יום שלישי, 4 ביוני 2013

אהובת המוות - בוריס אקונין



בתוכנית "של מי השורה הזאת?" הייתה פינה שבה הקהל בחר נושא וצוות הקומיקאים היה צריך לאלתר מערכון סביבו. לפעמים זה עבד ולפעמים לא.
בוריס אקונין עושה אותו דבר עם תת ז'אנרים של ספרות המתח. אצלו זה תמיד עובד. רוצים חבורת אנשים בזירה סגורה שאחד מהם הוא הרוצח, סטייל אגתה כריסטי, יש ב"לווייתן". מתח מקפיא דם בסגנון אדגר אלן-פו, יש ב"משימות מיוחדות" (בעיני המוצלח בין ספרי אקונין בשל הביפולריות שמאפיינת את שתי ההרפתקאות שבו), ועוד ועוד.

כמה מילים על פנדורין. אראסט פנדרורין היה פקיד ממשלתי צעיר שעמד להינשא. סקרנותו הובילה אותו לחקירה שנסתיימה באירועים טראומטיים ומאז, כרך-כרך, לאורך ההיסטוריה המרתקת של רוסיה, הוא פותר תעלומות שונות בעזרת מאסה, עוזרו היפני שאישיותו מנוגדת לזו של פנדורין - ביטוי רגשות חזק, ארציות, הנאה, והערכה גבוהה להתאבדות בסגנון חרקירי.

הבלש שאקונין (צ'חרטאשווילי במקור) יצר מהווה מיזוג של דמויות גיבור שונות. הוא עדין ומוסרי כאביר ביחסו לנשים, יש לו כושר ניתוח שלא נופל מזה של שרלוק הולמס (וגם דרך ביטויי ייחודית ומשעשעת שבה הוא פורש תמיד את משנתו האנליטית), יש בו גם קצת מבאטמן, בבידוד שמאפיין את חייו ובמערכת היחסים שלו עם מאסה שדומה קצת לזו של באטמן ורובין. ויש גם קמצוץ מגיבורי העל העל-טבעיים - הוא לעולם אינו מפסיד במשחק מזל!

לאורך שבעת הכרכים הקודמים פנדורין עבר הרפתקאות רבות. הוא חקר רציחות שהתרחשו בשיט על ספינת פאר, נאבק בגנב יהלומים, לכד רוצח סדרתי איום וחולני, סיכל התנקשות פוליטית. אולי יהיה קל יותר לתאר מה עוד לא עשה.

אז מה הפעם? הכריכה האחורית מבטיחה מחווה לקומדיות הדל'ארטה. אני לא בדיוק יודע מה זה.
העלילה מסופרת הפעם מנקודת מבטה של מאשה מירובנה, עלמה פרובינציאלית מאירקוטצ'ק שעוברת למוסקבה. או, אם תרצו, מירוחם לתל אביב. מאשה עוברת לעיר בעקבות משורר צעיר שפגשה לפרק זמן קצר בעיר הולדתה. בניסיונה ליצור עמו קשר במוסקבה היא נחשפת למועדון מתאבדים אותו חוקר גם פנדורין, שעסוק במקביל בחקירה נוספת שלא מתוארת בספר הנוכחי. לא אוסיף על העלילה, רק אומר שגם מי שאינו מכיר קומדיות דל'ארטה יוכל להבין וליהנות מהספר.

הכתיבה של אקונין מעולה כרגיל. חסכנית, מלווה בהומור, ומדי פעם עוטה נופך של הפגנת כוח יעילה. הדמויות מסתוריות, משעשעות. לא עמוקות מדי אבל בדיוק מה שצריך עבור הז'אנר. מי שבולטת כמובן היא מאשה - אישה רגשית, יצרית שהולכת שבי אחר חלומותיה כמו אמריקאית טובה. התעלומה אינה מורכבת מדי, וחלק מן התפניות מרגישות מוכרות, אבל ההקשר של אגודת המשוררים הדיכאונית מעניין מאוד ומחפה על כך.

העיסוק באובדנות בקרב צעירי החברה הרוסית, שהוסבר בספר גם על סמך עודף זמן פנוי לדור הצעיר עורר בי מחשבות על תנועת ה"אימו" ודור הפייסבוק. אני לא יודע אם באמת היו אגודות כאלה בזמנים שאקונין מתאר, אבל אם כן, אז ייתכן שה"אימו" התחיל עוד הרבה לפני Sunny Day Real Estate.

ציונים:

כתיבה: 9
דמויות: 9
תעלומה: 8
קצב: 9

ממוצע: 8.75

בונוס/עונש: שתיים וחצי נקודות על ההתנייה פבלובית  שגורמת לחייך כשאני רואה אקונין חדש על המדף בחנות.

סופי: 9

FUN-דורין, מומלץ.

חודש ספר נעים לכולם:)


2 comments: