"טעות אנוש" הוא רומן מתח חדש של שולמית לפיד, סופרת וותיקה ונחשבת המופיעה גם בתוכנית הלימודים של חלק מהתיכונים עם "גיא אוני". לפי ראיון שרפרפתי עליו באחד העיתונים, עבדה בעברה ב"מוסד".
בזה כנראה טמון ייחודו של הספר. לא בכל יום נכתב רומן על ה"מוסד" על ידי עובד "מוסד" לשעבר שהוא גם סופר משובח ורב פעלים, ובנוסף, אישה.
רוב ספרות ה"מוסד" נכתבת על ידי גברים עבור גברים. רק לאחרונה שוחרר הספר "מלחמות הצללים". ספר שכתבו גברים על ה"מוסד" וחיל המודיעין, ואני מרשה לעצמי להניח שנכתב עבור גברים (אין סטטיסטיקה ג'נדריאלית של הקונים, אבל אני מעז לחשוב שרבות מן הקונות שקנו את הספר רכשו אותו במתנה). את ספריו של מישקה בן-דוד טרם יצא לי לקרוא אבל מקווה שאוכל מתישהו לסקר כאן אחד מהם.
מהמעט שכן קראתי על ה"מוסד" עד היום (בעיקר רפרופים בחנויות הספרים), סוכני ה"מוסד" מתוארים כגברים עזים, אמיצים המחרפים נפשם למען המולדת. וזה כנראה נכון. אבל זה כנראה לא כל הסיפור.
שולמית לפיד מספקת לדעתי, הזדמנות מצוינת ומעניינת להביט גם בצדדים האחרים של עבודה חשאית. ההשפעות הרגשיות העמוקות (בדידות מכורח), ה"יומיומי" והשגרתי של חיי העבודה ב"מוסד", מה קורה אחרי שנשחקים משנים של עבודה, כיצד מתנהלת העבודה השגרתית מול סוכנים, אילו מניפולציות "שליליות" מבוצעות השכם והערב לצורך חתירה למטרה, וגם, והכי חשוב בעיני, מהי החוויה של אישה העובדת ב"מוסד" לעומת זו של הגברים. מספרה של לפיד עולה כי גברים ונשים מממשים מטרות רגשיות שונות מעט בעבודתם בארגון, ולא אפרט יותר מדי כדי לא לפגוע בחוויית הקריאה.
ולעלילה.
רות פרלמוטר, רווקה מבוגרת בואכה מזדקנת, נאה, חדת תפיסה וסקרנית, סוכנת "מוסד" לשעבר שפרשה לפנסיה ומנהלת סוכנות נסיעות המקבלת הזמנות ממשרד הביטחון, המשטרה וממקום עבודתה הקודם. היא נקראת על ידי ה"מוסד" לחקור את מותו של עמיתה לשעבר, שהיה ספק רצח ספק התאבדות. בחקירה מעורבים גם שלושה מחבריו שעמם עבדה בעבר. כניסתה לחקירה מורכבת בגלל ההיכרות המוקדמת (סיטואציה שמזכירה קצת את ה"רצח הראשון שלי" שסוקר כאן בעבר). כמו שקורה לעיתים קרובות במקרים כאלה, העבר צף ועולה, מערכות יחסים נבחנות מחדש, ורות פרלמוטר משתמשת בטכניקות שלמדה ב"מוסד" לצורך חקירה פלילית. אחד הצדדים היפים בספר בעיני הוא השילוב בין עבודת המשטרה החוקרת את המקרה לעבודתה של רות כסוכנת ביון המנסה להתמודד עם חקירת רצח/התאבדות באמצעות ניסיונה. המשטרה עובדת כמשטרה, רות כסוכנת וכל צד משיג את התוצאות שלו.
לא ארחיב לגבי סוף הספר, אבל אני חושב שמעשיה של רות מלמדים היטב על ההבדל שהוזכר בין המניעים הרגשיים של גברים ונשים העובדים בשירותי הביון, ועל הקשר בין מניעים אלו לקונפליקט בין טובת הפרט לטובת הכלל. אולי לפיד מנסה להראות שגם הגיבורה שלה לא מודעת לחלוטין לתהליך הפנימי שהיא עוברת במהלך החקירה, כשהיא מגיעה להחלטות שלה בסופו של דבר. אבל אולי זו גם התפלספות יתר:)
הקצב של הרומן לא מהיר במיוחד, אבל הכתיבה שמביאה לחיים את היום-יום האישי של פרלמוטר ואת היום-יום הארגוני של ה"מוסד" פשוט מעולה, ולצד זה, לפיד משכילה לייצר אווירה מסתורית של "פילם נואר" ישראלי. כמעט שאין בספר נקודות שבהן אמינותה של המציאות המתוארת בו מתערערת וזו ללא ספק עוד נקודה לזכותו. דמויות המשנה פחות מוצלחות מזו של רות, אבל עדיין אמינות, והתעלומה, גם אינה מורכבת במיוחד, מקורית ומרעננת.
ציונים:
כתיבה: 9
דמויות: 8
קצב: 7
תעלומה: 8
ממוצע: 8
בונוס/עונש: אין.
סופי: 8
רומן מתח המפגיש את ה"מוסד" עם תעלומת רצח באופן מקורי ומעניין, מנקודת מבט נשית. כדאי בהחלט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה