אחרי שנתיים תנ"כיות במובן הרע של המילה, מגיעות לנו כמה שנים של קומדיה רומנטית או סתם נונסנס. אבל לא כאן.
אחרי שהוצאתי רשיון, פרויקט שבא הרבה פחות בקלות מאיך שדמיינתי אותו, פחדתי לבצע שגיאה רצינית על הכביש, ובמשך זמן רב נמנעתי מהכביש המהיר. פחדתי להזיק. רק אחרי כמה שבועות, או אולי חודשים - עברו שנים רבות מאז - ערב אחד הגיע, והחלטתי שדי, אני מעלה הילוך ועולה על הכביש המהיר. וזה היה צעד קטן מאוד לאנושות, רובכם בטח לא הרגיש דבר, אבל איילון פתוח באישון לילה אחרי ביקור אצל חבר ילדות מחולון היה צעד גדול עבורי, ומאז, סו טו ספיק, לא הבטתי לאחור לעבר הפחדים שלי, וחמסה חמסה וכו'.
גם עדי, גיבורת הספר של מעין רוגל, פוחדת, כך נדמה, מהצל של עצמה. היא מגיעה ממשפחה שטיפחה שתיקה, שמירה על גבולות ועמידה בכללים. אבל בשלב מסוים, לקראת סוף הספר, היא עוברת טרנפומציה, פותחת מבערים ו...דמיינו את תלמה ולואיז נוסעות אל מעבר לשפת ההר, אבל ממשיכות לרחף באוויר הרחק מהישג ידינו, או, רפרנס אחר, היא בונדלי גואז וור שי הזנ'ט גון ביפור.
אבל נתחיל מההתחלה. עדי המופנמת נשואה לעומר השקט, ומולם מתגוררים רז - מנהיג קהילה חברתית לפיתוח המודעות או כת תלוי את מי שואלים - ואשתו הפם-פטאלית, נעמה, וזוג נוסף, שרון - מנהיגה עולה בקהילה - ואלעד שאמור להיות דמות משמעותית אבל נותר די חסר אופי. עדי ועומר מתגוררים בבית שעומר תכנן והנדס ויצר בו מעין "man cave" מתוקתקת במרתף. היחסים בין בני הזוג הם מרחב שבו אינטימיות פיזית ורגשית ומקומות מנותקים. בתחילת הסיפור, רז, מנהיג הקהילה, נעלם ומותיר אחריו את חסידיו המומים וחסרים. עדי המופנמת חוקרת את היעלמו, במקביל לחקירה הפורמלית על ידי המשטרה ואנשי המקצוע, ונשאבת באופן אמין לחקור גם את חיי המשפחה שלה עצמה ואת עולמה הפנימי עד לסוף שכאמור, מעביר הילוך.
היו כמה דברים שאהבתי מאוד ברומן הזה. ראשית, הוא "slow burn" בקטע טוב. הרבה פעמים כשאומרים את זה על ספרים, ובמיוחד על סרטים, אני מחשב חמישים אחוז שהבערה האיטית הזו היא פשוט שעמום, אבל כשזה נעשה טוב, זה טוב. וכאן אנחנו ממש מתבוננים בגיצים שנוצרים והופכים לנגד עינינו למדורה. נדבך על נדבך, המציאות של עדי מתערערת, ושיווי המשקל מופר כשהיא לומדת עוד ועוד על רז ונעמה, על שרון, עומר, ובעיקר על עצמה.
נקודת חוזק נוספת היא השימוש בתנועה החברתית/כת. נראה שהיה פה תחקיר תחקירי. המושגים אותם לומדים תלמידי התנועה, אליהם מצטרפת עדי, חלקית בשל החקירה העצמאית שלה וחלקית מפני שיש לה מקומות של תקיעות בחיים, עוברים בצורה אלגנטית כקרינג'יים ושימושיים כאחד. עדי נגעלת ועושה בהם שימוש מועיל באותה נשימה באופן אמין ומעורר עניין שמקדם את העלילה.
במאמר מוסגר, בעבר למדתי שיטת טיפול שהסתמכה על תורות מזרחיות, וכשמישהו העיר על הדמיון לפרקטיקה בודהיסטית, אמר המדריך, "מה אתה חושב? אנחנו בסך הכל גנבים". הערכתי.
גם כאן, רוחניות וקפיטליזם משמשים בערבוביה מתעתעת. האם הלימוד הוא למטרת לימוד או שמא רק למילוי אינטרס כספי קר. וזה מוביל לחוזקה השלישית של הספר שהיא השימוש במוטיבים. השיטוט בבית, קווירק אה-לה טרנטינו, ועוד אלמנטים, חוזרים על עצמם בסיפור באופן שיוצר רמזים שהם מעל הטקסט ומתכתבים אתו, אבל לא בקטע מציק או יומרני, אלא פשוט כזה שמעשיר את החוויה של הקריאה ומוסיף אמינות.
לכל ספר יש גם חולשות, וכאן הן מתגלות בדמויות שאינן מאוד מובחנות. הדמויות הנשיות משורטטות בדיוק, והן עגולות בעוד שהגברים, כולל עומר שמניעיו מוזכרים בשלב מסוים בספר, מעט פלקטיים. בנוסף, סלואו-בורן הוא כשמו, סלואו-בורן, ויש קוראים שעשויים למצוא את הספר מעט איטי. לבסוף, אחת התפניות - גילוי אפשרי בנוגע לגורלו של רז - עוברת כקלה מדי ולא משתלבת היטב בשאר התעלומה המהודקת. אבל בסך הכל, זו תוספת ייחודית, נשית ומרתקת לספרות המתח הישראלית שממשיכה לצמוח בשנים האחרונות, וטוב שכך.
אחרון חביב. הספר הזה, יליד 2019, נכתב בשנה הנורמלית האחרונה שלנו לפני הקורונה, הבחירות המרובות והמהפכה המשפטית (בלי קשר לדעה פוליטית, תקופה שסועה) וכמובן, לפני השנתיים האחרונות. גלויה נחמדה מימים אחרים שבהם דילמות של זוגות צעירים עוד היו נורמליות. שנחזור לשם.
כתיבה : 9
דמויות: 8
תעלומה: 8
קצב: 8
בונוס/עונש: רבע נקודה על השימוש המגניב בקהילה החברתית ועולם המושגים שלה, והנואר נוארי
סופי: 8.5
נואר נשי שנדמה כי מתקיים בו מאמר הוולווט אנדרגראונד בפם פטאל, "הנה היא מגיעה, כדאי שתיזהר...".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה