"דיי אנטוורד", הצמד הפריקי-קריפי-ביזארי מדרא"פ, ידועים במוסיקת טכנו-רטרו-אלקטרונית קולנית ודחוסה, ובקליפים ביזאריים בצבעי ניאון עם עלילות נוטפות אלימות ומיניות, באחד מהם, למשל, הסולן הוא כלב-איש דוחה הטורף נשים. וקצת כמו כמו שאומרים על תאונות, זה מזעזע, אבל קשה להוריד מזה את העיניים.
(בטוויסט מוזר, אגב, למרות מתקפת ה-BDS, הם מופיעים בארץ באותו יום בו בריאן וילסון מופיע ברעננה. גשם של כוכבים)
כך גם ההרגשה בקריאת שני החלקים הראשונים של טרילוגיית "החולשה של ויקטוריה ברגמן" - כניסה אל תרבות אלימה, סוטה וקשה. במקרה של הספרים אין איש-כלב רצחני או אישה לבושה שמלת בשר דמוית ליידי גאגא כמו בקליפים/תאונות של ד"א, אבל הקורא נחשף לרמות קשות של ניצול ופגיעה בנשים וילדים. כל הדברים שעליהם רמז סטיג לארסון בעדינות (יחסית, כן?) בנוגע לפשעי מין וניצול, מוצגים כאן באופן חשוף, בוטה ופורנוגרפי, באמצעות סיפורה של ויקטוריה ברגמן.
הסיפור המאוד מורכב, שלעתים נדמה שנוגס בזנבו שלו, כמו הנחש ההוא מאחת המיתולוגיות, מתנהל בשני מישורים. ויקטוריה ברגמן, נערה שעברה תקיפה מינית לכל אורך ילדותה, מנסה להתמודד עם הטראומה בדרכים משונות, המתכתבות עם ההיסטוריה המשפחתית והחינוכית המורכבת שלה ועם מבוך של זהויות, וג'אנט שילברג, מפקחת משטרה, מתפכחת מחלומותיה המשפחתיים-בורגניים, ויוצאת לדרך חדשה, אגב חקירת שרשרת של מקרי רצח אכזריים. דרכן של השתיים תצטלב בדרך לא-דרך, וכמות הנתיבים המובילים אל הפתרון תלך ותסתבך, עד שיווצר מן מבוך של דמויות אלימות ופיצול נפשי שאמור ללמד על תוצאותיה הקושת של התעללות.
ביחס ל"נערה עם קעקוע" הטרילוגיה הזו מצויה מאחור בפער משמעותי. הדמויות הרבה פחות מושכות - ויקטוריה וז'אנט וגלריית דמויות המשנה אינן מעוררות אותה אמינות ועניין כמו ליסבת סלאנדר, מיכאל בלומקוויסט והסובבים אותם. הכתיבה אינה יציבה, לעתים היא קצבית וזרועה אבחנות מעניינות על הקשר בין התעללות לנזק הנפשי הנגרם ממנה, ולעתים דידקטית ורוויית פאתוס באופן קצת מביך. אפשר לומר שכמו שהספר נוגע קצת בהפרעה הדיסוציאטיבית (ריבוי אישיויות), כך גם הכתיבה סובלת מפיצול מטורף ברמתה. התעלומה מעניינת בחלק הראשון, ומעט חדגונית בשני. חלק מן התפניות מגוחכות בעליל, ובשלב מסוים, באמצע הכרך השני כבר התקשתי לאחוז בכל הקצוות הפתוחים ולגשר על חלק מן הפערים בידע שלי.
עם זאת, אולי שלא במתכוון, ואולי בשל איכות הכתיבה הלא עקבית בשילוב עם הנושאים הקשים המוצגים, שני הכרכים הראשונים של הטרילוגיה מעבירים היטב תחושה של ניתוק, סיאוב וגועל, והקריאה הזורמת, גם אם בלתי נעימה, מחייבת את הקורא לנסות להבין את העולם המעוות שמציג צמד הכותבים המתמזג לאחד על גבי הכריכה (ההיפך מהפרעה דיסוציאטיבית?). כך שעם כל זה שלא בא לי לומר את זה, ואף שקראתי כבר ביקורות שטענו אחרת, נראה לי שניתן לומר שיש לטרילוגיה המזעזעת הזו ערך מוסף מסוים. היא מכניסה את הקורא עמוק אל ברכת השחור שבקרקעית הנפש האנושית, וגם אם אינה מקדמת שום דבר בנושא, ועושה זאת באופן פורנוגרפי משהו, לפחות מעלה לסדר היום שוב את מה שידוע לנו - התעללות בילדות מניבה תוצאות קשות, מפחידות ובלתי צפויות.
ציונים:
קצב: 9
דמויות: 8
תעלומה: 9 לראשון, 8 לשני
כתיבה: 7.5
ממוצע: 8.375 ל"ילדה עורב", 8.125 ל"אש הרעב".
בונוס/עונש: אין
"החולשה של ויקטוריה ברגמן" הוא תאונה ספרותית - מחריד אך מרתק, כתוב טוב ורע, ובשל הנושא הקשה עמו הוא מתנגש חזיתית, נדמה שראוי לתואר המוזר "טראש משמעותי יחסית".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה