יום שישי, 14 בדצמבר 2012

עד בעל כורחו - ג'נריקו קרופיליו


המותחן המשפטי של ג'נריקו קרופיליו נפתח במהירות ובאופן שמעורר סקרנות, אבל בסופו של דבר נסמך על סגנונו הרהוט והאגוצנטרי של הגיבור ואינו מעמיק די הצורך בנושאים שבהם מתיימר לעסוק.

כאמור, פתיחתו של הסיפור מעניינת. גואידו גואריירי, עו"ד פלילי בן 38, טיפוס מסוקס וקשוח, מתאגרף בעברו, נקלע למשבר בחייו. בת זוגו מגלה על בגידותיו ועוזבת אותו. הוא מתחיל לפתח דיכאון והתקפי חרדה. הוא מדרדר. העזרה לה הוא זקוק מבוששת להגיע. כל זה מתרחש עוד לפני עמוד עשרים. ואז, כשמצבו משתפר, מעט לאחר שהוא מטפל בעצמו על פי שיקול דעתו, הוא מקבל תיק חקירה בפרופיל גבוה - ילד בן 9 נרצח בעיירת החוף שלו, בארי, והחשוד הוא מהגר עבודה סנגאלי. העדויות הנסיבתיות כנגד מהגר העבודה נערמות.
בנקודה הזו בתקציר אני רגיל לכתוב משהו כמו: גיבור הספר עומל קשות כדי לחדור אל עובי הקורה וחושף מזימה מורכבת וכו' וכו'. במקרה של "עד" אני נתקע. אם אני רוצה לתאר מה קורה הלאה, זה משהו בסגנון: הגיבור ממשיך לרחם על עצמו תוך כדי עבודת הגנה טובה דיה מול העדויות הנסיבתיות שנאספו בחובבנות על ידי המשטרה שעשתה באופן כללי עבודה מחורבנת, ושאלות רבות שמועלות בתחילת הספר אינן נענות על ידו.
ואכן, מדובר באכזבה מבחינתי, בעיקר מפני שקרופיליו יודע לכתוב. הסגנון שלו - כתיבה מהירה בגוף ראשון - מזכיר במעט את הסגנון של המותחנים העסקיים של ג'וזף פיינדר. אבל בעוד שפיינדר מתאמץ לייצר עלילה מורכבת, קרופיליו משקיע הרבה בהגיגיו של גיבורו ופחות בעלילה. אחת הנקודות שמדגישות היבט זה היא הדיון של הגיבור עם עצמו על אנשים ש"לובשים גופייה בקיץ". על הדרך אנחנו זוכים לקבל ציטוטים של דיוויד גריי וברוס ספרינגסטין ולגלות שגואריירי מאוד אוהב לעשן מרלבורו.

הדמויות האחרות, כולל המהגר המואשם זוכות לעומק של קרטון וגם הבחורה שגואריירי פוגש במהלך הספר ומקבלת סיפור אישי מורכב יותר יוצאת בסופו של דבר די פלקטית. וזה חבל, כי קרופיליו יודע לכתוב (על פי קריאה בסופו של הספר מתגלה שמדובר באיש אשכולות - עו"ד מצליח, לוחם במאפיה, מומחה באומנויות לחימה ומסאי). לו היה משקיע גם בדמויות האחרות ובפיתוח התעלומה הספר היה מוצלח יותר.

מה שכן מעניין והוזכר כבר בביקורות אחרות שקראתי הוא התיאור של עולם המשפט באיטליה. קרופיליו חושף את הקורא באופן מעורר עניין לשיטות השיפוט והחקירה באיטליה. כדי שלא לחרב את ההנאה העיקרית מהספר, לא אפרט.

ציונים:

כתיבה: 9 טובה מאוד
דמויות: 6
תעלומה: 6 מאוד לא מפותחת
קצב: 9 מהיר ביותר

סופי: 7.5

בונוס/עונש: הפחתה של חמש נקודות על פוטנציאל מבוזבז.

סופי:7

מותחן משפטי מהיר שמבטיח ולא מקיים.

יום שבת, 1 בדצמבר 2012

אל תביט לאחור - קארין פוסום


אי שם בשנת 2007, זמן קצר לפני שכל ישראלי גלגל את השם ליסבת סלאנדר על שפתיו, פעלה בארץ הוצאה עצמאית קטנה "ינשוף ספרים" אשר הייתה בין הראשונות לפרסם ספר מתח סקנדינבי לתפארת (לימים שמה השתנה). צריך לציין כי הפעלת הוצאת ספרים קטנה באותם ימים כבר הייתה בחזקת אקט אובדני. אלו היו הימים הראשונים של מבצעי ארבע במאה ודומיהם, והוצאות קטנות שלא יכלו להרשות לעצמן להוזיל את מחירי ספריהן כבר החלו להיפגע. כיום הן הולכות ונסגרות. ינשוף ספרים הוציאה לאור ספרים בז'אנרים רבים, תוך מתן מקום של כבוד לספרות מד"ב, פנטזיה ומתח - סדרת "אנשי הקש" וספרים אחרים של מייקל מרשל הוצאו לאור במסגרת ההוצאה. כך גם ספרי הפקד צ'ן המעולים של קיו סיאו-לונג (99% סיכוי לטעות באיות השם) וגם ספרה הראשון של קייט אטקינסון, "מאחורי התמונות במוזיאון", שסדרת המתח שלה עם הבלש המריר ג'קסון ברודי היא מהטובות והרגישות שקראתי. בקיצור, אחלה הוצאה, עם בחירות מוצלחות עבור חובבי המתח.

אפשר לומר שעם פרסום "אל תביט" ינשוף הקדימה את זמנה, ולו הייתה הוצאה גדולה עם מכבשי שיווק מוצלחים ויכולת להוזיל מחירי ספרים באופן שעדיין יניב רווחים, כולנו היינו מכירים את קונרד סייר, החוקר הנהדר שקארין פוסום יצרה, ומבינים כי סקנדינביה היא אימפריית מתח, עוד לפני המפגש עם ליסבת סלאנדר.

קארין פוסום היא ממובילות ז'אנר המותחנים החברתיים הסקנדינבי. לאחרונה תורגם לעברית, הפעם בהוצאת כתר, "הכלה ממומביי" (שבאנגלית תורגם שמו ל - "the indian bride" ובוודאי תורגם לעברית כך כדי ללכוד את הקוראים שמחפשים את נער החידות הבא ומוכנים להסתפק בכלה).

ב"אל תביט" אנו עורכים היכרות ראשונה עם קונרד סייר, גיבורה הקבוע של פוסום, חוקר משטרה, אלמן. ייחודו ניכר בשילוב הקדוש של קברניטי צה"ל - "נחישות ורגישות". בסדר הפוך. הוא רגיש מאוד לניואנסים ולקשיים של נחקריו, הוא יודע לנסות להתבונן במציאות מבעד לעיניהם באופן מרתק, והוא אינו נרתע להשתמש בקשיחות ובשתיקות כדי לחלץ מהם את חתיכות הפאזל שהוא מחפש.

ב"אל תביט" חוקר סייר את הירצחה של תלמידת תיכון ששמה אנני. גופתה העירומה נמצאת לא הרחק ממקום מגוריה - עיירה קטנה שבה כולם מכירים את כולם. אנני מוכרת כנערה טובה, קשוחה, ואתלטית מצטיינת ש"כל הזמן רצה". בזמנה הפנוי שימשה בייביסיטר לכל ילדי השכונה והצליחה לדחוס פנימה מערכת יחסים עם חברה, הלבור, צעיר בעל עבר טראומטי. רשימת החשודים והמניעים ארוכה ומתסכלת. אין אדם או מניע שבולט במיוחד. סייר חוקר לעומק את כל תושבי העיירה הרלוונטיים. למעשה הוא חוקר את העיירה, ואז מתמקד במי שרלוונטי. אט-אט נחשפים הקשרים בין אנני לאחרים, ועימם, המורכבות של העיירה, ובמיוחד של הגברים בני ה-40 פלוס שעל ילדיהם שמרה, ושצפו בה בעודה הופכת לאתלטית יפהפייה.

הקצב אינו מהיר במיוחד, אבל הכתיבה הטובה והעומק הרגשי שבו פוסום מתארת את העיירה הופכים את הקריאה למהנה ושוטפת. הדמויות עגולות ואמינות מאוד. במיוחד בולטות דמויותיהם של סקארה, השוטר המלווה את סייר לאורך החקירה, ודמותו של הלבור, חברה של אנני, שבחירותיו לקראת סוף הספר הופכות את העמודים האחרונים למשהו שאי אפשר להניח מהיד. פתרון התעלומה מלמד על המורכבות שיכולה להתקיים בקשר בין רוצח לקרבן, והוא אמין מאוד.

נקודה חלשה היא ההסחות. טכניקה מוכרת בספרות המתח היא השימוש ברמזים מטעים אשר נזרקים בכיוונו של הקורא. הרמזים שפוסום שותלת אכן מטעים, אך בסופו של דבר אינם מעלים את רמת המורכבות של התעלומה כפי שיכלו לו הייתה  משקיעה בהם יותר. אבל הסתייגות זו היא רק הערה. מדובר במותחן מעולה ומומלץ.

ציונים:

כתיבה: 9
קצב: 8
דמויות: 9
תעלומה: 9

ממוצע: 8.75

בונוס/עונש: אין

סופי: 8.75

מותחן סקנדינבי מעולה בעל זכות ראשונים שלא מומשה אצל הקהל הישראלי.