מותחן ישראלי תוצרת "עם-עובד"? כריכתו פסיכדלית? פרי עטו של אגור שיף, שספריו הקודמים זכו להערכה גדולה? נשמע מאוד מבטיח. וכיאה לספר שעלילתו מתרחשת בקיץ/חורף ההוא, של שנת 73', שיף יודע שהבטחות – צריך לקיים. הספר הזה כלל לא מבטיח יונה ולא עלה של זית, אלא גופה של צעירה שנרצחה (לכאורה) באכזריות.
החקירה מוטלת על רפ"ק רם דינור, בלש במשטרת תל-אביב, שהמדינה מכירה בו כניצול שואה, על אף שהוא אינו רואה עצמו ככזה. במהלך החקירה הוא נפגש עם היפים תוצרת כחול לבן, ומגלה אמיתות חדשות ומפתיעות אודות משפחתו.
כראוי לרומן בלשי, לדינור יש הרבה מאוד חולשות, עבר בעייתי ומשפחה מבולבלת. הסיפור המשפחתי שלו מהווה את עמוד התווך של הסיפור כולו, על כן נדמה לי כי אחטא בספוילר רציני אם אחשוף אותו.
הספר נוקט בטקטיקה ספרותית אהובה עליי במיוחד – הפרק הראשון הוא למעשה האחרון, ואז חוזרים אחורה ונעים אליו שוב. כל הספר כתוב, למעשה, כסיפור שמספר דינור לאלמוני אותו הוא פוגש רק בסצנת הסיום.
אומר כך – מי שמבקש ספר מתח קלאסי וקצבי, עלול להתאכזב. מה שכן יש פה זה תיאור די נאמן של תקופה, אם כי שיף לא מצליח להימנע מנפילה לקלישאות מפעם לפעם. בעיה נוספת היא ששיף, כך נדמה לי, רצה ללכת עם ולהרגיש בלי. הווה אומר – לכתוב ספר מתח כדי לדון במיתוסים ציוניים וישראליים, ולעיתים נדמה שהספר קצת נופל בין הכיסאות. בחלקו האחרון, הספר זונח לחלוטין את מסגרת המותחן, והופך למעין סיפור מסע.
יחד עם זאת, במבחן התוצאה הוא עומד בכבוד. "בחול" הוא רומן בלשי ראוי, מעמיק (אבל לא חופר), אמין למדי, ופיתרון התעלומה הגיוני ולא מרגיש כמצוץ מהאצבע.
ציונים:
קצב: 7
תעלומה: 9. פרשת הרצח לא מסעירה במיוחד, אבל החידה העיקרית היא למי בעצם כותב דינור.
דמויות: 8. הדמויות הראשיות כתובות מעולה. הדמויות המשניות קצת קלישאתיות.
כתיבה: 9. עומד במשימה הקשה כל כך – לכתוב קליל כמו מותחן, אבל עמוק ועשיר בדימויים מפתיעים.
ממוצע: 8.25
בונוס/עונש: 2.5 נקודות על כתיבת מותחן שמתרחש בראשית שנות השבעים, בו לגיבור אין אפילו פלאפון, זה בהחלט מרענן בעולם שבו הבלשים בספרים מקבלים את פרטי הד.נ.א. והפרופיל הפסיכולוגי של הרוצח עוד לפני שזה הספיק לתכנן את תוכניותיו הזדוניות...
סופי: 8.5
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה