כשקניתי את החדש של יו נסבו, הייתי באמצע "משתה לעורבים", החלק הרביעי בסדרת "משחקי הכס". הימצאותו של נסבו אשר טרם נקרא על המדף סייעה לי לצלוח את החלק הנוכחי של סגת הפנטזיה ביתר מהירות. כשסוף סוף התחלתי עם נסבו, הופתעתי. אותה אדרת בשינוי הגברת.
אז כבר מההתחלה מבינים שמשהו שונה. צייד הראשים הראשון שפוגשים הוא אינו דמות אפלה ומרירה סטייל הארי הולה, אלא פקיד כוח אדם, הוביט במידתו, אובססיבי לשערו וילדותי. גם הטון שונה מאוד. אם נסבו בדרך כלל מספק חוויה דחוסה ואפלה שזורה בנקודות הומוריסטיות שמשחררות מעט את המתח, הרי שפה הוא מנסה לתת את הטון עם ההומור. ואם בדרך כלל המסתורין של זהות הרוצח מהווה עוד גורם שמכריח את העיניים לרוץ על הטקסט, הרי שכאן זהותו ידועה ואנו מוצאים את עצמנו די במהירות מתבוננים במעין משחק תופסת סלאפסטיקי שמזכיר את "תום וג'רי", או ליתר דיוק את "איצי' אנד סקרצ'י" של ה"סימפסונס".
אבל מילה על העלילה קודם. צייד הראשים, רוגר בראון, מתמחה במציאת האדם הנכון לתפקיד עבור התאגידים הגדולים. עסק מכניס. אבל יש לו עוד עסק מפוקפק ומכניס, שמכניס אותו לצרות כשהוא מסתבך עם הבחור הלא נכון - קלס גרבה, הולנדי, יוצא יחידת קומנדו קשוח בעל עבר אפל שמפעיל טקטיקות דומות בשוק העסקים. ברקע מאבקי כוחות בשוק ההיי-טק, ודילמה שעימה מתמודדים בראון ואשתו, שנראה כי מעסיקה זוגות אירופאיים רבים. הסתבכותו של רוגר מסכנת אותו ואת הסובבים, וכדרכו של נסבו (לשם שינוי, בספר הזה) אנו מגלים שדברים הם בכלל לא כפי שהם נראים.
אז מה יש כאן? הכתיבה של נסבו חדה ומרתקת כמו תמיד, והדמויות כתובות היטב אם כי פחות מורכבות ממה שנסבו הרגיל אותנו. בולטת לרעה סצנה קלישאתית בה הגיבור מבין מדוע סירב לרצונה של אשתו במשך שנים. התעלומה אינה מרתקת במיוחד אם כי בסופה שולף נסבו כמה שפנים חביבים מהכובע, אשר מזכירים מדובר באומן מתח.
מה שברור, נסבו ניסה לעשות משהו שונה. הנטייה שלו להתרכז ארוכות בסצנות ומאוד ויזואליות גורמת לקריאה להרגיש כמו צפייה בסרט (ואכן יש גם סרט על פי הספר. טרם הספיקותי.) ואני נזכרתי בסרטי האחים כהן, שגם בהם מסתובבים פסיכופטים מזעזעים-מצחיקים ומנסים לחסל זה את זה, ובמותחן המצוין "ברוז'" שגם בו ציור מפורסם מהדהד בעלילה, ובעיקר ב"טריינספוטינג" ו"נער החידות ממומביי", סרטיו של דני בויל, שהספר הנוכחי של נסבו, במכוון או שלא, כולל מחווה מאוד ספציפית וברורה אליהם. (רמז ספוילרי: העיסוק של נסבו בפיזיולוגיה של גוף האדם ובמעיים בפרט כבר שכבר הופיע בספר הילדים שלו, "פטנט הפוקים של ד"ר פרוקטור" ממשיך להתפתח בספר הנוכחי).
התוצאה בסופו של דבר היא בלאגן כישרוני, מהיר, משעשע לפרקים, מבולבל, מעט מוזר ומאוד מאוד קולנועי.
ציונים:
כתיבה: 9 טובה כרגיל
דמויות: 8
קצב: 8.5
תעלומה: 8
ממוצע: 8.375
בונוס/עונש: מינוס 3.75 על ספר מעט מבולבל שהזכיר לי את הפעם שבה מייקל ג'ורדן ניסה לפצוח בקריירת גולף.
סופי: 8
יו נסבו כפי שלא הכרתם אותו מעולם.
לסקנד אופיניון מאת אורי קידר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה