יום שישי, 24 ביולי 2015

כנפיים שחורות למלאך שלי - אליוט צ'ייז























"כנפיים שחורות למלאך שלי", הוא הסנונית הראשונה בסדרת "זיקית נואר", ואם הוא אמור לבשר על הבאות, הרי שהעתיד שחור מאוד, בקטע טוב, כן?

בנקודת המוצא - ויש לציין כי ההאצה מאפס למאה קורית במהירות הבזק - אנו מתוודעים לטים, אסיר נמלט, שרוצה להצליח בגדול. החלום האמריקאי והוא צפופים, מאז ששב מהמלחמה. טים פוגש בווירג'יניה, נערה עובדת עם ראש על הכתפיים, והשניים יוצאים למסע שימיט הרס וחורבן על כל המעורבים, בניסיון להשיג את כל המאוויים הגשמיים שניתן לדמיין.

אפשר לומר ש"כנפיים" הוא ההשתקפות העכורה-מבחילה של סיפור "בן פוגש בת". כאילו לקחו את המתכון הקלאסי - בן פוגש בת, מתאהב בה, מאבד, נלחם עליה וזוכה בה בחזרה - וטבלו אותו בשלולית מעופשת של מי ביוב עירוני.

התוצאה היא תמונת תשליל של המתכון המוכר. מחול הרסני של שני פסיכופטים, בו אגרופים מחליפים נשיקות, דם מחליף את הרטיבות הענוגה של נשיקות ונוזלים אחרים, והגשמת החלום הזוגי היא קרנבל של פגיעה, שקרים ארסיים ושובל די מכובד של גופות. 

הכתיבה של צ'ייז שוטפת. הוא מתאר במהירות ובבהירות מצבים הומוריסטיים לצד סצנות מזעזעות, כמו בחירת שיטת הרצח האופטימלית בהתחשב בנסיבות.

טים, עבריין צעיר והלום קרב, הוא דמות מורכבת. העיוורון שלו להשלכות מעשיו, לכאב של אחרים, והבלבול שלו בין אלימות לאהבה, כולם מקפיאי דם. ומנגד, כמו ילד, הוא תופס את העולם כתערובת יפה של צבעים ונופים, והוא מתחבר לפעמים לפיסות היסטוריה אישית שבורה, באופן עדין ונוגה, שמבלבל את הקורא באופן מענג. יתר הדמויות משכנעות, כשדמותה של וירג'יניה נותרת אניגמטית עד הסוף המפתיע.

צריך לומר מילה טובה על התרגום של עודד וולקשטיין. מעבר לזה שהוא קולח ותומך היטב בקצב המהיר, מדי פעם יש בו הברקות - כמו כששתיים מן הדמויות מגלות במהלך ויכוח שהן בעלות שם זהה - קנת' - ואז מקנית'ות אחת את השנייה.

וקצת ספוילר -

אפשר להתייחס לעוד אלמנטים בספר. למשל, הקשר בין שרידי הבהלה לזהב - הדרך האמריקאית הראשונה להתעשרות מהירה - לתוכנית הפשע של טים. אולי צ'ייז רצה לומר משהו על הקשר בין השתיים, כששלח את טים לחפש מקום בו יוכל לקבור בקלות את הרכב המשורין. או לכך שגם מבעד לפסיכופתיה של טים ניתן להבחין במקורות הסוציולוגיים של בחירתו בחיי הפשע - אב עני ואלכוהוליסט - למרות שהיה רופא שיניים, מיינד יו - והלם קרב. או במילים אחרות, נדמה שקיימים עוד כמה רבדים בספר הזה, וקצת כמו הרובוטריקים, הוא "מור דן מיטס די איי".

סוף ספוילר

ציונים:

כתיבה: 9
דמויות: 9
קצב: 9
תעלומה: קטגוריה לא רלוונטית

ממוצע: 9

בונוס/עונש: נקודה על היותו של המותחן הישן הזה ממזרי, קצבי וריאלי יותר ממותחנים רבים שטרם גידלו זקן באורך שלו.

סופי: 9.1

נטגיב של סיפור אהבה קלאסי, רזה ובועט, במיטב המסורת של "הדוור תמיד מצלצל פעמיים", ומצטרף בזכות למועדון ה-9 פלוס של "איזה מתח"



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה