אנחנו נמצאים עכשיו כנראה בשיא ההתמכרות שלנו למסכים, לפחות עד שימצאו דרך לגרום/לסייע לנו לעבד כמה ערוצי מידע שונים בו זמנית (האילונים של העולם ימצאו דרך לעשות את זה), אבל מתישהו לפני עשור וחצי בערך, כשהגישה לאינטרנט בסמארטפונים עוד הייתה בחיתוליה, או רק עשתה צעדים ראשונים, אנשים קראו יותר, וסניפים של סטימצקי הכילו בעיקר ספרים.
באותה נקודת זמן של איזון טכנולוגיה-מול-קשב-לדברים-אחרים יצאה לאור ותורגמה סדרת ספרים מצליחה, "נערה עם קעקוע דרקון". היא סיפרה על האקרית אפלה, בעלת מראה של ילדת סנטר והתנהגות של ז'אן קלוד וואן דם פינת דאטה מ-"מסע בין כוכבים", שיחד עם עיתונאי סאחי משהו בשם מיכאל בלומקוויסט - מחווה לבלש הילד המקסים של אסטריד לינדגרן שיצא לאור ב"מרגנית" כשעוד היה פה טוב - מוטטה רשתות של פדופילים מקושרים והשפילה את הדיפ-סטייט.
באותה תקופה וכמה שנים אחריה, נדמה שלא מעט הוצאות חיפשו את ה-"נערה" הבא, ויצאו בארץ כמה תרגומים לבלשים סקנדינביים. "קרבן אמצע החורף" הוא אחד מהם. אבל כמו שקורה בימים אלו למי שהשקיע בטירוף בחברות AI, הבאז הופך לרעם קולני ורוב ההימורים מסתיימים בכי רע (סחבק לא חף מהתעמרות קטנת מימדים בירושה העתידית לילדיו). מתישהו העניין ב''נערה'' פג, ונדמה לי ש-"פרויקט רוזי" הפך להיות הבון-טון, ואולי אני בכלל מבלבל את סדר הזמנים. אבל היה רגע בהיסטורית קריאת הפנאי שלנו שבו מיכאל בלומקוויסט כיכב בלא מעט בתים, ואז דעך.
אז מה הסיפור של ''קרבן'-? נקודת הפתיחה של הספר מצמררת, ואפילו מרמזת לרומן מתח-אימה אה-לה "שתיקת". אדם שמן נמצא תלוי ומבותר ברובו בשיא החורף הסקנדינבי. מלין פורס והשותף שלה, סקה, מנסים לחקור בעוד שגלרייה של דמויות בלתי מובחנות בעליל מלווה אותם. מתפתחים כמה כיווני חקירה שקשורים לדת איזוטרית, משפחה שברווחה יכנו "מורכבת", ועוד כמה דמויות, ובסוף מגיע הסוף.
אפשר להגיד הרבה על הספר הזה, אבל בעיקר בעיקר, הוא בינוני מאוד.
העיסוק הדמוי פילוסופי בחיים שמנסה לתת לספר ערך מוסף, קורס שוב ושוב אל תוך עצמו כשסצינות ודיאלוגים נשמעים נחמד, אבל לא מובילים לשום מקום ולעתים נחווים כהתפלצנות לא מחויבת. סיפורי החיים הנארגים אל תוך העלילה לא מעניינים מספיק והקשר שלהם לעלילה רופף. גם הגימיק של המתים המדברים (בניגוד למהלכים) לא מוסיף דבר. החשודים מסתדרים בשלושה טורים ואין זכר למסתורין או לסקרנות שהתעוררו בסדרת "נערה".
במהלך הקריאה צצים משפטי פילר כמו "מלין, קרה משהו נורא, אספר לך עוד עשר דקות כשאגיע", שנשמע כמו המקבילה השבדית למשפט שמופיע לפעמים בסדרות אמריקאיות "you are going to want to see this", וגם משפטים סתומים משהו כמו "האפר של כולנו הוא נקודת ניווט לזכרונות", למה התכוון המשורר?, לא ברור. השיא הזעיר היה הטיית הכובע ל"נערה", בדמות דמות שגם לה הכינוי "קאלה" ברפרור לבלומקוויסט. אסטריד לינדגרן מתהפכת בקברה.
מה שכן חביב הוא התיאור של האזורים בשבדיה שבהם מתרחשת העלילה שמעניק כמעט תחושה של טיול, וגם ניצנים למחשבות על הגירה והצלחתה או כשלונה במדינות אירופה האמידות והליברליות. אפשר להרגיש את הבסיס למהומות שראינו לפני כמה שבועות בפריז.
אבל אלו לא מפצים על מה שמתחיל באופן מעניין ומהר מאוד הופך למשהו שצריך להתאמץ כדי לקרוא.
הספר לא גרוע מספיק כדי להיות כל כך גרוע שהוא טוב, הוא פשוט מתבוסס בבינוניות. הערכתי אותו בעיקר כי הוא הזכיר לי כמה קשה באמת לכתוב סיפור טוב שבו המימדים הסיפוריים השונים מצליחים לחבור יחד ולהיות יותר מסכום החלקים.
אני חושב שהיום הוא לא היה מתורגם, וזכה לכבוד הזה בזמנו פשוט כי כולם קנו מניות AI, סליחה, פשוט כי ההוצאות חיפשו את "נערה עם קעקוע'' הבא.
הוא שכב לי על המדף מעל עשר שנים, אבד, ואז צץ במקרה, ואמרתי יאללה. אז הסקירה הזו אמורה בעיקר להזהיר את מי שאין לו את כל הזמן שבעולם. זה לא נורא, אבל זה מאוד בינוני.
מה שכן, כמו שתמיד מסייג, מסתבר שהספר הוא הראשון בסדרה של יותר מעשרה ספרים. מה שאומר שהיו מספיק אנשים שחשבו אחרת. ובניגוד לספרים אחרים שקראתי והזכרתי סקירות אוהדות שלהם, מודה, שכאן אני באמת לא מבין. אבל מה זה משנה? עבר יותר מעשור וחצי, העולם השתנה, אפילו העונות מתנהגות אחרת.
ציונים:
כתיבה: 7 זה רהוט, זה ערוך, זה לא מאוד מושך
דמויות: 6 שטוחות
תעלומה: 7 סבירה
קצב: 6 ל-א-ט
ממוצע: 6.5
בונוס/עונש: אין
סופי: 6.5
"קרבן אמצע הקיץ" הוא בעיקר אינדיקציה לבועת "נערה עם קעקוע דרקון", והוא לא מתפוצץ, האוויר פשוט יוצא ממנו ממש לאט.