יום שישי, 3 בינואר 2014

דברי מתיקה - איאן מקיואן























כמה נחמד לפתוח כך את שנת 2014. ספרו החדש של איאן מקיואן, "דברי מתיקה", מהווה תצוגת תכלית מרשימה של כישוריו המוכרים של הסופר, ומכיל גורם נוסף שהופך אותו למקסים במיוחד: מבוך מראות ייחודי של שתי תודעות פנימיות, אשר מהדהד את שני הנושאים העיקריים של הספר - אומנות הסיפור ואומנות הריגול - ויוצר מעין הרמוניה חד פעמית.
או בקיצור, מאוד אהבתי את ספרו החדש של מקיואן.

הסיפור מתרחש בבריטניה, בשנות השבעים. סרינה פרום, צעירה יפה, קרת מזג וסקרנית, העושה את צעדיה הראשונים כבוגרת בעולם ביחסים הרומנטיים, מתגלגלת בדרך לא דרך אל ה-MI5, שירות הביון הבריטי. הימים הם ימי המלחמה הקרה ותחילת החיכוכים המדממים של הבריטים עם המחתרת האירית.
סרינה מתחילה בתחתית, כעובדת מזכירותית, ובהמשך מקבלת תפקיד של מפעילת סוכנים, במבצע  שבמסגרתו הסוכן שלה אינו אמור לדעת כי הוא עובד בשירות השירות. סרינה מתאהבת בו, מגלה כי היא נתונה למעקב ובהמשך העלילה מסתבכת באופן יצירתי עד לסופה המתוחכם.

קצת על הכתיבה של מקיואן ב"דברי" ובכלל. סיימון ברון-כהן (בן דוד של סשה/בוראט), חוקר הפרעות התקשורת הבריטי, יצר המשגה של הקושי התקשורתי אוטיזם  כשטען שאנשים הלוקים בהפרעות מתחום זה סובלים מ"עיוורון תודעתי": חוסר יכולת להתייחס ולחשוב על מוחו ועל מחשבותיו של האחר. ב"דברי מתיקה" נדמה שמקיואן מצליח להשיג את ההיפך. הוא מצליח לתאר בחדות מוגזמת ובדיוק רב את תודעתם של סרינה, חבריה לעבודה והסוכן המופעל על ידה בלא ידיעתו. הוא מצליח גם לתאר את בריטניה של אותם ימים בצורה משכנעת מאוד, וכפי שכבר קרה לי בעבר כשקראתי את מקיואן, גם הפעם הרגשתי לעיתים בשעת הקריאה, שאני הוא הבדיה הלא אמינה בעוד סיפורו של מקיואן מתרחש בעולם אמיתי ובו אנשים אמיתיים. היכולת שלו לערב בדיון וריאליזם באופן כה מופלא הופך את כתיבתו למיוחדת מאוד בעיני.

הדמויות, כאמור, אמינות מאוד. סרינה קרת הרוח, שירלי שילינג הצעקנית, טום היילי הנרקסיסט המבריק וקבוצת הסוכנים המנוסים מהקומה החמישית של בניין ה-MI5, כולם הופכים בידיו האמונות של מקיואן לדמויות ממשיות, עגולות המשתכנות בתוך מוחו של הקורא במהירות.

הקצב, כמו תמיד אצל מקיואן, שהוא יותר סופר מסופר מתח (אני מניח שהוא לא היה מת על התואר הזה), אינו מהיר במיוחד. לעיתים הוא מתאר חודשים אחדים בהינף משפטים ספורים, ולעיתים הוא עסוק בתיאור החלטה או מחשבה והנסיבות שהובילו אליה באריכות רבה - עיינו ערך הסוף המקורי של הסיפור. לכן, מי שזקוק למנת האדרנלין המסורתית של ספרי המתח  בדמו המילולי של הספר עשוי להתייאש במהלך הקריאה.

קצת קשה לדון בתעלומה מבלי להסגיר פרטים חשובים. אומנם קיימות שאלות בסגנון ספרי הריגול א-לה ג'ון לה-קארה, כמו מי עוקב אחרי סרינה? מה תפקידו של טוני קאנינג בסיפור? ועוד,  אבל כמו תמיד אצל מקיואן, ההתרחשויות האמיתיות נוצרות בנפשם של הגיבורים והן אלו שמניעות את העולם, ובמקרה של "דברי" גם את התעלומה. את תיאור האינטראקציה שבין העולם הפנימי - עולם המחשבות והרגשות - והעולם החיצוני, מקיואן עושה כמו תמיד באופן מעולה.

ציונים:

כתיבה: 9.5
דמויות: 10
תעלומה: 9
קצב: 8

ממוצע: 9.125

בונוס/עונש: שלושת רבעי נקודה על יצירה ששוזרת ריגול וספרות בדרך נעימה ומתוחכמת.

סופי: 9.2

אחד מספרי הריגול המקוריים שקראתי, ואחד הטובים של מקיואן. מומלץ בחום ליהנות מן הקור הבריטי שאופף את הסיפור הנהדר הזה.





אין תגובות:

פרסום תגובה