ירח קפוא - יאן קוסטין וגנר

"ירח" הוא ספר מתח המתרחש באיסלנד הקפואה. קראתי אותו תוך כדי האזנה מחודשת ל-"songs for a blue guitar" של "red house painters", להקה דיכאונית שבשירה "have you forgotten" מעלה את השאלה, האם ייתכן שמישהו ישכח לאהוב את עצמו? האלבום השתלב היטב עם קריאת רומן הקריר הזה.

הספר מתחיל מנקודת מוצא רגשית מעניינת ומוזרה. אשתו של החוקר - קימו יואנטה - מתה ממחלה קשה. הוא נמצא לידה ברגעים שבהם היא עוצמת את עיניה בפעם האחרונה. למרות זאת, הוא אינו מתפנה לעסוק באבל אלא שב מיד לעבודה. ושם הוא פוגש מוות נוסף של אישה. אישה צעירה. בעיני קימו, שתי המיתות אינן הגיוניות. שתי הנשים היו צעירות ובריאות. אשתו של קימו הייתה בדרך כלל בריאה, וסבלה מסוג סרטן שמכה בדרך כלל בגברים. קרבן הרצח הייתה אישה חברותית, צעירה, נמרצת, ללא אויבים. המוות של שתיהן אינו צפוי.

כבר מן ההתחלה ברור שמותה של אשתו מכניס את קימו העדין למצב נפשי אחר. בניסיונו שלא להתמודד עם מותה של אשתו הוא מייצר במקום, קרבה רגשית מוזרה לפשעים שבוצעו. בעקבות תחושה זו הוא מרשה לעצמו לפעול על סמך אינטואיציה על חשבון נהלי העבודה הרגילים. הוא אומר ועושה דברים שנראים מוזרים לחוקרים הסובבים אותו. הוא חוקר ומנסה שלא להכיר במות אשתו בו זמנית. זו באמת עמדה לא קלה. הן עבור הגיבור והן עבור הקורא שמתחייב לעקוב אחר חייו בזמן הקריאה.

שני קרבנות נוספים מצטרפים לרשימה. צעירים, ולא צפויים. וקימו בוחר להמשיך באותו קו אינטואיטיבי ותמוה. התנועה הלא צפויה של קימו כחוקר, פועלת כמין "דומינו-רגשי" על הדמויות האחרות. קימו מרגיז אותם, מפתיע אותם, מגוחך בעיניהם, וגם מכריח אותם להתעמת עם דברים מהם הם מנסים להימנע.

יכול להיות שוגנר ניסה לומר כי קיימת קרבה אינטואיטיבית בין מי שחווה מוות לא צפוי כמו קימו, לרוצח שהורג אנשים באופן שאינו מוסבר. שזה הופך אותו לחוקר הנכון במקרה הזה.

בכל מקרה, השתלשלות האירועים, לפעמים מוזרה, לפעמים מפתיעה ולפעמים צפויה, מתוארת באופן אמין גם מהעמדה הבעייתית שבה פותח וגנר את ספרו - חוקר אבל מחפש רוצח תמוה. למי שמכיר, יואנטה מזכיר בספר קצת את גיבור הסדרה AWAKE המתארת חוקר שאינו בטוח באיזו מציאות הוא חי (אני לא השתגעתי על הסדרה). גם יואנטה מתנהל במעין ערפל אינטואיטיבי שבו הוא לא בטוח עד כמה הוא יכול לסמוך על מחשבותיו שלו.

כוחו של וגנר ככותב ניכר במיוחד בתיאור זרמי התודעה הפנימיים של הדמויות. הוא גורם לקורא להרגיש כאילו הוא ממש מאזין למחשבות של הדמויות באופן אמין. הדמויות עצמן קטנות ואמינות. הגברים נתפסים כאנוכיים ומעט אימפולסיביים. הנשים, בעיקר המתות, הן דמויות עגולות ומורכבות יותר. יש שיאמרו, בדיוק כמו בחיים האמיתיים. עבור שני המינים, הריאליזם של וגנר קריר ומרשים. דמותו של הרוצח מפותחת היטב. בהתחלה היא מבלבלת מעט, אך הולכת והופכת ממשית עם התקדמות העלילה.

הקצב האיטי הולך ומתגבר עם הצטברות האירועים. וההתנהלות המוזרה של יואנטה המעורער היא הכוכב הלא מעורער של הספר הזה. היא הופכת את הקריאה לחוויה סהרורית וקרירה.

פתרון התעלומה מגיע באופן פשוט ויפה, ומשיב מעט מה"בלשיות" הרגילה לחוויית הקריאה.


ציונים:

דמויות:8
קצב: 7.5
תעלומה: 8
כתיבה: 8.5

ממוצע: 8

בונוס/עונש: אין

עוף (פיני) מוזר, עגמומי ומהורהר, ששווה בהחלט לנסות.