"timing is everything". כך אומרים. עם "מזהה פנים" הטיימינג היה די מושלם. אחרי שתי דיסטופיות, רומן מתח קצבי עם ספק קריצה לשליחות קטלנית 2 הגיע בדיוק בזמן. אומרים גם "location location location", אבל זה לא קשור כאן.
אבל, ל"מזהה פנים" גם איכויות שאינן תלויות טיימינג.
דניאל, גרוש פלוס אחד, הוא בלש משטרה שהיה בעברו איש היי טק. הוא מאס במקצוע בגלל ההיבטים השליליים. השעות הארוכות, העמדת הפנים של החברה היא משפחה, ועוד אתוסים שמיועדים לשרת את המכונה. הוא לא שותה. לא מעשן. הוא מפקפק בעצמו, אבל לא מתייסר מדי. גר לבד, אבל התרשמתי שהדירה שלו די מסודרת. הוא לא תמיד מסכים עם הבוס, אבל אינו מתכתש אתו. הוא גרוש, אבל ביחסים יציבים עם האקסית. והוא טועה לפעמים. בקיצור, דמות אמינה, ומרעננת כשזה מגיע לבלשים בספרות.
דניאל נקרא לחקירת מוות של מתכנת שנפל אל מותו בגלל בעיה טכנית. במפגש הראשוני עם עובדי חברת ההיי טק שהמוצר שהיא מציעה הוא - טאדאם - מזהה פנים, מתעורר בו חשד והוא מחליט להעמיק ולחקור את המקרה שהוא סבור כי ייתכן שאינו תאונה תמימה.
הרומן הקצר הזה מתאפיין ברזון ובבנייה הדרגתית יעילה של החקירה, תכונות שבדרך כלל מייחסים גם לתכנות מוצלח, מעט שורות, אפקט ממוקד ויעיל. כל מפגש בין דניאל לאנשי החברה בה התרחשה התאונה חושף עוד טפח מהאינטרסים שלהן ומן המציאות שעל הרקע שלה מצא הקרבן את מותו.
גרייזס מתאר היטב את ה- אם להיות מעט פלצני - טיפוסים הארכיטיפיים של עולם ההיי טק - הגולש המאגניב שמביא את הכלב לעבודה, הבכיר הנרקסיסט שמתחיל כל שיחה מנקודת מבט שהוא עושה טובה לאחר, המנהל האמריקאי/בריטי/דובר אנגלית, והטיפוס המפוקפק שלא ברור מה בדיוק עושה שם. גם הדמויות בחייו של דניאל, גרושתו, בנו, השותף והיתר, כולן אמינות ומעבות את העלילה.
העיסוק של הספר בלמידת מכונה מתואר באופן נהיר גם להדיוטות דוגמת יורז טרולי, וכל העסק זורם ומקבל תאוצה ככל שמתקדמים.
הספר אינו חף מבעיות. הפתרון מגיע כשכבר ניתן לפעול בשיטת האלימינציה. ההגעה אליו הנובעת מטעות של מתחילים של דניאל. לטעות זה אנושי, אבל עדיין מרגיש מעט קל מדי. בנוסף, בחלק מהסצינות הטון הרגשי מרגיש מעט לא מותאם. כך למשל, כשגרושתו של דניאל מגיעה אליו נסערת ודאוגה לאחר תקרית אלימה בה הוא מעורב, כשנדמה ששורר ביניהם ריחוק, ומשהו מרגיש קצת מוזר בטון הרגשי של הקטע, או ברגעי הסיום, בתפנית הקשורה לאישה אחרת בחייו של דניאל. ויש גם משהו שמרגיש כמו בעיה עם הקונטיניואיטי כאשר דניאל במסעדה עם בנו, מתבונן בו אוכל ואז לפתע הם קרובים אחד לשני בחיבוק. אבל אלו קטנות שאפשר לדבג, ואינן משפיעות כמעט על ההנאה מהקריאה.
בסך הכל, היתרונות עולים משמעותית על החסרונות, ודניאל, ההייטקיסט לשעבר, עומד כדמות ריאלית ומעוררת אמפתיה בתפקיד הבלש, ומצטרף בכבוד לחבורה המצומצמת של בלשים.יות ישראלים.יות.
בנוסף, עומדים לזכותו של הספר הקצב המהיר, הנגישות של הנושאים הטכניים, הטון בגובה העיניים, ובעיקר הדמויות מעולם ההייטק, שלכל אחת מהן פינות אפלות באישיות אשר נחשפות בהדרגה וביעילות המקדמות את העלילה. גם הקריצה לכיוון של בינה מלאכותית שלוקחת החלטות בעצמה - נושא שמעורר מחשבות - גם אם לא בכוונת מכוון - על חוקי הרובוטים של אסימוב ועל סקיינט, מחשב העל משליחות קטלנית 2 שכנראה לא קרא את אסימוב - מוסיפה רובד מהנה.
ציונים:
קצב: 8.5
כתיבה: 8
דמויות: 8.5
תעלומה: 8
ממוצע: 8.25
בונוס/עונש: חצי נקודה על דמות בלש מרעננת ואמינה
סופי: 8.3
"מזהה פנים" הוא תוספת חביבה ומבורכת לספרות המתח הישראלית.
