לקרוא את סימנון זה כיף. לבקר אותו זה לא. זה כמו משחק חוץ נגד הקבוצה הכי טובה בליגה. המציאות שהוא יוצר לוכדת את הקורא בתוכה. כמו שאומרים בסרטי פעולה פעמים רבות - you're in my house now bitch. בקיצור, מגניב לקורא וקשה למבקר.
סימנון עצמו הוא סופר מיוחד. חריג בנוף הספרותי עד כדי חייזרות. הקריירה שלו יכולה לייצג קריירה מכובדת של דור שלם של סופרים. יבול של 80 עמודים ביום. מעל מאה רומנים. ואינספור דמויות ממשיות, מוחשיות, שנוצרו יש מאין בראשו ומשם עברו אל מכונת הכתיבה. במידע שיש עליו ברשת עולה כי חייו הרומנטיים היו גם הם סוערים כמו החיים שהוא יצר שוב ושוב בספריו.
גם בארץ סימנון מייצר עניין ועבודה רבים. הוא מתורגם ע"י שתי הוצאות - עם עובד והקיבוץ המאוחד - שאליהן הצטרפה לאחרונה גם הוצאת מודן. רוב התרגומים הם של כרכים הכוללים בתוכם שני רומנים.
הספר שלכבודו נתכנסנו - "מגרה וסוחר היין" - שבתוכו סיפור נוסף, "מגרה והרוצח", הופיע במסגרת סדרת חשד של הקיבוץ המאוחד. ספרי מגרה מתמקדים בבלש הספרותי של סימנון שהופיע לאורך עשרות שנים והפך ליישות ספרותית שמקבילה לשרלוק הולמס והרקול פוארו בהיקף ההופעות הספרותיות, ושונה מהן בדמות של הבלש. מציאותית, אינטואיטיבית, אנושית, מרירה-מתוקה. בקיצור, מורכבת. מגרה הוא חוקר בתחנת משטרה פריזאית. נשוי, ללא ילדים, מזה שנים רבות לגברת מגרה. עימה הוא הולך לקולנוע, מדבר על עבודתו, מתקוטט מעט ומתפייס. הוא חי בעידן שבו לחוקר מותר בצהריים לעצור לשתות בירה בבראסרי. או אפילו שתיים. תחתיו מתפקדים מספר בלשים שמקבלים ממנו יחס חם ועבודה מרובה. מגרה הוא בלש חכם, הוא אינו חושש להתנסות במהלכי חקירה בהתאם לאינטואיציות שלו, והוא אינו שופט מראש את נחקריו. הוא רק חותר לאמת. לאירועים שקרו.
הכרך הנוכחי הוא כנראה אחד האחרונים בחקירותיו של מגרה. הוא נכתב בסוף שנות ה-60. בשני הרומנים, דמותו של מגרה מרגישה מעט עייפה, מהמערכת, מהעבודה ואולי גם קצת מהחיים. אבל מגמה זו מתוארת בעדינות רבה. בכלל, סימנון הוא אומן של עדינות, והדבר מגביר את עוצמת המציאות שהוא יוצר.
בשתי התעלומות מתמודד מגרה עם מקרי רצח המתרחשים בחברה הגבוהה. בראשון, נרצח סוחר יין מצליח, אדם דורסני בעל אישיות חייתית ורשימת שונאים שהייתה יכולה למלא גיליון נייר טואלט. בשני נרצח בן טובים צעיר ומסוגר, מבודד ושקט. בן למשפחה עשירה. החקירות של מגרה מרתקות כתמיד. הוא נעזר בגדוד הבלשים שלו כדי להאיר כל פינה חשוכה בחיי הקורבנות, עד שהוא חושף את חייהם באופן מלא. באחת הסצנות המרגשות בסיפור השני, בהלוויית הקורבן, מחבר מגרה באופן יפהפה בין מותו של הצעיר להרגליו (הקלטת שיחות במקומות ציבוריים), ומעמיק מאוד את ממשיותו של הקורבן בעיני הקורא. הכיוון הספרותי הזה - בו הקורבן נחשף לעומק - שונה ממרבית ספרי המתח, בהם הקורבן הוא מעין "עזר טכני" שמוציא את החקירה לדרך. לפעמים נדמה שמגרה לא מפענח רצח, אלא מכיר את הקורבן ואת חייו, וכפועל יוצא מגלה גם מי הרוצח.
ולסיום הערה קטנה על דמות הרוצחים בשני הסיפורים. מבלי להסגיר יותר מדי, אפשר לומר ששני הרוצחים הם אנשים המתקיימים "מחוץ למציאות". סימנון מתאר באופן שובה את הניכור הרגשי שחווים רוצחים במנוסה ואת השינויים המתרחשים בתפיסתם.
ציונים:
כתיבה: 10תמציתית, אמינה ובוראת מציאות.
דמויות: 10 אין הרבה שיודעים לכתוב דמויות אמינות ומעניינות כמוהו.
קצב: 8
תעלומה: 8
ממוצע: 9
בונוס/עונש: בונוס של חמש נקודות על החיבור המצוין בין שני הסיפורים לכרך אחד מוצלח והרמוני.
סופי: 9.5
סימנון, כהרגלו, מספק רומני בילוש ברמה אחרת של כתיבה, דמויות, ומציאות עד כדי חוויה וירטואלית כמעט. מומלץ מאוד. מאוד.
אין ספק שמדובר באתגר, אך ללא ספק מדובר בביקורת שכתובה לעילא ולעילא, כזו שעושה הרבה כבוד למחבר, אך בהחלט גם למבקר - בין אם מדובר בכותב או בזה הקורא באתר.
השבמחק