קצת הפוגה מהטילים, האלימות הקשה ואי הוודאות (קטיושה שנפלה לנו מאתיים מטר מהבית - אני מסתכל עלייך) לנושא הקליל יותר של מחלות ומוות. כי צריך קצת אסקפיזם.
שני סיפורים קצרים.
באחד אישה שאיבדה את בנה באה לבודהה ושואלת כיצד להתמודד עם הכאב. הוא ממליץ לה לחפש בית שבו לא אירע אובדן. היא מחפשת, אבל לא מוצאת.
בשני, אדם מגיע לאירוע לכבוד הולדת תינוק ומברך בזו הלשון - סבא מת, אבא מת, ילד מת.
כשנשאל למה הוא כזה buzz-kill, הוא משיב, זה הסדר הטבעי של הדברים, שלא ילך אחרת.
"7 דקות אחרי חצות" של פטריק נס חוסה תחת העננה הידועה-לא-נחשבת של המוות.
זה מתחיל בכך שנס עיבד את הסיפור מרעיון של סופרת אחרת, שיבון דאוד, שנפטרה טרם הספיקה לפתח את הרעיון לספר. נס מתאר בפתח הספר כיצד חווה התנגדות לעיבוד הסיפור של אחרת, ואיך בשלב מסוים התהליך זרם, והסיפור קרם עור וגידים ומפלצת.
הסיפור עוסק בקונור, בן יחיד להורים גרושים, שאמו מתמודדת עם מחלה קשה (כך אומרים סרטן ביותר ממילה אחת). קונור מוקף בסבתו בעלת האופי הייחודי, אביו שעבר לפני שנים לארצות הברית, עבר אמריקניזציה וכל הזמן מרגיש לחוץ לשוב אל זוגתו וילדתו, וחברת הילדות שלו, לה הוא שומר טינה על מעשה שעשתה.
נס עושה בסיפור הזה עבורה חסכנית, רגישה, שחומקת היטב מכל מה שדרמטי וקלישאתי, ומאירה בצורה מדויקת את חווייתו החברתית והפנימית של ילד שמתמודד עם אי ודאות מצמיתה. באחד מהלילות בתקופה בה הספר מלווה את קונור, מופיעה לפתע מפלצת עם אג'נדה מוזרה משהו - היא תספר לו סיפורים, והוא יספר לה את האמת. לא אוסיף יותר על הסיפור, אבל נס עושה שימוש מצוין בתפר שבין פנטסיה למציאות פנימית כדי להביא את הסיפור לשיא נוגה ומרגש.
הכתיבה של נס, כאמור, חסכנית ולא דרמטית. ההתרחשויות אינן צפויות/סכמתיות - הבריון אינו טיפוסי, הסבתא מעצבנת באופן מקורי, סיפורי המפלצת מוצלחים וממלאים את תפקידם באופן מצוין. המקוריות מודגשת כבר מן הרגע הראשון - בתגובתו של קונור למפלצת.
בנוסף, כל אפיזודה מקדמת אותנו בהבנת מצבו הנפשי של קונור, מול עצמו ומול הסובבים. בקיצור, נס לוקח את הנושא מעורר האימה וההימנעות של החולי והמוות, ומפתח אותו באופן יפהפה במעשייה נוגה שמאמין כי תרטיט לבבות מכל הגילים.
הדמויות אמינות. פשוטות אבל ייחודיות. הקצב די מהיר, גם אם פה ושם מעט מאט, והתעלומה, הפסיכולוגית במקרה הזה - מהי האמת של קונור - עובדת מצוין ומגיעה לפתרון הגיוני, עצוב וכל כך טבעי.
לספר יצא עיבוד קולנועי שטרם הספיקותי. אם כבר קולנוע יש בו משהו שמזכיר את "המבוך של פאן" שגם היה חתיכת מציאות כואבת, מקורית ומעניינת.
דווקא הרעיון של "7 דקות אחרי חצות", המועד שנתן לספר את כותרתו מרגיש מעט "אין יור פייס". אבל אין בזה כדי לגרוע מההישג של נס.
אם יש גן עדן לסופרים, מאמין ששיבון תקדם את פניו בחיבוק.
ציונים:
כתיבה - 9
דמויות - 8.5
קצב - 8.5
תעלומה - 9
ממוצע: 8.75
בונוס/עונש: שתיים וחצי נקודות על היכולת להשתמש בפנטסיה כדי לעסוק באופן מקורי ועדין במוות.
סופי: 9
פנו לכם כמה שעה-שעתיים ואפשרו לעצמכם להביט בלבן של העיניים של גזירת הגורל הוותיקה באמצעות ספר מקסים, מקורי, אנושי ומרתק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה