חוויות טובות שהגיעו לשיא הן דבר מורכב. במיוחד אחרי. כששמעתי את האלבום השלישי של "דאוס", "the ideal crash", ניגשתי אליו בחשש שהתאמת חלקית. אהבתי, אבל זה כבר לא היה כמו עם שני הראשונים (והחל מהרביעי זה כבר לא היה זה). להבדיל, גם בקשר חברי/רומנטי טוב, לאחר שחולפת ההתלהבות הראשונית, צריך להתמודד עם המציאות והשגרה.
זה כנראה קצת מוגזם לדבר על "המושיע" במונחים הללו, אבל אחרי "טרילוגיית אוסלו" המוצלחת, והתמודדותו של הארי עם פושעים צבעוניים ומופרעים ועם הנסיך (שנצרב בזיכרוני כהכלאה בין דיוויד הסלהוף לפרדי קרוגר) ניגשתי אל החדש בחשש.
אז "המושיע" אולי אינו סוחף או דחוס כקודמיו, אבל אפשר לומר שרוב החששות הופרכו. האיר הולה חי ובועט. גם אם באופן ובקצב קצת אחר, ובהתאם לכך שהוא חי במעין אנטי-קליימקס, אחרי שהוכיח את תיאוריית הקונספירציה שלו לגבי השוטרים המושחתים.
הרומן החדש בסדרת הארי הולה מתרחש גם הוא באוסלו (למרות שאינו חלק מן הטרילוגיה, שאולי היה פשוט יותר לכנותה טרילוגיית הנסיך), ומציב את הארי בקרב מוחות מול רוצח שכיר מומחה בעל עבר עלום ומחשל, ותכונה אחת שהופכת אותו לאתגר קשה במיוחד. כמו תמיד אצל נסבו, היריעה רחבה יותר, ולמרות שהמומנטום הרצחני של קודמיו אינו משתחזר, "המושיע" מהווה פרק נוסף וחיוני בסדרת הבלש המוצלחת ביותר שמתורגמת בימים אלה.
אז מה בתפריט הפעם. נסבו משנה מעט את המבנה המוכר. הוא פותח במיני תעלומה - הירצחו של נרקומן באזור מכולות נטוש - שמשרתת שתי מטרות עיקריות, ולא נוסיף, מחמת ספוילרים משמעותיים, ומשם עובר למנה העיקרית והסבוכה. מתנקש מומחה מקבל ג'וב שמסתבך ברחבי אוסלו המושלגת של לפני חג המולד. ברקע, ארגון הצדקה הנוצרי, "צבא הישע", גרסת סקנדינביה לאוליגרכים דורסניים, אהבות ארוכות שנים ותקיפות מיניות ברוטליות. ובתוך הקלחת, מנסה הארי להתאושש מטלטלת הנסיך, שמולידה בו מדי פעם פרצי זעם מוזרים, לשמש שותף ראוי להלבורסון, שנכנס לנעלי שותפתו הקודמת, ולהתמודד עם בוס חדש שיש לו מיני-הרצאה ולקח היסטורי עבור כל סוגיה יומיומית שבה נתקלים פקודיו החוקרים.
הכתיבה של נסבו כרגיל ייחודית, קצבית, ומאוד אינטליגנטית מבלי לעצבן. אקשן, טוויסטים ותובנות פסיכולוגיות ארוגים יחד לממתק שהולך והופך ממכר ככל שמתקדמים לעמודים האחרונים (או במילים אחרות, בקטגוריית הקצב, כמו תמיד, הוא מתחיל מעט איטי ומתגבר בטירוף, בניגוד להמלצות של רמי הויברגר ב"מבצע סבתא").
כמו בספרים הקודמים, נסבו מסדר קודם את הכלים שלו - הפעם, צבא הישע, אוכלוסיית הנרקומנים הנורווגים, גזע מצמרר של כלבי ציד, בצע כסף ויחסי אבות ובנים - ואז יוצר מבוך מתעתע שבתוכו מסתובב האווטאר של חובבי ספרות המתח, הארי, משפריץ מרירות והברקות, וגם, מעט בוגר יותר ומתוק יותר, ועוד על כך בהמשך.
כאמור, קצת קשה לשחזר את הריגוש שלאחר הנסיך, ואכן ישנה ירידה מתונה: התעלומה מורכבת כמו הקודמות, כוללת כמה טוויסטים מופרכים כמו בקודמות, אבל קצת פחות מפתיעה מבעבר. לראשונה בספר של נסבו הצלחתי לנחש את הסוף בשלב מוקדם יחסית. הדמויות מספקות את הגלריה הצבעונית-אמינה הרגילה של נסבו, אבל עם מעידות פה ושם ברמת האמינות (למשל, האינטראקציה בין הרוצח למלצר).
אבל יש גם ערך מוסף - הארי שלאחר הנסיך, אינו אותו הארי. השינוי שנסבו יוצר בגיבור שלו אמין ומעניין. הארי של אחרי מפוכח יותר ורגוע יותר, חושף ניצנים של "old and wise", כמאמר בלדת האייטיז החביבה, ומדי פעם אפילו מתפלקת לו מחשבה קיטשית (האם הלבורסון יודע כמה בר מזל הוא על שזכה בביאטה, מי היה מאמין). ובמקביל, הוא ער לגמרי לעובדה שמשמעות היותו פחות לוחמני, יותר סלחני, היא גם שהוא מזדקן. עניין זה עובר הקבלה מעניינת לאביזר קונקרטי שלא נזכיר, אשר בסופו של דבר, מספק את הטוויסט האמיתי של "המושיע", וחותם אותו כחוליה חשובה בעלילות הולה שמותירה טעם חזק של עוד.
בקיצור, למרות שאינו מספק וקדחתני כקודמיו, ב"מושיע", נסבו מצליח לשמור על הארי כדמות אמינה, עמוקה ומתפתחת שכיף גדול לעקוב אחר קורותיה, לספק תעלומה מוצלחת, דרמה, וקצה חוט מפתיע לקינוח.
ציונים:
כתיבה: 9 כמו תמיד מעולה.
קצב: 9 נבנה בהדרגה.
דמויות: 8.9 ירידה קלה.
תעלומה: 8.7 פחות מורכבת מבעבר.
ממוצע: 8.9
בונוס/עונש: נקודה אחת על היכולת להישמר מנפילה משמעותית לאחר טרילוגיה סוחפת.
סופי: 9
למרות מעידות פה ושם, נסבו עדיין מתפקד בליגה משלו, והגיבור שלו הוא הבלש המתפתח והמעניין ביותר שזמין לקריאה בימים אלו.
ספר נפלא. אפילו התחברתי אליו יותר מנמסיס וכוכב השטן. אבל על אדום החזה לא היה לו סיכוי להתעלות :)
השבמחק