אודה ולא אבוש, את הסופר לי צ'יילד ואת גיבור ספריו ג'ק ריצ'ר, לא הכרתי עד ליציאת הסרט בכיכובו של טום קרוז שיצא לא מזמן.
אני מניח שזה קצת באשמתי אך גם באשמת הוצאות הספרים שעל אף שתרגמו 15(!) מתוך 16 הספרים עד כה, כשלו בתרגום שמם של חלק לא מבוטל מהם, והחליטו להשתמש בתבנית קבועה –XXXX קטלני (אתם מוזמנים להחליף את הxxx-ים במילה מזדמנת – ניסיון, חום, מוקש, אורח, שכנוע, ברבאבא. מניח שהבנתם את הרעיון...)
גם איורי הכריכה, היו גורמים לרובכם לדלג על הסדרה במבט אקראי בחנות הספרים, אך אין ספק שהגילוי הופך למתוק יותר.
לי צ'יילד - שם העט של ג'ים גרנט - הוא סופר בריטי שהחל את קריירת הכתיבה לאחר שנים שבהם עסק בכתיבת תסריטים להפקות טלוויזיה, והדבר בהחלט מורגש.
גיבור ספריו הוא ג'ק ריצ'ר, שוטר וחוקר צבאי בדימוס, שלאחר קריירה צבאית עמוסת הישגים מדליות ועיטורים, מחליט לפרוש ולנהל חיי נוודות ברחבי ארה"ב.
עם סט בגדים אחד לגופו, מברשת שיניים מתקפלת בכיסו (רציני לגמרי - בדקתי בגוגל, יש דבר כזה...) הוא חורש את היבשת לאורכה ולרוחבה ופוגש אנשים ותקריות ששואבים אותו בכל פעם בעל כורחו לעלילת ספר מזדמנת.
בספר הנוכחי, הראשון בסדרה, ריצ'ר מגיע לעיירה שקטה וקטנה בשם מרגרייב ובעודו נהנה מארוחה בדיינר המקומי, הוא נעצר באשמת רצח שהתרחש בעיירה.
צ'יילד חושף עיירה קטנה שנראית ומתנהגת כמו Pleasantville. מטופחת, מטופחת מדי, ועסקים קטנים ומשגשגים על אף שהאוכלוסייה אינה עולה בגודלה על זו שבכרם התימנים. אבל מתחת לפני השטח רוחשת מזימה בקנה מידה עולמי שריצ'ר מצליח בעזרת שיטות לא מקובלות לפרום תפר אחרי תפר.
הדמות של ריצ'ר היא גברית ומחוספסת. אם ברוס וויליס, ג'יימס בונד, צ'אק נוריס, טוני סופרנו ושרלוק הולמס היה מתנים אהבה אחד עם השני (רגע, תישארו איתי...) במוטל נידח באיידהו, ג'ק ריצ'ר הוא פרי אהבתם האסורה.
זה אומר גבר קשוח, בעל חוש צדק מפותח, עם יכולת ירידה לפרטים ו-catch phrase-ים שיכולים לפרנס את התעשייה ההוליוודית שנים קדימה.
כן כן, ג'ק ריצ'ר הוא הגבר שהייתם רוצים להתחתן/לשתות איתו בירה (המשפט מכוון לנשים וגברים כאחד...).
הוא שותה את הקפה שלו שחור וחזק, הוא לא מחפש צרות אבל הן מוצאות אותו בכל אשר ילך והוא מכיר לפחות 3 דרכים שונות לשבור לכם כל איבר אפשרי בגוף.
אבל אל תתבלבלו, לא מדובר בספר נוטף טסטוסטרון שירחיק את רוב קוראות הבלוג (הבנתי שיש פה לא מעט, אז אל תפספסו בנות...). צ'יילד הוא כותב מיומן ובעיקר פונקציונלי. הוא אמנם אוהב אלימות ונשק וחיבתו לצבא בהחלט מורגשת אך בכל פעם שמתעוררת התחושה שהוא נוטה ליפול למשבצת של עוד ספר סתמי שלא תזכרו 5 דקות אחרי, הוא מצליח ליצור פיתולים בעלילה ששואבים את הקורא הרבה מעבר למקובל בז'אנר.
צ'יילד אמנם נופל מדי פעם לנוסחתיות משהו ואין ספק שניתן לעגל מעט יותר את הדמויות מעבר למקובל בז'אנר אך הוא לא מזלזל בקורא ומצליח לייצר עלילה סוחפת, אינטליגנטית, ובעיקר, מהנה מאוד לקריאה
ציונים:
כתיבה: 8 פונקציונליות כבר אמרנו?
קצב: 9 ריצ'ר לא יודע הילוך איטי מהו
דמויות: 7 גם ג'יימס בונד היה שטוח עד לבואו של דניאל קרייג. לא שזה הפריע למישהו
תעלומה: 8.5 מבחינתי המדד אמור אמור לענות על שתי שאלות. 1.האם ראיתי את זה מגיע 2. What the fuck? התשובות הן לא ולא בהתאמה (וזה דבר טוב....)
ממוצע: 8.5
בונוס/עונש: אני אישית לא הייתי מתעסק עם ריצ'ר אז אני מעלה בחמש נקודות
סופי: 9
לסיכום ,ספר סוחף ומהנה עם גיבור שבהחלט הגיע הזמן להעבירו לקולנוע. בסיומו תרצו לפתוח בקבוק בירה עם השיניים, לשים ברקע ac/dc ולתהות אם השכן ממול לא זומם משהו.....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה