נורבגי ללילה - דרק ב' מילר (מאת אורי קידר)

ב'נורבגי ללילה', ספרו של דרק ב' מילר שתורגם לאחרונה יש רצח, יש גופה, יש מרדף, יש טובים ויש רעים. יש את כל המרכיבים הקלאסיים שספר מתח טוב צריך ובעבורם מתאפשר לו למצוא את מקומו בבלוג אותו אתם קוראים.

אבל למרות שגם בכריכתו האחורית הוא מוגדר כ'רומן פעולה, סיפור מתח וקומדיית פשע', ספק גדול אם לכך התכוון המשורר (או במקרה שלנו, הסופר).

כי 'נורבגי ללילה' הוא קודם כל חשבון נפש נוקב שעורך קשיש יהודי בן 82, שכל חייו נקרע בין השואה ומלחמת העולם השנייה, בהן צפה מהצד כילד אמריקאי, מלחמת קוריאה, אליה הלך בחזה נפוח מגאווה בכדי לפצות על 'ההחמצה' של המלחמה הגדולה וחזר הלום קרב, ומלחמת וויטנאם בה נהרג בנו, אותו הוא משוכנע כי שלח במו ידיו להיהרג.

'נורבגי ללילה' הוא גם כתב אישום כנגד מדינה מבולבלת במקרה מדובר בנורבגיה, אך לא מדובר פה בעוד מותחן סקנדינבי קודר ומושלג. הסיפור יכול היה להיות מועתק בקלות לכל מדינה שהמלחמות הנוראיות שהביאה איתה המאה ה-20 לכל אורכה הפכו אותה למבולבלת ומוצפת בגלי מהגרים שלא בטוחים איפה נגמר הבית הישן ואיפה מתחיל הבית החדש ומביאים איתם את הסכסוכים מהמולדת הישנה.

בקצרה אספר כי שלדון הורוביץ', אותו קשיש בן 82, מגיע לאוסלו בכדי לגור בה עם נכדתו היחידה ובעלה הנורבגי. השיטיון מכה בו, אולם לא הוא זה שגורם לו לראות צפון קוריאנים מעבר לכל פינה. אלה, לטענתו, מחפשים אותו כבר שישים שנה. כששכנו, מהגר מהבלקן, רוצח אישה, הוא לוקח את הילד שלה ובורח מפני הרוצחים. במהלך המסע רודפים אותו גם הכנופייה הבלקנית, גם המשטרה הנורבגית, אבל בעיקר הזכרונות ורגשי האשמה. המציאות והדמיון חוברים יחד וסיפור חייו הטראגי נחשף לפנינו במקטעים.

הורביץ עצמו נקרע בין היותו יהודי והיותו אמריקאי ולא מצליח להכריע מה קודם למה, גם כשהוא משחרר נאומים פטריוטיים שבסופם הוא נזכר בפעם ההיא שיצא עם בנו לטיול, אך הם לא הורשו להיכנס למועדון גולף מעצם היותם יהודים.

לסיכום אומר כי 'נורבגי ללילה' הוא אחד הספרים המשובחים שקראתי בשנה האחרונה ומצליח לעמוד בכבוד במשימה כמעט בלתי אפשרית – להיות קצבי ומרתק, אך גם עמוק ובעיקר – שובה לב.

ציונים:

תעלומה: 6. הסיפור עצמו די ברור, אין כמעט טוויסטים והפתעות, אבל זה לא פוגם כהוא זה.

דמויות: 9.5. הצד החזק של הספר – מילר מצליח לברוא דמויות מורכבות ועמוקות. גם ברעים אפשר למצוא קצת טוב. שלדון הורביץ הוא דמות פשוט מושלמת. האיש הרע באמת, אם תרצו, היא המלחמה ואת מוראותיה והשפעותיה מצליח מילר להעביר במדויק.

כתיבה: 9. טובה מאוד. חדה ושנונה במידה, ועמוקה כשצריך.

קצב: 8.5 למרות שהסיפור נוטה להיכנס לעומק הדברים, וישנם לא מעט רגעים מהורהרים, הסיפור לא נתקע כמעט לרגע.

