הוצאת "אופוס" הופיעה כאן בעבר עם "אברהם לינקולן צייד הערפדים" המאכזב ו-"ברוכים הבאים לווייורד פיינס" החביב. "אופוס" היא המרכזית בקבוצה מצומצמת של הוצאות קטנות המתמחות בהוצאת ספרי ז'אנר בתחום המד"ב/פנטסיה/אימה.
"האימפריה האחרונה" נכתב על ידי ברנדון סנדרסון, כוכב בקליבר של אלביס בתחום כתיבת הפנטסיה. "האימפריה" הנו הכרך הראשון בטרילוגיית "הערפילאים" שכתב, אשר זיכתה אותו בזכות לכתוב את סיומה של אחת מסדרות הפנטסיה הארוכות ביותר שנכתבו אי פעם, "כישור הזמן" של רוברט ג'ורדן. האגדה האינטרנטית מספרת כי אשתו של ג'ורדן, שנפטר בטרם עת ממחלת דם אם אני לא טועה, קראה את טרילוגיית "הערפילאים" של סנדרסון הצעיר, וכל כך התרשמה, עד שבחרה בו לכתוב את שלושת הכרכים המסיימים את מחזור "כישור הזמן" (שטרם קראתי).
קצת כמו שדיוויד לגרקרנץ נבחר להמשיך את סדרת "נערה עם קעקוע דרקון" של סטיג לארסון (רק ששם זה על דעת המשפחה, ועל אפה ועל חמתה וגופתה החיה של בת זוגו של המנוח), או כמו שג'פרי דיבר המשיך את סדרת ג'יימס בונד של איאן פלמינג עם "קארט בלאנש" (שאם אינני טועה גם יצא ב"אופוס"). מי יודע, אולי יום אחד מישהו אצלנו ירים את הכפפה ויכתוב איזו חסמב"ה בעידן הטוויטר ("אהוד השמן יצא מפגישת שומרי המשקל ועדכן מיד את הבלוג - מינוס 5 קילו, אני שולטטטט. לפני שחלפו חמש שניות כבר היה לו לייק ממנשה התימני").
אבל מספיק עם סופרים מתים. "האימפריה" מופיע כאן מפני שבנוסף להיותו ספר מז'אנר הפנטסיה, יש בו אלמנטים של ספר מתח, משהו בסגנון "ocean's 11" פוגש את "לב אמיץ" ו-"רומיאו ויוליה" בגרסת דיקפריו וקלייר דיינס.
הספר, על 591 עמודיו, נפתח בהילוך גבוה. סנדרסון זורק אותנו היישר אל תוך מלחמת מעמדות בעולם שבו ספק אדם, ספק אל המכונה "השליט הגדול", רודה ביד רמה על שני מעמדות: האצולה והסקא - פרוליטריון מנוצל בכינוי קליט, וסגנון מוסיקה אם אני לא טועה.
הראשונים עתירי ממון וזכויות, ולחלקם כוחות מיוחדים המושגים על ידי שימוש במתכות. סנדרסון בונה מערכת מפורטת בה מתכות משמשות כשיקויים המקנים למשתמש כוחות. הקומבינציות האפשריות מורכבות, ומהוות בסיס לסצנות פעולה ולתפניות מתוחכמות. האחרונים (הסקא) עובדים כפועלי כפייה, מנוצלים פיזית ומינית באופן תכוף, כאשר האיסור על זיווג בין מעמדות, מוליד תקריות רבות של מין ומוות. נחשו של איזה מן הצדדים. עם זאת, חלק מן הסקא מרהיבים עוז בנפשם ועובדים בכנופיות המבצעות הונאות ומעשי שוד, בחיפוש מרדני אחר חיים טובים יותר.
וין היא צעירה ענייה, יתומה שננטשה לאחרונה על ידי אחיה, בת למעמד הסקא, וחברה באחת הכנופיות. אל חייה מתפרץ קלאסייר. סקא נוסף, בעל רעיונות מקוריים סגנון רובין הודי, ואומץ שלעתים לא ברור אם הוא מרהיב או מטומטם. קלאסייר מנסה לצרף את וין אל חבריו, למשימה שאפתנית שיש בה יותר מרווח כספי. כדי לבצע את המשימה תצטרך וין לגייס את כל כוחותיה, כולל אלו שלא ידעה שיש לה, ולהביא אותם לידי ביטוי בשדה הקרב ובטרקליני האצולה הרוחשים מזימות.
המזימה של קלאסייר וחבריו מתפרשת על פני תקופה ארוכה וכוללת עבודה בחזיתות שונות, מה שהופך אותה ל"הונאה ארוכה", כפי שזה מכונה לפעמים בסרטים, ומקנה לספר נופך של סרט ריגול-פשע, מעורבב עם סיפור של מרד על רקע ניצול מעמדי, וכל אלו, בעולם פנטסטי ועל מצע מבוסס של חוקי השימוש במתכות, אשר מייצרים סצנות לוחמה מרהיבות ובכלל, פיזיקה מעודכנת.
הבסיס שיצר סנדרסון מאוד מקורי ואפשר בהחלט להבין כיצד דרך כוכבו. הדמויות - הכנופייה של קלאסייר, בני האצולה ובמיוחד וין, הנערה הענייה הדרוכה תמיד, אשר צריכה להפוך לאמנית הונאה ולחימה ולחלק מכנופייה נינוחה, אמינות ויחסית עמוקות. הרעיונות של סנדרסון מרתקים. הכתיבה זורמת וזרועה בתפניות מקוריות. אבל בשל האורך הרב, הקצב לוקה בחסר. לעתים נדמה שסנדרסון מתעכב יתר על המידה או חוזר על הסברים, או שמרחיב מדי בתיאור התרחשויות/הגיגים של הדמויות שייתכן שעדיף היה לקצר. ההרגשה שלי בסוף הקריאה הייתה ש"האימפריה" היה יכול להיות ספר מעולה באמת אם היה מעט יותר רזה ובועט ופחות שמנמן. אבל הוא עדיין מקורי מאוד ומצוין לסוגו. בנוסף, למרות המקוריות, פה ושם הספר נופל לקלישאות המוכרות. הג'דיי שאינו יודע שהוא ג'דיי, סיפור האהבה האסור ועוד. אבל סנדרסון כותב את אלו בחן שאינו פוגע בחוויית הקריאה, ותכלס, יש להודות, פשוט מציית למוסכמות הז'אנר. בנוסף, הקלישאות הספורות משובצות היטב במארג הרחב והמקורי כך שגם אם הן בולטות, הרי שהן בטלות בשישים, או ב-600 אם לדייק על פי אורכו של הספר.
ציונים:
כתיבה: 8.7
דמויות: 8.7
תעלומה: 9.5 מקורית, מורכבת ומלאה טוויסטים הנעים בין חביב למגניב
קצב: 7.5 עקב אכילס
ממוצע: 8.6
בונוס/עונש: ארבע עשיריות נקודה על הכלאת ז'אנרים סופר-מגניבה.
סופי: 9
מותחן פנטסיה עשיר ומקורי, דמיינו את "השוד האיטלקי", רק עם דרמה שייקספירית, ובעולם שבו אנשים שותים מתכות כדי להיות סופרמנים. פשוט, לא?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה