נקודה עיוורת - סטיבן וויט

אני מתקשה למצוא מותחן מוצלח בהשתתפות פסיכולוג/פסיכיאטר/עו"ס/קורא בעלי תה/קפה.

הייתה כמובן ההברקה החד פעמית של תומאס האריס והכבשים השקטות שלו, אבל מעבר לכך, המצב לא משהו. טוני היל, הפסיכולוג של ואל מקדרמיד, מוצלח אבל גולש לפאתוס והלקאה עצמית מהר מדי, פרידה קליין של צמד הכותבים ניקי פרנץ' הייתה, for lack of a better term, בן אדם הזיה, ואני לא רוצה בכלל להתחיל לדבר על "המהפנט" של חקייני "נערה עם קעקוע דרקון".

דווקא בקולנוע אפשר מדי פעם להיתקל במשהו מוצלח. ברוס וויליס שהיה פסיכולוג ילדים די משכנע ב"החוש השישי", וריצ'ארד גיר שיחק עובד סוציאלי קשוח שמתעסק עם פסיכופתים קשים ב"העדר" (לא לבעלי קיבה רגשית חלשה).

חיבתי להוצאת "ינשוף" (היום "דיאלוג") גרמה לי לשלוף את "נקודה עיוורת" מפינה מוזנחת במדף הספרים. העלילה מבטיחה שילוב מרתק בין טיפול פסיכולוגי, לדחפים מיניים אפלים ורציחות סדרתיות. שילוב שהיה גורם גם לפרויד לומר אמן.

אלן גרגורי, פסיכולוג קליני מצליח, מקבל לטיפול את גיבס סטורי, יפהפייה מסתורית החושדת שבעלה הוא רוצח סדרתי. עשר שנים לפני כן היא הייתה אצל אלן ושותפתו בטיפול זוגי עם בעלה. הטיפול נקטע במהרה, וכעת היא שבה לבדה. בתחילת הספר היא רומזת לגרגורי כי בעלה, סטארלינג, והיא ניהלו אורח חיים אפל ודקדנטי. גרגורי נעזר בחברו, הבלש סם פורדי, ומנסה לסייע לגיבס לפתור את התעלומה.

לצערי, מדובר בעוד תאונה חזיתית של השילוב בין פסיכולוגיה למתח.

התעלומה אינה מוצלחת. האירועים מתרחשים באופן מגושם אחד אחרי השני מבלי שנוצרת תחושה של רצף חלק. חלק מן ההטעיות ממש מסורבלות (מישהו מנסה להפליל את גרגורי...היי זה לא החשוד העיקרי...הבנו...).
הכתיבה לא רעה. וויט נוגע בצורה מוצלחת בהבדלים בין פסיכולוגיה לרפואה. גם המציאות המשפחתית שהוא מתאר - אשת הגיבור החולה וחברו המתגבר על התקף לב - אמינה ומרגשת. אבל תובנות אינן ערובה למותחן טוב. הכתיבה והרעיונות נמתחים ונלעסים עד שבסוף החוויה היא של שיחה עם אדם חכם, אבל משעמם וחסר מיקוד.

הדמויות הן נקודה חלשה נוספת. הן אומנם מעניינות ושנונות, אבל כולן ללא יוצא מן הכלל, עמוסות בתובנות פסיכולוגיות מעמיקות עד כדי כך שקשה להבחין ביניהן. החל בפסיכולוג, דרך חברו הבלש וכלה בעקרת בית מן הפרוורים שמתגלה ככזו שיכולה לתת פייט לאירווין ד. יאלום.

ציונים:

תעלומה: 6 בנאלית ומגושמת
דמויות: 6.5
קצב: 6
כתיבה: 6.5

ממוצע: 6.25

בונוס/עונש: מינוס רבע נקודה על תחושת אכזבה, ועל כך שניתן היה לקצר את מפח הנפש הזה בכמה עמודים.

סופי: 6

ספר מתח שבו כולם פסיכולוגים, גם אם אינם יודעים את זה, העלילה מתקדמת כמו צב, וההבטחות אינן ממומשות.

אל תביט לאחור - קארין פוסום

אי שם בשנת 2007, זמן קצר לפני שכל ישראלי גלגל את השם ליסבת סלאנדר על שפתיו, פעלה בארץ הוצאה עצמאית קטנה "ינשוף ספרים" אשר הייתה בין הראשונות לפרסם ספר מתח סקנדינבי לתפארת (לימים שמה השתנה). צריך לציין כי הפעלת הוצאת ספרים קטנה באותם ימים כבר הייתה בחזקת אקט אובדני. אלו היו הימים הראשונים של מבצעי ארבע במאה ודומיהם, והוצאות קטנות שלא יכלו להרשות לעצמן להוזיל את מחירי ספריהן כבר החלו להיפגע. כיום הן הולכות ונסגרות. ינשוף ספרים הוציאה לאור ספרים בז'אנרים רבים, תוך מתן מקום של כבוד לספרות מד"ב, פנטזיה ומתח - סדרת "אנשי הקש" וספרים אחרים של מייקל מרשל הוצאו לאור במסגרת ההוצאה. כך גם ספרי הפקד צ'ן המעולים של קיו סיאו-לונג (99% סיכוי לטעות באיות השם) וגם ספרה הראשון של קייט אטקינסון, "מאחורי התמונות במוזיאון", שסדרת המתח שלה עם הבלש המריר ג'קסון ברודי היא מהטובות והרגישות שקראתי. בקיצור, אחלה הוצאה, עם בחירות מוצלחות עבור חובבי המתח.

אפשר לומר שעם פרסום "אל תביט" ינשוף הקדימה את זמנה, ולו הייתה הוצאה גדולה עם מכבשי שיווק מוצלחים ויכולת להוזיל מחירי ספרים באופן שעדיין יניב רווחים, כולנו היינו מכירים את קונרד סייר, החוקר הנהדר שקארין פוסום יצרה, ומבינים כי סקנדינביה היא אימפריית מתח, עוד לפני המפגש עם ליסבת סלאנדר.

קארין פוסום היא ממובילות ז'אנר המותחנים החברתיים הסקנדינבי. לאחרונה תורגם לעברית, הפעם בהוצאת כתר, "הכלה ממומביי" (שבאנגלית תורגם שמו ל - "the indian bride" ובוודאי תורגם לעברית כך כדי ללכוד את הקוראים שמחפשים את נער החידות הבא ומוכנים להסתפק בכלה).

ב"אל תביט" אנו עורכים היכרות ראשונה עם קונרד סייר, גיבורה הקבוע של פוסום, חוקר משטרה, אלמן. ייחודו ניכר בשילוב הקדוש של קברניטי צה"ל - "נחישות ורגישות". בסדר הפוך. הוא רגיש מאוד לניואנסים ולקשיים של נחקריו, הוא יודע לנסות להתבונן במציאות מבעד לעיניהם באופן מרתק, והוא אינו נרתע להשתמש בקשיחות ובשתיקות כדי לחלץ מהם את חתיכות הפאזל שהוא מחפש.

ב"אל תביט" חוקר סייר את הירצחה של תלמידת תיכון ששמה אנני. גופתה העירומה נמצאת לא הרחק ממקום מגוריה - עיירה קטנה שבה כולם מכירים את כולם. אנני מוכרת כנערה טובה, קשוחה, ואתלטית מצטיינת ש"כל הזמן רצה". בזמנה הפנוי שימשה בייביסיטר לכל ילדי השכונה והצליחה לדחוס פנימה מערכת יחסים עם חברה, הלבור, צעיר בעל עבר טראומטי. רשימת החשודים והמניעים ארוכה ומתסכלת. אין אדם או מניע שבולט במיוחד. סייר חוקר לעומק את כל תושבי העיירה הרלוונטיים. למעשה הוא חוקר את העיירה, ואז מתמקד במי שרלוונטי. אט-אט נחשפים הקשרים בין אנני לאחרים, ועימם, המורכבות של העיירה, ובמיוחד של הגברים בני ה-40 פלוס שעל ילדיהם שמרה, ושצפו בה בעודה הופכת לאתלטית יפהפייה.

הקצב אינו מהיר במיוחד, אבל הכתיבה הטובה והעומק הרגשי שבו פוסום מתארת את העיירה הופכים את הקריאה למהנה ושוטפת. הדמויות עגולות ואמינות מאוד. במיוחד בולטות דמויותיהם של סקארה, השוטר המלווה את סייר לאורך החקירה, ודמותו של הלבור, חברה של אנני, שבחירותיו לקראת סוף הספר הופכות את העמודים האחרונים למשהו שאי אפשר להניח מהיד. פתרון התעלומה מלמד על המורכבות שיכולה להתקיים בקשר בין רוצח לקרבן, והוא אמין מאוד.

נקודה חלשה היא ההסחות. טכניקה מוכרת בספרות המתח היא השימוש ברמזים מטעים אשר נזרקים בכיוונו של הקורא. הרמזים שפוסום שותלת אכן מטעים, אך בסופו של דבר אינם מעלים את רמת המורכבות של התעלומה כפי שיכלו לו הייתה  משקיעה בהם יותר. אבל הסתייגות זו היא רק הערה. מדובר במותחן מעולה ומומלץ.

ציונים:

כתיבה: 9
קצב: 8
דמויות: 9
תעלומה: 9

ממוצע: 8.75

בונוס/עונש: אין

סופי: 8.75

מותחן סקנדינבי מעולה בעל זכות ראשונים שלא מומשה אצל הקהל הישראלי.