ממוצע: 8.25

בונוס/עונש: חמש נקודות – גם כדי להעלות את הממוצע שנפגע מהקריטריונים הקשיחים, וגם על החמימות שעולה מהספר, החיוך והדמע שמתחלפים תדיר, ובעיקר בזכות שלדון שלדון המקסים.

סופי: 8.75

מומלץ בחום, מקסים ומכמיר לב. ספר מתח מיוחד בעל ערך מוסף גדול.

אישה בכלוב - יוסי אדלר אולסן

ל"אישה בכלוב", שנח אצלי על המדף חודשים ארוכים, הגעתי אחרי שבשיטוטיי ברחבי הרשת נתקלתי בספר מתח סקנדינבי חדש ששמו "הילד במזוודה". האחרון עורר מיד זיכרון של הראשון הממתין על המדף. בירור העלה שהספרים נכתבו על ידי סופרים שונים. אבל שניהם תורגמו ופורסמו בהוצאת "כנרת", מה שמעורר את התהייה - האם הסיכוי לפגוש לקטור של ההוצאה במועדון ה"דאנג'ן" גבוה משחשבתי בעבר?

מאז הצלחת "נערה עם קעקוע דרקון" וספרי הארי הולה של יו נסבו, מנסות ההוצאות לאתר את סדרת המתח הבאה שתשבה את לבנו ותהפוך את האצבע שעל הדק הארנק לקלה. התוצאה נעה בין זוועות דוגמת "המהפנט" לחידוש סדרות מוצלחות דוגמת זו של קונרד סייר.

גם "אישה" מייצג פן של מתקפת המתח הסקנדינבי עתירת התרגומים במחוזותינו. אבל, אם למתוח את האנלוגיה הצבאית, הרי ש"אישה" אינו סקנדינבי אמיתי, אלא יותר בחזקת מסתערב. זאת מפני שהכתיבה והנושאים זרועים סימני זיהוי הוליוודיים שיפורטו בהמשך.

הסיפור עוסק בקרל מרק, בלש משטרה מתבגר, גרוש, ציני, רודף שמלות, שגר עם בנו החורג ועם סטודנט נצחי בעל זהות מינית אניגמטית וחיבה לצעצועים שמורים. הסידור המוזר הזה, שכולל גם קהילה של שכנים חמימים וחובבי גריל המתאספים בביתו נוצר לאחר שאשתו עזבה את הבית לטובת שורת מאהבים שהאחרון שבהם הוא מין אדוארד מ"דמדומים". כמו כן, הוא מתאושש מתקרית ירי שבה מת אחד משותפיו והאחר הפך נכה.

לחץ פוליטי להקמת מדור שיחקור פשעי עבר, משמש למפקדו של קרל תירוץ הולם לבודד אותו מעמיתיו החוקרים. הוא מפקיד בידיו את המדור, המכונה מדור Q. בתחילה קרל אחראי על המדור לבדו. בהמשך, ומספיק מהר, מצטרף אליו אסד הסורי. חאפז אל אסד בשמו המלא. המהגר הסורי חובב התה, הנשים היפות והתפילה מתגלה במהרה כבעל איכות של רובוטריק, הוא בפירוש "more than meets the eye". חקירתם הראשונה עוסקת בהיעלמותה של הפוליטיקאית היפה והשנויה במחלוקת, מרטה לינגו, חמש שנים טרם הקמת המדור. אותה לינגו נעלמה ממעבורת והונח כי מתה למרות שגופתה לא נמצאה. קרל הוא אולי עצלן וגס רוח, אבל אחרי עבודה מסוימת הוא מאתר נקודות כניסה מוצלחות אל החקירה ובעזרתו של אסד, המתגלה כבעל יכולות מועילות, נכנס בעובי הקורה.

לפני הכול צריך לציין שלמרות מגרעותיו הרבות, הספר בסך הכול עושה את העבודה. הוא קצבי מהנה ומצחיק לפרקים. עיקר כוחו בא לו מערבוב שני ז'אנרים הוליוודיים: ז'אנר ה"torture porn" שבא לידי ביטוי בסיפורה של מרטה לינגו, האישה שבכלוב, וז'אנר ה"buddy cop comedy" (עיין ערך "48 שעות" ו"נשק קטלני") שבא לידי ביטוי באופן מוצלח ולפעמים וולגרי בניגוד בין דמויותיהם של קרל מרק ואסד החוברים יחד כדי להוביל את מדור Q לתהילה. הטון השורה על הספר הוא הומוריסטי ובכך סוטה מהקו הסקנדינבי המחויב לאפלוליות דיכאונית (או להומור ציני בסגנון הארי הולה, אבל בטח לא להומור וולגרי), וגם בתחום האלימות הטורצ'ר-פורנית הוא לא הולך עד הסוף, אלא נותר משהו בחזקת "מומלץ לגיל 13 ומעלה" האהוב על כך על האמריקאים. לכן, כל קשר בין המותחן לגל הסקנדינבי מצוי אך ורק בשמות חסרי המובחנות של הדמויות והרחובות. אולי יותר נכון לומר שהספר מייצג ניסיון של כותב סקנדינבי לכתוב מותחן אמריקאי-הוליוודי (הדבר היה ככל הנראה בלא מודע של אנשי ההוצאה ששיווקו את הספר גם באמצעות טריילר הוליוודי שניתן בעבר לצפייה ביוטיוב).

הדמויות אינן עמוקות במיוחד, אבל הן כן מעניינות וחביבות. הקצב לא רע בכלל. והתעלומה, שכאמור נשענת על ערבוב ז'אנרים מקורי, מוצלחת ביותר. נקודת התורפה של הספר היא ללא ספק הכתיבה הלא אחידה. לצד שנינויות, תובנות לא רעות וקטעי חקירה מרתקים יש הומור בוטה ולא תמיד מצחיק, תיאורים לא משכנעים - למשל, התיאור המצועצע של השכונה החמימה והעוטפת שמסייעת לקרל מרק לשרוד את גירושיו - וחוטים פרומים דוגמת החקירה שעורך קרל לאסד לאחר שהוא מבין שהלה אינו העוזר רפה השכל שחשב שהוא. ולמרות זאת, הגורמים החיוביים מטים את הכף לחיוב, והספר הוא בסך הכל קריא ומהנה, גם אם הוא כלל אינו מה שמשווק לקורא.

ציונים:

תעלומה: 8.5
דמויות: 8
קצב: 8.5
כתיבה: 6.5

ממוצע: 7.875

בונוס/עונש: מינוס של שלוש נקודה שבעים וחמש נקודות על הדבקת השמות הסקנדינביים למותחן אמריקאי באופיו, ועל הכתיבה המרושלת.

סופי: 7.5

שעטנז טראשי, שלא הולך עד הסוף ולא כתוב מספיק טוב, אבל עדיין מהנה מאוד.

גלוי ונעלם - איאן רנקין

מרץ וניסיון מתקדמים בכיוונים הפוכים לאורך החיים. 
אנחנו מתחילים עם המון מרץ ומעט ניסיון. בהדרגה, זה הולך וקטן בעוד שחברו גדל. מדי פעם אנחנו אומרים לעצמנו, לו רק יכולתי לחזור על הדברים, כשאני יודע את מה שאני יודע עכשיו. או, לו רק היה לי עכשיו הכוח שהיה לי פעם.

בכל הקשור ליצירה, לעתים רחוקות אנו נתקלים במשהו שמתקיים בו איזון מוצלח בין מרץ ודחף לניסיון. משהו שמצליח להיות בו זמנית גם מחוספס וגם מתוחכם.  "worst case scenario", של דאוס היה שילוב מעולה של מרץ וחדשנות ("suds n soda") לצד ניסיון ובגרות ("right as rain"), "אדון החצר" של טריסטן אגולף, עליו השלום, היה רומן נקמה בועט ושורט של כישרון צעיר ומתהווה, שנכתב בממדים אפיים, אליהם חותרים סופרים מנוסים רבים.
"גלוי ונעלם" (hide and seek) של איאן רנקין, מייצג, בעיני, בז'אנר המתח, את נקודת האיזון האידאלית הזו שבין מרץ לניסיון מתגבש. זהו רומן מהיר, מיוזע וקצרצר שמצליח לאגד בתוכו סוגיות שונות באופן מורכב ומעורר התפעלות שאינו פוגע בקצב.

או, בפשטות, רק אחרי שקראתי את "גלוי ונעלם", שנכתב בין "חבלים וצלבים" ל"כחול ושחור", הבנתי מדוע רנקין נחשב לכוכב על של ספרות המתח, ולגאווה סקוטית.

העלילה עוסקת בחקירת מותו של צעיר המתגורר ב"סקוואט" (בניין שבו גרים פולשים שלא כחוק) בעקבות נטילת מנת יתר. ג'ון ריבוס, הבלש הקבוע של רנקין, נקלע לזירת פשע שאינה באחריותו, ומסתבך מרצונו בתעלומה המורכבת.
על פני 265 עמודים רזים ושריריים של דיאלוגים שנונים, ובדיחה אחת קורעת על כוכבת עבר, טווה רנקין תעלומה שמערבת כתות לעבודת השטן, הומופוביה, סאדיזם, קשרים בינאישיים מורכבים של חברות ובגידה, ושחיתות בחלונות הגבוהים. שזירת הנושאים קצבית ומרתקת. הטון אינו דרמטי מדי, והקריאה דומה להתבוננות בהתרחשות מעניינת מבעד למסך עשן.

הדמויות - משכנעות, פגועות ופוגעות, מאיימות, אכזריות ומופרעות - נקלעות כולן לקלחת הרוחשת של אורח החיים של הצד האפל של העיר.

אין בספר חידוש גדול. כבר נכתבו בבלוג הזה ביקורות רבות על ספרי מתח שעשו בעיר שימוש כזירה אפלולית. אבל רנקין עושה את זה כל כך טוב, מהיר, ומשכנע. אני סיימתי את הספר ביום וחצי.

פתרון התעלומה אף הוא מקורי ומקדים בכמעט עשור את הרעיון שעמד מאחורי אחד הסרטים המפורסמים של סוף שנות ה-90. ובכלל, הקריאה בעלילה שמתרחשת לפני שני עשורים מהנה מאוד. אין סלולריים ודיסקים. יש קלטות טייפ ותקליטים. אין סטטוסים וציוצים. יש שיחות עצבניות ומעקבים. נחמד להיזכר קצת בתקופה שבה לא יכולנו לדעת הכול על כולם בהקשה קצרצרה על מקלדת.

הערה קטנה לסיום. בשבוע הספר האחרון, לא היה תרגום חדש של רנקין בדוכן של הוצאת "רימונים", כפי שהיה בשנתיים הקודמות. על רקע הידיעות המתפרסמות בתקשורת אני מניח שההוצאה, כמו כל ההוצאות הקטנות, סובלת מקשיים. אני מקווה שהם עוד לא אמרו את המילה האחרונה בתרגומי רנקין.

ציונים:

תעלומה: 9 מורכבת ומעניינת
קצב: 9.5
דמויות: 8.5
כתיבה: 9

ממוצע: 9

בונוס/עונש: אין

סופי:9

איאן רנקין סופרסטאר.

ושנה טובה:)

יצור פראי - ג'וש באזל (מאת אורי קידר)

הבעיה הכי גדולה של הספר "יצור פראי", היא גם היתרון שלו. לבעיה של 'יצור פראי' קוראים ג'וש באזל. או אולי פיטר בראון. או פייטרו בראונה. או בעצם, ד"ר ליונל אזימוט. ג'וש באזל הוא רב האומן שכתב את הספר וכל שאר שמות הם אותו אדם בדיוק, אדם אותו יצר באזל.

"על מה אתה מקשקש?", אתם ודאי שואלים.

הבעיה הכי גדולה של רומן המתח הלא שגרתי הזה נעוצה בספרו הקודם של באזל, "לנצח את מלאך המוות" – אחד המותחנים הכי טובים ומשעשעים שקראתי בשנה האחרונה. כשמגיעים לספר המשך, עם אותו גיבור (בשם בדוי), הציפיות הן כאלה שקשה מאוד לענות עליהן. קצת כמו להיות הבן של שימי תבורי.

נדמה לי שג'וש באזל הבין את הבעיה וניסה לפתור אותה על ידי כתיבת רומן שונה לחלוטין.

