את "פשוט עד מוות" קראתי אחרי "יצירת המופת" של אן אנקוויסט, ספר כבד ומקפיא. לכן, אני חושד שחלק מן ההנאה הרבה בקריאתו של "פשוט", נבע מתחושת השחרור שהפיח בי המעבר מעיסוק ריאליסטי בנטישה, גירושין ומוות בטרם עת להרפתקה בלשית קלילה וקצבית. אבל גם ללא יתרון מיקומו ברצף הקריאה, ל"פשוט עד מוות" יש די מעלות כספר מתח מוצלח ומרענן בזכות עצמו.
"פשוט" הוא הראשון בסדרה של עשרה ספרים שגיבורם הוא רוי גרייס, בלש בדרגת רב פקד במשטרת ברייטון. שבעה מן הספרים כבר תורגמו והוצאו לאור על ידי הוצאת "קוראים". כולם מכילים בשמם משחק מילים או חיבור לשורש מ.ו.ת. הנוכחי קרוי באנגלית "dead simple".
אישית, אני מאוד אוהב סדרות בלשיות. הן מאפשרות לעקוב אחר חיי הבלש/ית, ובכך מספקות עוד מימד לעלילת המתח. כמובן, צריך שהבלש יהיה דמות מעניינת. במקרה של רוי גרייס אפשר לומר שמדובר בהתחלה טובה. למרות שהכתיבה של פיטר ג'יימס לא פוסחת על קלישאות, גרייס הוא דמות מוצלחת. למה? כי הוא מכיל ניגודים מעניינים. לפעמים הוא קשוח כמו בריון רחוב, אבל מאמין בעל-טבעי ועובד עם מדיומים כמו היה אחד מהסקובי-גאנג של באפי, או אחד הכנונים שסייעו למאלדר ב"אקס פיילס". הוא מתגעגע לאשתו שנעלמה, אבל לא נמנע מלבחון את הנשים סביבו וליזום קשר. הוא מקנטר ומציק לשותפיו הצעירים, אבל גם אבהי. הסוד של דמות טובה הוא ניגודים מעניינים ואמינים, ובמשימה הזו, שחשובה שבעתיים כשמדובר בסדרה, ג'יימס נוחל הצלחה ראשונית.
גם התעלומה מאוד מוצלחת. מייקל האריסון, בעלים צעיר ומצליח של חברת נדל"ן יוצא למסיבת רווקים עם חבריו. בתפריט, סיבוב בארים באזור ברייטון. עוד בתפריט, ומייקל אינו מודע לזה, נקמה מתוקה על מתיחות עבר שמייקל ערך לחבריו - קבורה בארון מתים עד שחבריו יסיימו את סיבוב הבארים שלהם. העסק משתבש כשהחברים נקלעים לתאונה ומייקל נקלע לסיטואציה הלא נעימה של להיות קבור חי. רוי גרייס מסייע לחבר שחוקר את היעדרו של מייקל ועם התקדמות החקירה הקורא נחשף לרמות שונות של איוולת ועוולות, עד לפתרון המוצלח.
הקצב מצוין, ולמרות שמדובר בספר שמגרד את ה-450 עמודים, הוא נקרא במהירות.
נקודת התורפה היא הכתיבה. קיימות עלילות משנה שמרגישות מכבידות, כמו למשל ליווי משפטו של עבריין אלים שחקירתו של גרייס הביאה אותו בפני השופט. חלק מדמויות המשנה פלקאטיות מדי (למרות שהשוטר חובב הסרטים שבה אותי) וקיים פער בין חלקים בהם העלילה משכנעת וקוהרנטית, לרגעים שבהם היא מרגישה עמוסה מדי. בנוסף, ג'יימס מרבה גם להשתמש בקלישאות והוא כנראה מאמין שדמויות נשיות יש להתחיל לתאר מהגוף ורק אז לעבור לאופי. עם זאת, בשל העובדה שבאופן כללי ג'יימס הוא כותב אינטליגנטי וקצבי, הליקויים הללו נבלעים בשטף האירועים המותח והמעניין שהוא מייצר.
ציונים:
קצב: 8.5
תעלומה: 9
כתיבה: 7.5
דמויות: 8 ממוצע בין המוצלחות לפחות מוצלחות.
ממוצע: 8.25
בונוס/עונש: אין
סופי: 8.25
המותחן הראשון בסדרת רוי גרייס קצבי וחביב. ייתכן שזוהי תחילתה של ידידות נפלאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה