בלש זמני - שאול בצר (מאת אורי קידר)

שבועיים לאחר שחוק הספרים עבר מתחילה להסתמן מגמה: כמעט שלא יצאו ספרים חדשים בשבועיים האחרונים.
באתר "סטימצקי" הוסיפו לשונית "ספרים מוגנים" והיא כוללת כארבעה ספרים חדשים בהוצאות שונות. הוצאת "עם עובד" שדרגה את האתר שלה ומציעה את שני ספריה החדשים במחירים שנעים בין 68 ל-82 ש"ח (על הספרים שאינם מוגנים יש מבצעים של 20-50% הנחה). פרסום רשימת ספרי 2014 נדחה על פי האתר, בשל החוק. גם באתר "אופוס" מופיעים שני ספרים חדשים במחירים של כשבעים ש"ח (כולל פליפה גרגורי החדש). מי שכן העזה קצת, היא הוצאת "ידיעות" שפרסמה שני ספרים במחיר השפוי של כחמישים שקלים. ביניהם יו נסבו החדש, אותו תוכלו למצוא באתר ההוצאה ב-52 שקלים וקצת כולל משלוח (אני הזמנתי). בכך "ידיעות" היא ההוצאה הראשונה שמעיזה לממש את מה שהחוק נועד עבורו - להוריד את מחירו של ספר בודד באופן משמעותי (בהקשר הזה יש לציין את החלוצה, הוצאת "זיקית" שקבעה מחיר של חמישים שקלים לספר בודד, פרסמה את "פרנסוס על גלגלים" הסופר-מקסים ועוד ספרים מוצלחים, ואם תפרסם ספר מתח הוא יסוקר כאן...). 
יתר ההוצאות, כך נראה, עדיין על הגדר. המגמה בינתיים - הורדה מסוימת במחיר ספרים בודדים וקיפאון בהוצאה לאור... אנחנו כמובן לא קופאים על השמרים, ולפניכם ביקורת של אורי קידר ל"בלש זמני" ספרו הלא מוגן של שאול בצר בהוצאת "ידיעות":   

לאורך כל קריאת הרומן החדש של שאול בצר, "בלש זמני", קיננה בי התחושה כי הוא נראה ונשמע בדיוק כמו סרט אינדי אמריקאי קטן וחביב. ההבדל הוא ביומרות. בעוד היוצר האינדי מתחפש לכזה ובעצם מה שהוא רוצה הוא לכבוש את פסטיבל 'סאנדאנס' ואח"כ את העולם, נדמה לי שבצר בעיקר רצה לתת לקוראיו כמה שעות טובות ונעימות בחברת הגיבור שיצר, מיכאל קריגר, ולהעביר אותן עם חיוך על השפתיים וחרדה קלה בלבד.

הספר מתחמק (ונדמה לי שבמודע) מכל נימה של פאתוס. הגיבור הוא אמנם בלש, אבל לא זכורה לי ולו מנת אלכוהול אחת שהוא צורך לאורך הספר. אין גם תיאורי מין והשכמה לצד בחורות שבבוקר כבר אין זוכרים את שמן. סה"כ בלש קטן, המחזיק משרד בבניין ישן ליד כיכר דיזינגוף, עם חברה יפהפייה שהוא מאוהב בה וחלום להיות סופר. כמעט כמו כולנו, לא?

בצר כמעט מתעקש שלא ליצור גיבור שהוא לא אחד משלנו ובדרך כלל זה פשוט מקסים.

בצוק העיתים של המצב הכלכלי, נאלץ קריגר לקחת עליו משימת בילוש נוספת, זמן מה אחרי שנטש את המקצוע וניסה להקדיש עצמו למלאכת הקריאה וכתיבת הביוגרפיה של אביו. הוא נשלח לאתר אמן קומיקס מקשיש, שנעלם לפני שלושים שנה ואיש אינו יודע את מקום הימצאו, כולל בתו היחידה. זו אולי קלישאה, אבל בלי שיאיימו על הבלש, ינסו לפגוע בו ובסובבים אותו ובלי שהעלילה תתפתל – לא היה לנו בעצם סיפור. כל אלו אכן קורים לקריגר, אבל שוב, הכל מינורי, קטן, חמוד. כיפי. לא מעט סופרים ניסו לעשות את אשר עושה בצר ולזרוק אדם מן היישוב לתוך קלחת צרות שמוטחת בו. חצי מהספרים של הרלן קובן הם כאלה. אבל בעוד קובן יוצר גיבורים שהם סופרמנים בתחפושת של סוכן מכירות קשה יום או כלכלן אפור, בצר – וזה ההישג הגדול שלו – מצליח ליצור אדם שהוא באמת מן היישוב ומעמת אותו עם צרות בצרורות.

התוצאה לא חפה מפגמים, ויש בספר יותר מדי עליות ומורדות - למשל כניסת ידידתו ההריונית והכל יכולה של קריגר לסיפור, עוברת כמעט תלושה והיא מבצעת את תפקידה בקלות רבה מדי (כמו אחת מדמויות השוליים של קובן, אך עם הרבה הומור) - אבל ניכר בסופר שבסך הכול הקפיד שלא להתאהב בטקסט של עצמו, ולכן הצליח לכתוב סיפור מהודק, שיודע לדון בנושאים כמו תולדות האמנות בכובד ראש ובקלילות, מבלי שהדבר פוגע בזרימה והקצב של הסיפור.

מוגן או לא מוגן, כדאי לקטוף ולאמץ לזמן מה על השידה שליד המיטה, בין אם מהחנות או מהספרייה.

ציונים:

כתיבה: 7.5 זורמת וכיפית, לא מנסה להצחיק בכוח, אבל מדי פעם בורח חיוך.

דמויות: 8 כמוני כמוך וכמו האיש הרע מהכנסת.

תעלומה: 7 לא יותר מסבירה

קצב: 8.5

ממוצע: 7.75

בונוס/עונש: שתיים וחצי נקודות על איפוק וחפות מיומרות בעידן שבו נדמה כי ספר לא יכול לחיות בלעדיהן.

ציון סופי: 8

רומן בלשי קטן, חמוד ובעל מידה לא מבוטלת של קסם