כזכור, ב'לנצח', פיטר בראון הוא רופא עם עבר מסתורי במאפיה שמנסה לפתוח בחיים חדשים, לברוח ולנקום. בספר החדש הוא כבר רופא על סיפונה של ספינת שעשועים, ששונא כל רגע מעבודתו ומקבל הצעה לצאת למסע מוזר לאגם נידח במינסוטה, כשומרה של פליאונתולוגית (סקסית בטירוף, כמובן), במהלכו אמורה המשלחת לאתר את המפלצת שמסתתרת, על פי האגדה, באגם. מין "נסי" אמריקאית.

כצפוי, החבורה עוברת שלל תלאות הזויות, העיירה בה נמצא האגם מעניקה לחבורה קבלת פנים שיקבל ציוני הפוסע ברחובות טהראן. וזה עוד לפני ששרה פיילין נכנסה לתמונה. כן, שרה פיילין. ההיא מאלסקה.

קשה לי מאוד לכתוב ביקורת על הספר הזה. גם כי כל פרט נוסף שאספר עלול להוות ספוילר וגם כי, כפי שאולי שמתם לב, אין לי יותר מדי דברים לכתוב על הספר.

זהו מותחן כיפי, קורע מצחוק ופיטר בראון הוא דמות שובת לב. גם בספר הזה הערות השוליים הן תענוג קומי, ובסיום הספר, באזל מספר את הסיפור האמיתי מאחורי שלל עובדות ששתל בספר.

הבדל משמעותי נוסף בין הספרים – האג'נדה. לפיטר בראון יש דעות מוצקות לגבי שלל נושאים כמו איכות הסביבה, קפיטליזם ובאופן כללי, הוא מאמין שרפובליקני ו'אידיוט' הן מילים נרדפות. ושוב, זה עוד לפני ששרה פיילין נכנסת לתמונה. אה, והוא גם תומך נלהב של ישראל.

ייאמר לזכותו של באזל שהוא השקיע מחקר מעמיק לפני כתיבת הספר, שהנושאים עליהם הוא כותב חשובים לו וכי הוא יודע לכתוב עליהם בצורה מעוררת הערכה. גרסא משופרת של קארל היאסן, עם שילוב של קינקי פרידמן (למיטיבי לכת בלבד).

בשורה התחתונה – אחלה של ספר מתח. חייבים להתחיל מ'לנצח את מלאך המוות', אחרת לא מבינים למה בראון מתעב כל כך כרישים, אבל תנסו להתנתק מהספר ולא להיות שיפוטיים כשקוראים את 'יצור פראי'.

ואתם חייבים להיות שם כששרה פיילין נכנסת לתמונה.

ציונים:

תעלומה: 9 רוב הזמן אין לנו שמץ של מושג מה קורה פה לעזאזל, מי הטובים ומי הרעים. הפיתרון לא מסעיר ברמות גבוהות, אבל הדרך לשם מענגת.

דמויות: 9 פיטר בראון. וכמובן – שרה פיילין...

כתיבה: 9.5 כפי שציינתי – באזל יודע לשלב את הרעיונות והנושאים החשובים לו ולעשות זאת תוך כדי קריצה והרבה מאוד הומור. הערות השוליים מוסיפות המון לחוויה.

קצב: 8 רצים ורצים, אבל מפעם לפעם עוצרים לרגע ואז מגיע פלאשבק של אחת הדמויות. לעיתים זה קצת מעיק.

ממוצע: 8.875

בונוס/עונש: שתי נקודות. אחת על הערות השוליים, השנייה על האג'נדה (תודו שחשבתם שאכתוב 'שרה פיילין'), שנדיר למצוא בספרי מתח.

סופי: 9.075

יוצאים לשוט באגם וויט. חגורות הצלה לא יעזרו. חוש הומור – כן.

לנצח את מלאך המוות - ג'וש באזל (מאת אורי קידר)

אחת הביקורות הראשונות שכתבתי בבלוג זה, עסקה בספר "הילד האחרון". ספר מתח עמוק, מלנכולי ואפל. האווירה הקודרת והדמויות שהמזל הטוב פסח עליהן, הפכו את הספר הדי שגרתי, למשהו שנחרט בזיכרון בזכות קדרותו.

במקרה של "לנצח את מלאך המוות" של ג'וש באזל הספר נחרט בזיכרון מסיבות אחרות לגמרי. אני לא יודע אם אנחנו פה בשביל הבדיחות או בשביל הסיפור המפותל והמיוחד. כנראה ששניהם משחקים תפקיד משמעותי. בפתיחת הספר, כמות הבדיחות כה גבוהה, שנראה שאנחנו פה רק בשביל הבדיחות, וקצת כמו בסרט פורנו, העלילה מיותרת. בהמשך, העלילה מתחילה לתפוס תאוצה ומקום ואז יש גם ספר מתח ולא רק מטח יריות הומוריסטי.

 אבל יש בספר הזה משהו מעבר לעוד ספר מתח קליל שהופך אותו לכזה שלופת את הבטן ומקשה על  הנחתו בצד וחזרה לחיי היומיום. ייתכן וזו הנבזיות המקסימה שמבצבצת מכל שורה, וכמובן – מהערות השוליים המאלפות, אליהן עוד נחזור. אך לדעתי מדובר בעיקר בדמות הראשית המוצלחת עד מאוד.

ד"ר פיטר בראון הוא מתמחה בבית חולים גרוע במנהטן. חלקים לא מבוטלים מהספר עוסקים בנחשלותו של בית החולים. פרקים שלמים נראים כמו מחווה משעשעת לקלאסיקה "בית האלוהים". דמותו של בראון רבת סתירות. הוא הופך מורכב יותר ויותר עם כל דף שהופכים ברומן הקצבי הזה. וכאשר, בשלב מסוים, אנחנו מגלים פרטים מפתיעים על עברו, דבר כבר לא יכול להפתיע אותנו. על אף שמדובר בספר משעשע למדי, דמותו של בראון, שהיא למעשה הדמות היחידה אשר מקבלת עומק ומשמעות, כובשת ומרגשת.

מבלי להסגיר יותר מטפח, בשלב מוקדם מאוד בעלילה אנו מגלים שלד"ר בראון עבר מפוקפק, ששב ומתנפל עליו. הוא נאלץ להילחם על חייו, כשהמצפון שלו לא מאפשר לו לנטוש את חוליו.

הסיפור מתקדם בדרך מרתקת, בו בכל פרק מתקדמת העלילה, אך בזה שאחריו היא חוזרת לאחור וחושפת חלק נוסף בסיפורו של הרופא, כשהחזרה לאחור נעשית מנקודת מבט עכשווית ומפוכחת.

הסיפור הבסיסי כבר היה קיים בעבר (ע"ע "מותו וחייו של בובי ז", שמחברו, דון וינסלו, ממליץ על "מלאך המוות" בכריכתו האחורית), אבל הפיתולים בהחלט מפתיעים, כך שעל אף הפתרון הלא מרעיש, רמת המתח והעניין נשארת גבוהה כל העת. מבחינת כתיבה, הספר פשוט קורע מצחוק. הדיאלוגים חדים ולא נמרחים וגולת הכותרת – הערות השוליים שמלאות בתופינים – החל מהערות רפואיות ועד שטויות מופרכות למדי. בסוף הספר כותב באזל כי כל הערות השוליים מצוצות מהאצבע, ונותר רק להעריך אותו על יכולת ההמצאה. מצד שני, באזל הוא רופא בעצמו ובעל תואר בכתיבה יוצרת, כך שיש לתהות האם גם ההערה בסיום היא לא שטות נוספת שלו. הקצב, מהיר ועצבני, עם רגעים של עומק ורגש.

בסך הכול מדובר ברומן קליל, מצחיק מאוד ובו דמות אחת שמשמשת בסיס איתן ומסקרן לקריאה.

ציונים:

תעלומה: 8.5

דמויות: 9. אולי צריך לתקן ל"דמות".דמותו של פיטר בראון כובשת לב, עמוסת ניגודים, ורומנטית. גלריית הדמויות המקיפה אותו היא תפאורה, לא יותר.

כתיבה: 9

קצב: 9.

ממוצע: 8.8

בונוס/עונש: שתי נקודות על הערות השוליים, שהופכות את הספר מעוד מותחן משעשע, לחוויה של ממש.

סופי: 9.

ספר נפלא!