צד אפל - בלינדה באואר

המותחן השני של בלינדה באואר כולל את כל המרכיבים הנכונים לעלילת מתח בריטית טובה.

הוא חוזר לכפר הבריטי שיפקוט, המצוי באזור המכוסה אדמת בור, בו כולם מכירים את כולם (קצת כמו ב"חופשי על הבר", אבל עם טד דנסון קטלני ופרייז'ר דיכאוני), אשר מהווה עבור באואר מעין זירת התרחשות אה-לה אגטה כריסטי.
הוא כולל בתוכו מאבק כוחות בין שתי דמויות עמוקות ומעניינות - כפי שהיה גם בספרה הקודם, בו הילד סטיבן לאם התעמת עם רוצח סדרתי שרצח את דודו. והוא מכיל כמויות דם ואפלוליות שהיו מספיקות לשני ספרים.

ובכל זאת, לא הכול עובד. יחסית. כשאני אומר יחסית, אני מתכוון יחסית לספרה הקודם של באואר - "מתחת לאדמה" - שהיה בעיניי מצוין.

העלילה מספרת על שרשרת רציחות המתחילה להתרחש בשיפקוט. אנשים קשישים ונכים נקטפים בסדרה של מעשי רצח שהופכת יותר ויותר אלימה וקשה עד שמגיעה לשיא מפחיד. בצד החוקר נמצאות שתי דמויות מנוגדות - מארוול, חוקר משטרה וותיק, בעל דעות מיושנות, אינסטינקטים טובים הנשענים על ניסיון, נטייה לשוביניזם ורדיפה אחר המטרה מבלי לבחול באמצעים. מולו ניצב שוטר הקהילה - ג'ונס הולי. ענק עדין. מתנשא לגובה של מעל מטר תשעים, מכיר את כל תושבי הכפר, חסר ניסיון בחקירות רצח רציניות ומעט חולמני. ג'ונס מטפל באשתו לוסי, הלוקה במחלת ניוון שרירים סופנית.  השמות מארוול והולי מן הסתם אמורים להנגיד בין סופר-גיבור לקדוש, אבל לא נתעכב על זה.

מיד עם הגעתו לנהל את החקירה, מארוול מתעמת עם הולי שלא שומר היטב על שלמות זירת הרצח הראשון. מנקודת מוצא זו מתפתחת החקירה שמסתיימת בטון אפלולי מאוד שבעיני העמיד דווקא את שיפקוט כקהילה חברתית במוקד (אל דאגה, זה לא ספוילר).

אז מה לא עובד? - הקשר. למרות ששתי הדמויות מאוד משכנעות ועמוקות, באואר לא מצליחה לעשות עם הקשר ביניהן את אותו קסם שהצליחה לנפק כשסטיבן לאם הקטן התעמת עם הרוצח הסדרתי בספרה הקודם. היות ששני ספריה של באואר נשענים בעיקר על הקשר המתפתח בין שתי דמויות זו בעיה של ממש. למרות שהולי ומארוול מתעמתים ועובדים יחד, היחסים ביניהם אינם משמשים אותו סם ממכר שגורם לך לשלוח יד אל הספר בכל רגע פנוי כפי שהיה בספר הקודם. למעשה בחלק מן הקטעים נראה שהקשר בין שתי הדמויות ממש נקטע. בנוסף, התפניות העלילתיות אינן מקדמות ממש את העלילה ולכן כקורא, היה לי קשה לחוש התקדמות בהבנת המצב. לכן, למרות שקצב ההתרחשויות די מהיר, הוא אינו משרת ממש את התקדמות העלילה.

מה כן עובד? כל היתר, הכתיבה של באואר אינטימית ואישית כמו בספר הקודם, היא בונה את הדמויות שלה ברוך שמזכיר את ספריה של קייט אטקינסון, אחת הסופרות האהובות עלי. הדמויות, כולל דמויות המשנה, מאוד מוצלחות ומשכנעות, וגם שיפקוט מככב ככפר בריטי רדוף מזג אוויר איום, ומשובץ משפחות שלכל אחת מהן סיפור חיים מרתק משלה. וגם, סטיבן לאם הנחמד, שעורך הופעת אורח מוצלחת, הוא בונוס.

בסך הכול, באואר היא כותבת מצוינת והספר בהחלט שווה קריאה, אבל הוא רחוק מרחק ניכר מספרה הקודם.

ציונים:

דמויות: 9
כתיבה: 9
קצב: 6
תעלומה: 6

ממוצע: 7.5

בונוס/עונש: אין

ספר טוב, שבולט בעיקר ברמת הכתיבה ובעומק הדמויות, אבל קצת כמו "עלייתו של האביר האפל" שמוצג בימים אלו בקולנוע, מתקשה להגיע לרמה של קודמו...