יום רביעי, 4 בינואר 2012

חומר אפל - יולי צה


הספר חומר אפל מעמיד עצמו בפני אתגר רציני. ללמד אותנו הקוראים על תחרות בין תיאוריות פיזיקליות, לבחון את השתקפותן של התיאוריות בחקירת רצח.

ספרה של צה מספר על שני חוקרי פיזיקה מוכשרים. דמויותיהם משורטטות בתחילת הספר בתיאור מרתק. כמעט מהפנט. 
אוסקר, האניגמטי ובעל החשיבה התיאורטית הנוקשה דוגל בכך ש"מה שאנחנו רואים זה מה שיש". משמע, יש יקום אחד. התופעות הנצפות בו הן המציאות. ואת זה יש לחקור. אוסקר רווק.
ומולו, סבסטיאן, רומנטיקן תיאורטי שמאמין בריבוי יקומים, או, כפי שהוא אומר זאת, "כל מה שיכול לקרות, קורה". סבסטיאן נשוי באושר עם ילד. 
השניים הכירו באוניברסיטה ופיתחו מערכת יחסים קרובה ומיוחדת.

חלקו הראשון של הספר מוקדש למחלוקת התיאורטית ביניהם. המשכו מוקדש לתעלומת רצח וסחיטה בה מסתבך סבסטיאן, ולחקירה המתנהלת על ידי רב פקד המתעניין בפן הפילוסופי של הפיזיקה, ועל ידי שוטרת בכירה שהייתה תלמידה שלו. גם מערכת היחסים בין הרב פקד לתלמידתו מתפתחת לאורך העלילה. צה עוסקת באופן מעניין בהשתנות היחסים בין מורה לתלמיד לאורך השנים.

פתיחת הספר מרתקת. הנושאים חדשים ומעניינים. פיזיקה היא לא נושא שכיח המלווה ספרי מתח. והספר לא כתוב באופן המעט פשטני מדי לטעמי שבו כתובים ספרים דוגמת "צופן דה וינצ'י". ההסברים הפיזיקליים מעניינים, ותורמים מאוד לאווירת "פילם נואר" מסוימת שנוצרת בתחילת הקריאה. 
אפשר גם לומר שיש משהו נכון פסיכולוגית בלכתוב על התנצחות בין שתי תיאוריות פיזיקליות בספר מתח, מפני שספרי מתח, כמו מחלוקות מדעיות, עוסקים בדרך כלל בחיפוש אחר תשובה ברורה וניתנת להוכחה. במובן הזה, שני הכיוונים יוצרים מעין "הרמוניה ספרותית" שהופכת את הספר למבטיח ומהנה מאוד בשלבים הראשונים לקריאה.

עם זאת, נראה שבסופו של דבר, הניסיון של צה לשלב בין שני הנושאים אינו עולה יפה. משהו בקצב הופך לא אחיד. תעלומת הרצח פשוטה מדי (אני ניחשתי די בקלות במה מדובר. בדרך כלל אני לא מצליח לנחש). הרב פקד שפותר אותה מתרוצץ באופן  מעט רנדומלי בין אתרי חקירה שהמניע להגעה אליהם לא ברור. הוא קצת מזכיר חלקיק שנע רנדומלית. אולי זה מכוון.
התחושה שמתקבלת בסוף היא של שימוש במרכיבים מעולים - כתיבה ייחודית, דמויות ממגנטות, ועולם תוכן מקורי ומסקרן - שהופך לכישלון.
אם להתחכם: הכימיה בין הפיזיקה לתעלומת הרצח אינה מוצלחת.
למי שזה אומר משהו, הקריאה בספר הזכירה לי את חוויית הצפייה ב"סאות'לאנד טיילז", סרטו השני של במאי "דוני דרקו" שגם כן התאפיין בפתיחה מעניינת וחומרים מקוריים אבל הפך למעין תאונה מפוארת.

כספר מתח "חומר אפל" אינו מוצלח במיוחד, אבל הכתיבה המוזרה והמושחזת, הדמויות והאווירה הופכים אותו לחוויית קריאה ייחודית שיכולה להיות מהנה למרות שהחיבור בין המרכיבים אינו מוצלח.

וחוץ מזה, אם סבסטיאן אכן צודק, ו"כל מה שיכול לקרות קורה", אז יש עוד אני, היכנשהו, שכותב על הספר ביקורת נלהבת וממליץ לכם לקרוא...

ציונים:

דמויות: 8.5
כתיבה: 8.5
קצב: 6
תעלומה:5

ממוצע: 7

בונוס/עונש: מינוס 2 נקודות על הניסיון המעט מגושם לקשור את הדמויות למעין "מארג יקומי" אחת לכמה עמודים שנראה כי בא על חשבון השקעת מאמץ בשילוב נכון של חומרי הספר.

סופי: 6.8

2 comments:

  1. איזה בלוג מעולה. ספרי מתח הם האהובים עלי. האחרון שקראתי היה "אדום החזה" והוא היה מצוין. עכשיו נותר רק להמתין להוליווד שתשעה ממנו עוד אחד מהסרטים חדשים עם מלא אקשן ובלי עלילה.

    השבמחק