יום שבת, 12 בינואר 2013

שחור וכחול - איאן רנקין



אי שם ב-1848, מהנדס צעיר בשם פיניאס גייג', שעבד במסילת רכבת, נפגע בתאונת עבודה. מוט ברזל חדר דרך מצחו אל האונה הקדמית של מוחו. גייג' לא איבד את הכרתו והמשיך לחיות. אך הוא השתנה מקצה לקצה. ממהנדס שקול הוא הפך לאדם רוגזני, רעשן בעל פרצי זעם אלימים ובלתי צפויים. המקרה של גייג' נחשב לציון דרך בחקר המוח .

כשקראתי את "שחור וכחול", רומן המתח שתורגם בסדרת הבלש ג'ון ריבוס לאחר "חבלים וצלבים", לא יכולתי שלא לתהות לעצמי אם אין כאן מקרה גייג' נוסף. אבל הפוך.
ריבוס, שב"חבלים וצלבים"  היה טיפוס היסטריוני, לא שקול, בכייני ואלים, הפך לפתע לבלש מאורגן, בעל יכולות אינטואיציה ותכנון. האם שפטתי אותו לחומרה בעת קריאת "חבלים"? האם כל העת מדובר היה בבלש מסכן שמתהלך עם מוט ברזל תקוע באונה הקדמית שלו? האם ב"שחור וכחול" מישהו הוציא סוף סוף את המוט מראשו?
נראה שזהו ההסבר היחיד שמתקבל על הדעת, מפני שהפער בין ריבוס של "חבלים" לריבוס של "שחור" הוא באמת גדול.

ועכשיו ברצינות.

"שחור וכחול" הוא רומן המתח השמיני בסדרת ריבוס (יש שמונה עשר עד היום), אשר זכה בפרס "פגיון הזהב" היוקרתי. ב"שחור" אנו מקבלים בלש ועלילה שעברו התבגרות משמעותית מאז אותה אסופת קלישאות היסטריונית של "חבלים וצלבים". ריבוס, שכנראה התבגר בששת הספרים שלא תורגמו בין הראשון לשמיני, עסוק מעל הראש בחקירות.
הוא חוקר את הירצחו של פועל באסדת קידוח נפט בחופי סקוטלנד, את הגחתו לעולם של רוצח סדרתי חדש המכונה "ג'וני בייבל" אשר מחקה סדרת רציחות של רוצח אחר, "בייבל ג'ון", אשר התרחשה שני עשורים טרם מועד התרחשות העלילה של "שחור". כדי לסבך את התמונה, ריבוס הופך מושא לחקירה משטרתית פנימית בנושא הרשעת חשוד ברציחות של "בייבל ג'ון" באופן שאינו תקין. מספר האויבים של ריבוס בספר הסבוך הזה גבוה מאוד - אנשי תעשיית הנפט, שני רוצחים סדרתיים, סוחר סמים אלים שגם אשתו ובנו אינם טומנים ידם בצלחת, שוטרים מושחתים, וסיגריות ומשקאות חריפים (ריבוס הבוגר מנסה להיגמל מהם).

הספר מספק חמש מאות ומשהו עמודים של עלילת מתח סבוכה המתרחשת בזירות שונות של סקוטלנד. תיאור העבודה בתעשיית הנפט בהחלט תורם לסיפור. במיוחד תיאור הווי החיים במתקני הקידוח. קצת כמו עם מטוסים, מדובר במבנים מאוד לא אינטואיטיביים שספק אם היינו מוכנים להיכנס לתוכם לולא היינו יודעים כי הם בטוחים. רנקין מעביר את ההרגשה באופן מצוין כאשר ריבוס מסייר במתקנים כדי לפענח את תעלומת הירצחו של העובד. כחוקר, ריבוס מתנהל בשיטתיות  מרשימה, וגם אם ניסיון הגמילה שלו מסופר באופן שבלוני, הוא עדיין עובר כדמות הרבה יותר עגולה מאשר ברומן הקודם.  שיטות החקירה שלו בספר הנוכחי חכמות ומקוריות יותר. האווירה שרנקין מייצר היא אותה אווירה - עירונית, גשומה, מנוכרת ואפלולית. העיר מצטיירת כמקום עגום שרק הבר השכונתי מהווה מפלט ממנו. ואת זה רנקין עושה היטב.
אם תרצו רנקין עושה לסקוטלנד את מה שקן ברואן עושה לאירלנד עם ג'ק טיילור שלו, מינוס ההומור, אבל עם תוספת משמעותית בגזרת התעלומות.

ובכל זאת, הקריאה אינה חלקה לגמרי. הסיבה, קצת כמו בפתיחה של הסקירה, נעוצה בשינוי הקיצוני. כמו ריבוס (כמובן), רנקין עבר שינוי ככותב. הבעיה  היא בקיצוניות. אם "חבלים" היה סיפור מתח פשוט עם פתרון הגיוני אבל קלישאי ופשוט, הרי שב"שחור", התעלומות נפתלות, נשזרות אחת בשנייה, מהדהדות אחת אל השנייה באופן מסתורי וההבדל בין שני הספרים כמעט קשה מנשוא. דמיינו מטוס מקופל מנייר לעומת מטוס משוכלל להרכבה עם חוברת הוראות ארוכה שעושה כאב ראש מיד כשמביטים בה.

או, בקצרה, הרומן כבד מדי. וכבדותו מכבידה עוד יותר בגלל שהרומן הקודם שתורגם היה כל כך קליל וקלישאי.

אז אם אתם טיפוסים שמסתגלים לשינויים, אם התמודדתם היטב עם המעבר של רדיוהד למוסיקה אלקטרונית, אם לא נכנסתם לפאניקה מחילופי מובראק-מורסי, או אם נראה לכם שניסיונותיה של ג'יי קיי רולינג לכתוב למבוגרים הם רעיון טוב, אתם כנראה מספיק גמישים כדי להנות מן הרומן המרשים ורחב היריעה הזה. אם אתם מתקשים לעמוד בשינוי וקראתם את הרומן הקודם של רנקין שתורגם - על אחריותכם.

ציונים:

כתיבה: 8 חל שיפור ניכר
קצב: 7.5 משתנה, וזה בעוכריו של הספר
דמויות: 8
תעלומה: 8.5 ללא ספק אחת מנקודות המוצא המורכבות שהוצגו בספר מתח מתורגם שיצא לי לקרוא

ממוצע: 8

בונוס/עונש: אין

סופי: 8

ריבוס הבוגר והמאורגן מתנהל כמו בלש אינטליגנטי וקלאסי ברומן רחב יריעה , מורכב ומסובך. מומלץ לאנגלופילים ולחובבי מתח עמוק ואיטי.

תגובה 1:

  1. הביקורת כתובה היטב, באופן קולח ואינטליגנטי אשר בהחלט עוזר לייצר עניין ולעורר סקרנות בנוגע לספר.
    חבל רק אולי שצבעו האפור של הצל הכבד המוטל מהספר הקודם פוגע קצת ביכולת לראות את השחור וכחול בוהקים במלוא אפלותם.
    אגב. האנקדוטה בפתיחה בהחלט מזכירה נשכחות וגורמת לי להיות מוקסם בפליאה...

    השבמחק