"בחזרה לנקודת המוצא" נשמע קצת כמו תרגום מאנגלית לביטוי "back to square one", אבל אני לא בטוח אם זה מקורו כי "קראתי" אותו בפורמט קולי. מה שכן, המותחן הקצבי הזה בהחלט מזכיר מתח בריטי אה-לה וואל מקדרמיד או סדרת ג'קסון ברודי של קייט אטקינסון חביבת הבלוג. חוץ מזה, אחת הדמויות בסיפור היא שוטר בריטי, ומעיון ברשת עולה כי הכותב מתגורר או התגורר בבריטניה.
בכל מקרה, "בחזרה" הוא מותחן מ-2021, שהגיבורה שלו היא פקד נועה פלגריני, אישה חילונית גרושה, אם לשני ילדים. יחד עם שותפיה ברוך הדתי והגר הצעירה, היא מנסה לפענח את תעלומת היעלמו של בחור שאומץ על ידי זוג נשוי - פסיכיאטר ועובדת סוציאלית שהייתה מעורבת בהוצאת ילדים בסיכון מהבית. בשלב מסוים הסיפור מקבל טוויסט שכולל מיתה משונה והסיכון מתגבר כל הדרך אל הפענוח האלגנטי.
שפר טווה רשת מסובכת שבתוכה שוכנים בחן כל החשודים המיידיים של רומן ארץ-ישראלי. יחסי דתיים חילונים, ילדות בקיבוץ, קוצר השמיכה של משטרת ישראל, תרופות פסיכיאטריות בעד ונגד, עו"סים - אוהב או אויב, וגם מיניות על כל גווניה מקבלת פה מקום מכובד שמקדם את העלילה. הסבך של שפר, פסיכיאטר שנוי במחלוקת, עו"ס שהייתה אחראית על הוצאה מהבית של ילדים, בחור צעיר מאומץ ומעט אבוד (על פי הספרות המוכרת לי על אימוץ, הוריו עשו עבודה טובה מאוד), ותככים בקיבוץ, יכול היה לקרוס על נקלה מן העומס של הדמויות וקווי העלילה, אבל בזכות דמויות משכנעות ברובן ואיזון טוב באורך העיסוק בכל קו עלילה, "בחזרה לנקודת המוצא" מחזיק את עצמו היטב, נע יפה בזירה, שורד בכבוד את ההתמודדות עם מעמדו (ספר ביכורים. בתחום הזה כל השנה שבועות), וההתקדמות לאורכו מהנה מאוד. גם השחזור התקופתי ללא-מזמן-אבל-כן-מזמן עובד יפה (היי וביי סקייפ).
מה בכל זאת לא עובד. הדיאלוגים מעט ארוכים, ולפעמים מרגישים טיפה תבניתיים או סכמטיים (נדמה לי שהרבה מהדמויות משיבות לחוקרים "תראה, זה לא ש..."). חלק מהשיח של הספר סביב נושאי פסיכיאטריה והוצאת ילדים בסיכון מהבית מעט דידקטי, באופן שלפעמים מרגיש טיפה "ויקיפדייתי". ועדיין, ההבהרה של הנושאים נארגת בסך הכל היטב יחד עם התקדמות הסיפור, ותורמת גם אם מסרבלת קלות את הקריאה. בנוסף, חלק מהתיאורים מרגישים מעט עמוסים מדי. מצד שני, אם להתלות באילנות גבוהים, גם טולקין לא חסך עם העצים שלו, וזה עבד לו מצוין.
בסך הכל, "בחזרה" עובד מצוין. הוא לנו מציג בלשית משכנעת, לא מושלמת אבל גם לא קלישאתית, נבונה, ומאזנת יפה בין חמלה וסבלנות לקוצר רוח וכעס, שיהיה כיף מאוד לקרוא עוד עלילה בכיכובה. הגלריה שלצידה מאוד חביבה ומשכנעת ברובה, וניכר שנעשתה הרבה עבודה על הנדוס ועריכה נכונה של המבנה המורכב הזה, והתוצאה בסך הכל מאוד מאוד מהנה, מותחת וישראלית.
נקודה אחרונה ומעניינת (בעיני), קשורה לרוח התקופה, אבל היא גם בחזקת ספוילר.
ספוילר קל ל-"בחזרה לנקודת המוצא" וגם ל-"נעדרים קרים" שנסקר פה לאחרונה
בשני הספרים מתואר "חטא בעל פעור", אירוע מספר "במדבר" בו בני ישראל התרועעו עם בנות מדין, שניסו להדיח אותם לעבודת אלילים באמצעות מין ואכילת קרבנות. בשל החטא מפיל ה' מגפה על עם ישראל, ומבקש כי האחראיים ישלמו על מעשיהם.
בשיאו של האירוע, זמרי בן סלוא היהודי, לוקח עמו את כזבי בת צור, בתו של מלך מדייני, ונכנס איתה לאוהל באופן שלא מותיר ספק באשר לכוונותיהם. פנחס הכהן האדוק הורג את שניהם, והמדרש, על פי ויקיפדיה עוד מוסיף שהצליח לדקור את שניהם באותו כידון, קצת כמו שעשה אינדיאנה ג'ונס ב-"מסע הצלב האחרון" כשהרג כמה נאצים באותה יריית אקדח הומוריסטית. בשל מעשהו, זכה פנחס לגמול, והמגפה חדלה לאחר חיסולם.
הסיפור המאוד תנ"כי הזה, שמוזכר בשני רומנים שיצאו באותה תקופה, מספר בעיני על הדרך שבה רוח התקופה מתכתבת עם הספרות. ימי 2020-2021 הם ימי קורונה ובשבילנו היו גם ימי בחירות, שבהם מפלגות ימין קיצוני/עוצמתי (תבחרו) החלו לעלות, וארגונים כמו "להבה" קיבלו רוח גבית.
מעניין לראות שגם שפר וגם קוגלר חשבו על אותו סיפור תנ"כי שמגלם בתוכו רעיונות של הרג שזוכה לתגמול לשם שמירה על טוהר העם והאמונה, אולי מתוך הבנה שהרוח הזו של פנחס מפעמת שוב בידיים עכשוויות ומשמשת למימוש מדיניות עדכנית. לא ניכנס לדיונים הפוליטיים (יותר מדי).
אבל פאסט פורוורד, והנה, רק לפני יומיים, במסגרת הדיון בעונש מוות למחבלים, הובהר לנו על ידי מי משרי הממשלה, שאם יהיו בוגדים מבפנים, גם הם ישלמו מחיר דומה. כמו יהודים שסרחו בעבר. בימינו כל אחד פנחס. אבל ההבדל הוא שאז, לפחות על פי הכתוב, השמיים דיברו, והיום, צריך לסמוך על תחושת בטן והגיון שרירותי כשמסמנים בוגדים ומחליטים כלפי מי "להתפנחס". אני לא בטוח שלכך התכוון המשור-אל.
האם אזכור העלילה של זמרי וכזבי בשני רומנים שיצאו בשנים צמודות מבטא הרהור לא מודע קולקטיבי ביחס לעתיד לבוא? לא ברור. מה שבטוח, יונג, איפה שלא יהיה, מרוצה מאוד.
סוף ספוילר
ציונים:
קצב: 8
תעלומה: 8.5
כתיבה: 7.5
דמויות: 8
ממוצע: 8
בונוס/עונש: עשירית נקודה על ההתחברות לרוח הזמן
סופי: 8.1
חמים, קצבי, ומאוד ישראלי, אבל גם הכי קרוב למתח בריטי פרוצדורלי שהיה לנו. מזמן לא אחזו במקל בשני קצותיו ככה.
