אבא יודע הכי טוב.
צרות באות בצרורות.
קלישאות.
נדמה שבחבלים וצלבים איאן רנקין, שרק מקים לחיים את גיבורו, ג'ון ריבוס - סמל בילוש, בשנות הארבעים לחייו - עושה זאת לאחר שדגם היטב נתונים מאינסוף ספרי בילוש אחרים.
בלש גרוש - יש.
חובב אלכוהול וסיגריות - יש.
מערכות יחסים מורכבות עם נשים - יש.
ילדות מורכבת - יש.
בת מתבגרת בעייתית - יש.
מרירות ומחשבות קיומיות - יש.
שאלות של אמונה לנוכח אכזריותו של העולם - דה...
וכמובן, רחובות גשומים וקודרים - יש יש יש!
העלילה פשוטה. ברחובותיה הגשומים של אדינבורו, שמתנהגת קצת כמו גיבורה בספר, מסתובב רוצח ילדות מאיים. במקביל, סמל הבילוש ריבוס, שמשתתף בחקירה, מקבל מכתבים קצרצרים ועמומים, המכילים גם פיסות חבלים וצלבי גפרורים.
האם יש קשר בין הדברים? האם ייתכן שיעבור המון המון זמן עד שהגיבור יגיע למסקנה הזו?
בלי ספוילרים.
ואיכשהו, לאורך מאתיים ארבעים עמודים, משהו בכל זאת עובד. למרות שהעלילה מתבססת באופן עמוק מדי על קושי התפיסה של הבלש עצמו, לפחות אם שופטים אותו בחומרה. למרות שהקצב אינו אחיד, ולמרות שהדמויות אינן עמוקות במיוחד.
אולי כי רנקין למד היטב את הקלישאות שלו. אולי כי משהו בקלישאות הוא תמיד נכון, ואפשר להזדהות אתו. אולי כי רנקין סך הכול כותב היטב את הקלישאה. אולי כי פה ושם יש הגיגי-בלש-מריר מקוריים מספיק. בכל מקרה, אני נהנתי ומתכוון לקרוא גם את הספר הבא של רנקין שתורגם על ידי הוצאת רימונים שהוא, באופן מפתיע, ארוך פי שתיים וקצת מ"חבלים וצלבים". מה שגורם לי לחשוב שזה יהיה כישלון מפואר או התקדמות אל מעבר למחוזות הקלישאתיים-מוצלחים משהו שבהם מתרחש "חבלים וצלבים".
ציונים:
דמויות: 7
קצב: 7
איכות כתיבה: 7
תעלומה: 5 בגדול, אם שופטים את הגיבור לחומרה, ניתן היה לשנות את שם הספר ל"הבלש קשה התפיסה".
ממוצע: 6.5
בונוס/עונש: 4 כי קלישאה טובה זה בכל זאת משהו שצריך להצליח לנסח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה