טיפות שלג. אולי היו צריכים לקרוא לו "אותיות מים". הוא נעלם מהזיכרון די מהר.
העלילה מספרת על עו"ד בריטי שעשה רילוקיישן למוסקבה למטרות עבודה. הוא כמעט בן 40. טרם נישא. ומאוד מודע לכך שאחרי גיל 30, החיים הופכים להיות פחות ופחות מרגשים. בדרך, הוא מתאהב בבחורה רוסייה, מסתבך עם מושא אהבתו. ועושה הכול במלנכוליה בריטית טיפוסית.
הספר אמור להיות רומן פסיכולוגי. מעודן. מסתורי. אני חושב שאולי הסופר כיוון לשמש מעין עלה תאנה לאלו שמתביישים לספר שהם קוראים ספר מתח. לספק מעין תירוץ של "זה כתוב טוב וזה מלנכולי אז זה בסדר" למי שצריך את זה.
הכתיבה באמת די טובה. קולחת ושנונה.
אבל בפועל, מה שקורה זה שבמשך מאתיים עמודים אנחנו עוקבים אחרי עורך דין שעוקב אחרי ה$ין שלו, ומבצע סדרה של טעויות צפויות. כי זה מה שקורה כשמשתמשים באיבר הזה כדי לחשוב, גם אם זה נעשה מתוך מודעות עצמית גבוהה ויכולת לפזר פה ושם שנינויות. התעלומה היא לא ממש תעלומה, אלא יותר כלי לדיון על מהות רוסיה שאחר הקומוניזם. דיון שיכול להיות מעניין אבל הופך פשטני בספר.
הדמויות, במיוחד אלו של הרוסים, לא מספיק מובחנות. נראה לי שהמחבר חושב שאחרי נפילת הקומוניזם הרוסים מתחלקים לשני סוגים: הפוסט טראומטיים הפגיעים (שסבלו הרבה בימי סטאלין) והפסיכופתים. האחרונים פוגעים בראשונים. אין אף אוכלוסייה שבאמת מתחלקת לשני טיפוסים. רוב הדברים, כולל בני אדם, מתפלגים נורמלית. יש לי חשד שהסופר מודע לכך. אבל בוחר הלתעלם.
אפשר אפילו לתהות אם אין בספר איזו תפיסה קצת גזענית.
עוד בעיה. נראה שבערך חמישים אחוז מהספר הוא תיאור של מוסקבה ועוד איזורים ברוסייה. התיאורים מאוד מוצלחים ומעבירים את רוסיה היטב, אבל עדיין, משהו ביחס עלילה:תיאורי-נוף צורם. הרגשתי כאילו אני קורא רומן ומעיין במדריך שיחור בוזמנית. זה לא צריך להיות ככה.
כאמור, הכתיבה טובה. אבל בעיני זה פשוט לא מספיק.
ציונים:
דמויות: 5
תעלומה: 5
קצב: 6
איכות כתיבה: 8
ממוצע: 6
בונוס/עונש: מינוס 10 נקודות על כך שסיימתי את הספר בערך באותה תחושה כמו הגיבור. המשכתי לעקוב אחרי העלילה בדיוק כמו שהוא המשיך לעקוב אחרי ה... נו הבנתם.
סופי: 5
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה