צריך להודות להוצאת אריה ניר שבחרה להמשיך לתרגם ספר מהסדרה של הבלש דייב רובישו. אחרי שעם עובד הוציאו ספר שלו לפני שנים אשר לא זכה למספיק הצלחה. אני מקווה שיתרגמו עוד.
הכתיבה של ברק מאוד עשירה ונעימה, ואזורי האוורגליידס שהוא מתאר, בהם מעולם לא ביקרתי, כמעט הופכים מוחשיים, עד כדי כך שכאשר שמעתי רעש פתאומי במהלך הקריאה, חיפשתי דביבון ולא פורץ. רובישו מזכיר לי מעט את פנדורין בכך שיש בו משהו מאוד מובחן וייחודי, ובכך שגם הוא כמו פנדורין, למוד טראומות אישיות, אבל כאן נגמר הדמיון.
בספר הנוכחי רובישו מתמודד עם תעלומת מותו של חבר לנשק ממלחמת ויאטנם במהלך שוד בנק שאירע עשרים שנים לפני התרחשות העלילה שבספר. העלילה יוצאת לדרך עם הופעת בתו של החבר. אל סיפור המסגרת הזה מצטרף עיסוק מעמיק בגזענות ובפסיכופתיה. וזה הופך את חוויית הקריאה למשמעותית ומהנה יותר, אבל גם לקצת מעמיסה יותר ביחס למתח הפשוט של קובן או באלדצ'י.
הדמויות של ברק מאוד מובחנות, עמוקות וומעניינות. הרעים אפלים ועוכרי שלווה.
הנקודות החלשות של הספר בעיני הן העובדה שהקצב אינו מהיר, לעיתים יש גלישה לתיאורי נוף שמזכירים לי את טולקין (וזה אף פעם לא סימן טוב עבורי), והתעלומה אינה מיוחדת או מורכבת במיוחד.
אבל בסך הכול, מומלץ בחום.
סיכום:
דמויות: 9
איכות הכתיבה:9
תעלומה:7
קצב:7
ממוצע: 8
בונוס/עונש: 5 על התובנות הפסיכולוגיות שהבלש מנסח לגבי הדמויות השונות במהלך הספר, מאוד מדויקות בהתחלה (גם אם, קצת מפרכות בהמשך).
סופי:8.5
