"שקרים" הוא ללא ספק אחד המוצלחים שקראתי בזמן האחרון.
הוא
מהווה תוספת מכובדת מאוד לסדרת "מתח עולמי" של הוצאת עם עובד. סדרה עם
אחוז פגיעות גבוה מאוד. שני הג'יליאן פלינים וגם ה-יו לאורי שקראתי בה היו מוצלחים.
במיוחד שני הראשונים. גם פורמט הכיס המגניב, והעיצוב האדמדם של הספרים הופכים את
הסדרה לבעלת זהות ייחודית. כיף להחזיק את הספרים הללו ביד. קל לקרוא אותם באוטובוס
(לגבי הנוכחי, אני אפילו יכול להעיד שקל לקרוא אותו גם בעמידה באוטובוס עמוס, אם
יש לכם מוסיקה טובה ברקע) ולסטודנטים, אין שום בעיה להסתיר אותם כשמקשיבים להרצאה
משעממת.
בקיצור,
עם עובד מקפידים על רמת גימור גבוהה גם בז'אנר המתח בו לא הרבו לגעת במהלך השנים
(הייתה להם בעבר סדרה נוספת של ספרי מתח. לא יצא לקרוא מהם).
וזה
נחמד.
אז מה יש
לנו כאן. טום וואל, עיתונאי שבדה מליבו סיפורים מסמרי שיער – על תחרויות התנגשות
הנערכות בעיר, ועל רופא שמפוצץ מרפאות הפלה ומתקשר באנגרמות – שהפכו לכתבות
בדויות, מסתבך בתעלומה אמיתית לשם שינוי. ואולי בעצם לא?
קשישה בת
100 שאת יום הולדתה הוא נוסע לסקר במסגרת עבודתו במקומון שאליו הצליח להיכנס למרות
עברו המפוקפק, טוענת שבנה שב מן המתים לאחר שנהרג באסון טבע חמישים שנה קודם לכן.
חייל הלום קרב מעירק נהרג בתאונה אבל חוזר הביתה. אינסטילטור עושה ביקור בית ומשחק
עם וואל תופסת.
וואל
מנסה לעקוב אחר האירועים ולקשר ביניהם, כשברקע שיטפון איום שקיפד את חייהם של 892
בניה של עיירה קטנה הסמוכה לעיירה שבמקומון שלה הוא עובד. בתור רמאי לשעבר, וואל
מתקשה להוכיח את אמיתותן של טענותיו הן לדמויות המקיפות אותו, והן – וזה ללא ספק הצד
החזק של הספר – לנו הקוראים.
הקריאה
בספר הזכירה לי, באווירה, את "טייק א וולק און דה וויילד סייד" של לו
ריד. וואל שהסתבך בעבר ברמאויות, עובר בספר תהליך בו הוא מנסה להאמין לעצמו, מול
הנטייה להאמין שהוא משקר, כנראה מפני שהפנים את הכעס של קוראיו בעבר. לכן, גם אנו
הקוראים המזדהים עמו (בסה"כ הוא בחור מאוד נחמד), מתקשים להבין - האם המתרחש
הוא אמת או בדיה? אולי משהו באמצע? ההליכה בצד האפל הזה, שבו לא ברור אם אנו
ניצבים מול דמיון או מציאות מעניקה לחוויית הקריאה ערך מוסף מאוד גדול.
בנוסף, הנטייה
של וואל לחשיבה אסוציאטיבית תורמת לכך שהספר הזה הוא ללא ספק "מזון
מהיר" מצוין (0 קלוריות!). ריפיון אסוציאטיבי הוא סוג של הפרעת חשיבה שבמקרה
החמור שלה, הדובר פולט "סלט מילים" לא ברור. במקרה הטוב נוצר מופע
סטנד-אפ מופרע. משהו כמו המופעים הישנים של רובין וויליאמס (לקוראים הצעירים –
להבדיל מרובי וויליאמס). לטום
וואל יש חשיבה אסוציאטיבית בדיוק ברמה שבה כיף לדלג אתו מנושא לנושא. החשיבה שלו
תומכת ביצירת התחושה האפלולית-מעורפלת ששורה על הספר ועל הקורא, ומעניקה לו קצב
מהיר שקל לזרום אתו.
פתרון
התעלומה מתוחכם. לא ארחיב עליו. ההומור עובד, ואמריקה של ימינו - סהרורית ושבעה,
קפיטליסטית עד מוות אבל גם פטריוטית בדרכים מוזרות - מתוארת נהדר.
ציונים:
דמויות:
8.5
קצב: 9.5
תעלומה:
8.5
כתיבה: 9
ממוצע:
8.87
בונוס/עונש:
נקודה נקודה שלוש על המקוריות שבכתיבת מותחן שבו פתרון התעלומה האמיתית מעניין לא
פחות מפתרון התעלומה הפסיכולוגית ולהיפך. וגם על סצנת הפתיחה מילדותו של וואל
שמתארת במעט מאוד מילים הרבה מאוד על התפתחות האישיות שלו.
סופי: 9.
נסיעה
סהרורית, קצבית ומשעשעת בצד האפל של המציאות שאתם בפירוש חייבים לעצמכם.
ערב טוב,
השבמחקבדיוק סיימתי לקרוא את הספר - מסכימה איתך שהספר הוא טוב אך נראה לי שאני התלהבתי ממנו פחות...
בכל אופן מאוד אהבתי את כתיבתך ואת הניקוד לספר
שתהייה שנה מצוינת מלאה בספרי מתח משובחים!!!
חג שמח :) - יעל