יומן הסנונית - אמלי נותומב

בראיונות טלויזיה ועיתונות פופולרית שואלים לעיתים את המרואיין: עם איזו דמות מפורסמת היית רוצה לאכול צהריים?
אני לא הייתי יודע במי לבחור. קורט קוביין, זיגמונד פרויד, סטיבן קינג, שי עגנון, ג'ון אירווינג, מפקד המתקן הצבאי ברוזוול בשנת 47', מאיר דגן, הטייס ההוא, שהנחית מטוס מלא נוסעים על מימי ההדסון בניו יורק, אברהם אבינו...

יש המון אפשרויות.

לעומת זאת, לאחר קריאת "יומן הסנונית",אני יכול להשיב בקלות על השאלה עם מי לא היית רוצה לאכול צהריים? בשום אופן. עם אמלי נותומב.
המחשבה מעוררת בי חרדה.

אמלי נותומב הבלגית קנתה את פרסומה בספר "חיל ורעדה", המתאר את ניסיונה להתגורר ולעבוד ביפן. ניסיון שהסתיים במפח נפש מעוות.
לפני כן התגוררה עם הוריה במדינות רבות בעולם. ההיסטוריה שלה כוללת תקיפה והפרעות אכילה. היא החלה לכתוב בגיל צעיר, וכל ספריה שרויים באווירה ביזארית, אכזרית ומפחידה. האגדה מספרת שהיא כותבת כשלושה-ארבעה רומנים בשנה, ומפרסמת רק אחד מהם. היתר, סיפרה בראיון לכתב הארץ, שמורים במגירה שלה.

"יומן הסנונית" מתאר את סיפורו של צעיר שמאבד/מוותר על יכולתו להרגיש לאחר שהוא חווה אהבה נכזבת. הוא מאבד את עבודתו כשליח ומתחיל לעבוד כרוצח שכיר. הוא מצליח בעבודתו. הוא מקבל משימת חיסול של משפחה שלמה. במהלך ביצוע המשימה הוא עד לרגע ספציפי בין שני בני המשפחה, שמשנה את מסלול חייו באותה מקריות ושרירותיות שבה קרבנותיו פוגשים את מותם מידיו. מה שקורה בהמשך הוא מסע שבו נפשו של הרוצח נטרפת ומשתנה באופן מפתיע עד לסוף המפתיע והמופרע.

 הכתיבה של נותומב חדה. צינית. מיזנטרופית. מעבירה צמרמורת עוד לפני התרחשות הרצח הראשון. המתח בספר נוצר מן מהשיטוט בעולמו הפנימי המעוות של הרוצח. עולם שגורם לו לבצע מעשים מחרידים ולחשוב עליהם באופן יומיומי לגמרי. בהמשך, כאשר הריגוש שברצח משיב לרוצח את הליבידו שלו, העסק כבר הופך מעוות לגמרי. דיונים ביחס לאינטימיות שבמפגש בין הרוצח והנרצח ביחס למפגשים המנוכרים בעידן המודרני, תחושת השעשוע הפנימי שחש הרוצח כאשר תמונת הקרבן שהוא מקבל היא מצעירותו ואז הוא צריך להתאמץ ולאתר אותו בקהל, ההשוואה בין אהבתו לרצח לאהבה לשוקולד. כל אלה מאיירים באופן מדויק את האישיות הפסיכופאטית מהסוג הגרוע ביותר, אינטליגנטית וקרת רוח, ואדישה לחלוטין לסבל של האחר.בגלל זה אני לא רוצה לאכול עם נותומב צהריים. משהו אומר לי שאני עלול לגמור כאחת המנות.
לצד הזעזוע שמעוררת הקריאה, אי אפשר שלא להעריך את כושר ההמצאה, הדמיון והקצב המהיר של הרומן הקצרצר.

ציונים:

כתיבה: 9
דמויות: 9
תעלומה: קטגוריה לא רלוונטית.
קצב: 9

ממוצע: 9

בונוס/עונש: נקודה אחת על ההתבוננות והשילוב של האלבומים הניסיוניים של "רדיוהד" בעלילה המטורללת.

סופי: 9.1

מסע מצמרר ומעוות בראשו של רוצח. שעה וחצי לקרוא. שבוע להתאושש. על אחריותכם.