בסדרה הבריטית "ד"ר הו", הד"ר הוא גיבור-על שמגן על המין האנושי מפני חייזרים וכוחות רשע.
הסדרה רצה כבר כשלושים שנה.
היא לא אופרת סבון.
הקטע שלה הוא כזה: הד"ר עובר תהליך המכונה "התחדשות". ד"ר חדש מחליף את זה שמת.
הד"ר החדש הוא אותו ד"ר, רק אחר.
הוא מחזיק באותן מטרות - הצלת המין האנושי, שימוש בהומור בריטי - אבל הוא שונה. המראה שלו שונה. האישיות שונה. גבוה או נמוך. מתלבש היפסטרי או בייסיק. קודר או משעשע. שובב או ממש מוזר.
אני חושב שהסיבה שהסדרה שורדת זמן רב כל כך למרות שאינה אופרת סבון היא כי היא מספרת את הסיפור הבסיסי ביותר שהמין האנושי המציא - סיפורו של גיבור שמסכן עצמו עבור אחרים. כולם זקוקים לגיבור.
ולאחר ההקדמה החנונית משהו הזו נעבור אל ידידתנו הקרובה, ארצות הברית.
לאמריקאים, כך נראה, יש ד"ר משלהם, אבל יש לו שמות שונים: רמבו (שכיכב בספר מאת דייוויד מורל, שהפך לסרט), הטרמינייטור, וכמובן ג'ק באואר, גיבור 24, ועכשיו, ניק הלר (מן הסתם יש עוד רבים וטובים).
הד"ר האמריקאי גם הוא מחליף אישיות בכל פעם שבה הוא מגיח בספר או בסרט: לרמבו היה הרבה זעם מודחק בעקבות טראומות מלחמה, הטרמינייטור חסר רגשות, אבל הוא מהווה דמות אב מגנה ומכילה עבור ג'ון קונור, וג'ק באואר יעשה פשוט הכול כדי לחשוף מזימות ולהציל חיים. וכמו הד"ר הבריטי, מטרתו של הד"ר האמריקאי פחות או יותר זהה: להציל חפים מפשע, להגן, לחשוף קונספירציות, ועל הדרך לשמש דמות אב, ואם אפשר לפתח איזה רומן שלא ניתן לממש.
המשותף להם ביחס לד"ר הבריטי - כולם יותר "כבדים" באופיים. הייתי מעדיף לשתות בירה עם הבריטי, ולצאת לפעולה מסוכנת עם האמריקאי.
ניק הלר של ג'וזף פיינדר (גיבור קלאסי ואלטרואיסטי יותר מגיבוריו המוקדמים של פיינדר) נמצא איפושהו באמצע מבחינה אישיותית: הוא זאב בודד, קשוח, מסוקס, לא נשאר זמן רב במקום אחד, אבל גם בעל חוש הומור, חשיבה אנליטית מצוינת שהוא לא מפחד להפגין לצד האגרופים שלו (שימו לב לעימות החד שלו מול האוליגרך נברוזוב מתישהו במהלך הספר), קצת יותר פניות לקשר רומנטי וכמות מניחה את הדעת של רגישות.
ואולי בגלל זה כל כך כיף לעלות אתו לרכבת השדים של "סודות קבורים".
בסיפור הנוכחי (השני בסדרה של ניק הלר) ניק נחלץ לעזרתו של חבר עשיר שבתו נחטפה. ניק מחויב לו מפני שהחבר העסיק את אמו של ניק לאחר שמשפחתו של ניק נקלעה לקשיים כלכליים קשים. החבר מסתיר מניק נתונים מסוימים, ומהר מאוד ניק מגלה שכולם מסתירים מידע מכולם. ניק יוצא למסע ארוך, מסוכן וקדחתני בדרך לאמת ולהצלת אלכסה, בתו של חברו. הוא מתעמת בדרך עם אוליגרכים תאבי בצע, אנשי ממשל מושחתים, האפ.בי.איי ועוד גורמים מסוכנים. בדרך, הוא נעזר באהובה מן העבר, משמש דמות הורית עבור שני מתבגרים, וכמובן, מביא בסופו של דבר לחשיפה מלאה של הקונספירציה המורכבת העומדת בבסיס האירועים שמניעים את העלילה.
הרע המרכזי (יש כמה וכמה וגם הקשרים ביניהם מורכבים ומייצרים עוד עניין בעלילה) אמין ועוכר שלווה באופן כמעט מבהיל.
הקצב רצחני. אם תרצו פיינדר הוא מעין מייקל ג'קסון של ספרות המתח. הכול טס. התעלומה מורכבת ומעניינת. הדמויות אינן עמוקות מדי אבל אמינות. הכתיבה הטובה משרתת היטב את מכונת הקצב של פיינדר.
בסך הכול, אחת מרכבות השדים המהנות שעליתי עליהן בזמן האחרון.
ציונים:
קצב: 10
תעלומה:8.5
דמויות:7
כתיבה:8.5
ממוצע: 8.5
בונוס/עונש: אין
סופי: 8.5
כמו שחברה שלי אמרה במהלך חילופי הדוקטורים האחרונים בסדרה הבריטית: אני אוהבת את הד"ר החדש!
מומלץ מאוד.
זה נכון שכולם צריכים גיבור. אני ממש גדלתי על רמבו ואפילו היתה לי בובה שלו שהיתה שומרת עליי בלילה.
השבמחקאני זוכרת שבזמן שילדים אחרים היו רואים קלטות ילדים אני הייתי אוהבת סרטים לצפייה שגנבתי מהארון של אבא. רמבו היה אהוב עליי במיוחד.