסרט "בקרומס", עוסק במציאה של מערכות חדרים בלתי נגמרות שמצויות במימדים אחרים. ומסתבר שזה מתקשר למושג "מרחב לימינלי", שהוא מעין מרחב מעבר בין מימדי שאמור לעורר פחד באמצעות תחושת מוכר-אבל-שונה (Uncanny). סוף מאמר מוסגר.
עוד נקודת חולשה בולטת היא הדמויות. ההגיון של חלק מן הדמויות ובייחוד אחת מהן, שרירותי ואפילו טפשי לעתים. היקשים לוגיים לקויים מגיעים מכמעט שומקום כדי להסתדר בתשבץ דמוי הטטריס שאוקטסו מנסה לבנות. ואחרי ההיקשים, מגיעות בחירות תמוהות מאוד. לא צריך לגדול בישראל כדי להבין כללי זהירות בסיסיים. בסוף, זה מרגיש קצת כמו כשבסרטי אימה, הזוג הצעיר שומע רעשים, ולמרות מחאותינו, שם פעמיו אל הסמטה האפלה שממנה בקעו. למה ככה?
אז, בשורה התחתונה תמונות מרגיש כמו גירסא מורחבת של סיפור מסדרת "הסיפורים המותחים/מפחידים/מוזרים בעולם" שהייתה פופולרית בספריות הציבוריות בישראל בשנות השמונים-תחילת תשעים. פאן וטראש.
ציונים:
דמויות: 7 מובחנות אבל אללה יסתור ההתנהלות
קצב: 9 נקודת החוזק של הסיפור, חולש על המון אירועים ודמויות במעט עמודים
כתיבה: 8 זורמת מאוד אבל לא מתרוממת
תעלומה: 8
ממוצע: 8
בונוס/עונש: מינוס חצי נקודה על פוטנציאל לא ממומש.
סופי: 7.5
"תמונות מוזרות" מרגיש יותר מהכל כמו גרסת דור ה-Z לכרכי "הסיפורים המפחידים/מותחים/מדהימים" בעולם. קצת דבילי, לא מאוד מפחיד, אבל קצבי, רחב יריעה ובעיקר, פאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה