דיונים בנושא מוסיקה הם נפוצים. דיון קלאסי הוא זה של המתחיל והמנוסה.
אני זוכר יום ראשון אחד בצבא. הגעתי לבסיס, נרגש מדיסק של להקה חדשה, "sunny day real estate", ישבתי ונענעתי את הראש למקצב המדכא של הלהיט שלהם כשאחד הפזמניקי"ם שלף לי את האוזניות, פתח את את הדיסקמן, נחר בזלזול ואמר: "עזוב את זה, תתחיל מהביטלס אחי" או אולי זה היה, "קודם אתה צריך לשמוע פינק פלויד". בכל מקרה, הרגשתי די טמבל.
רציתי להיות גם בצדו השני של המטבע, ובשלהי שנות העשרים שלי, כשאחי הצעיר התחיל לשמוע אימו, הושטתי לו דיסק, "diary" של "sunny day real estate", אתם אולי זוכרים אותו מהפסקה הקודמת, ואמרתי בקול של יודה, "קח, תנסה, זה עוד לפני התסרוקות, כשרק המוסיקה הייתה העניין". והוא אהב. אני חושב שבחיים כדאי להיות בשתי העמדות, ולכן, כשהוצאת כתר החליטה להוציא את "רוזאנה", מסדרת מרטין בק, סדרת רומני מתח חברתיים סקנדינביים שהתפרסמה בין השנים 1965 ל-1975 במאה שעברה, ועל פי הכריכה, "החומר שממנו נוצרו הסטיג לארסונים והיו נסבואים וההנינג מנקלים", אמרתי לעצמי, "סבבה, אני אשמע ביטלס".
הסדרה של מרטין בק, אשר נכתבה על ידי מאי שובאל ופר ואלו, מכילה עשרה ספרים. לאחרונה תורגם הספר השני בסדרה והוצא לאור, גם הוא על ידי הוצאת "כתר". במאמר מוסגר אוסיף ש"כתר" גם הוציאה מחדש את הקלאסיקה "הנץ ממלטה" של דשיאל האמט. כך שבמקביל לפרסום רומנים עכשוויים מוצלחים ההוצאה מפרסמת גם קלאסיקות, וספרים שהם מעין "מקורות אקדמיים" לעבודות של היום, דבר שמכבד ומעשיר את ספרות המתח המתורגמת בישראל. המילה הטובה מגיעה לעורך סדרת המתח של ההוצאה, דרור משעני, שכנראה אחראי על הקו הנוכחי. רק שיוציא כבר את ההמשך של "תיק נעדר".
בכל מקרה.
"רוזאנה" עוסק בחקירת משטרה לאחר מציאת גופה בלתי מזוהה של בחורה צעירה. הצוות של החוקר, מרטין בק, מנסה לגלות את זהותה של הצעירה שנמצאה עירומה באזור ימי. בק מוביל את הצוות שלו לחקירה ענפה, אפרורית שכוללת מעבר על הרבה רשימות שמות, אינספור ראיונות עם עדים אפשריים ועוד ועוד. מתישהו במהלך הקריאה אמרתי לעצמי, "וואו, השבדים האלה משקיעים המון משאבים בחקירות שלהם, אני כבר הייתי מתייאש". רק לאחר שליש מן הרומן מתגלה זהות הנרצחת ואז נכנס לתמונה גם בלש אמריקאי, שדמותו מונגדת לזו של הבלשים השבדיים באופן שמוסיף עומק והומור לסיפור החקירה. החלק השני, מבלי לספר יותר מדי, היה בעיני המוצלח יותר. שם מפגינים של הכותבים את יכולתם לכתוב מתח מהיר, פסיכולוגי, ריאליסטי ועוכר שלווה במידה רבה. עבורי החלק הזה הפך את הרומן למוצלח וראוי לא רק בתור "מקור ספרותי" אלא כספר העומד בפני עצמו גם כמעט חמישים שנה לאחר פרסומו.
הספר נחשב בזמנו חדשני מפני שהפר כמעט כל חוק בלתי כתוב של ספרות המתח - הבלש, מרטין בק, הוא אדם, איך נאמר, לא כריזמטי, ממשפחת הצנונים. הקצב - קצת כמו אצל פינק פלויד - משתנה. לעיתים איטי עד תחושת נימול ולעיתים מהיר מאוד. פרק הזמן שעל פניו מתמשכת החקירה הוא ארוך מאוד, כמעט שנה. הרוצח, לא שגרתי, ולא אוסיף על זה כדי לא לקלקל. וגם המהלך הכללי של החקירה מאוד לא שגרתי לספרי מתח, אבל בהחלט הרבה יותר אמין. כל השינויים הללו הופכים את חוויית הקריאה למאתגרת אבל ייחודית.
ניתן, אם כן, לראות ב"רוזאנה" נקודת מוצא אחת שממנה התפתחו הרומנים של סטיג לארסון ויו נסבו, בשל נקודת המבט החברתית הרחבה והבחינה של סוגיות תרבותיות כחלק מן המרקם שמייצר פשיעה, אבל אפשר גם לקרוא אותו כספר מתח ייחודי בפני עצמו, כזה שהקצב שלו מעט ג'אזי ומסתיים בחצוצרה מהירה ורועמת.
ציונים:
כתיבה: 8
דמויות: 7 אינן מפותחות מספיק.
קצב: 8 בגלל ההשתנות המהירה בסופו של הרומן.
תעלומה: 8 ריאליסטית, אמינה ומצמררת בסופו של דבר.
ממוצע: 7.75
בונוס/עונש: חמש נקודות על הילדים העתידיים
סופי: 8.25
ספר מתח שהוא "שניים במחיר אחד", גם סיפור מתח-חברתי אוונגרדי וגם מקור היסטורי ששווה להכיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה