איזה מתח...

במרחק אור ירח - דניס ליהיין (מאת אורי קידר)

2012-03-09T06:43:00.003-08:00

בעולם מושלם, דניס ליהיין היה הרלן קובן.

לא, אני לא מייחל לכך שליהיין, בדומה לקובן, יוציא ספרים בקצב שבו יוסי גיספן כותב להיטים.

ההמתנה בין ספר לספר שניאות ליהיין להוציא דווקא יוצרת ציפייה בריאה. לפחות בעשור האחרון.
אבל בעולם מתוקן, שמו של ליהיין היה עולה כשם נרדף לספרות מתח פופולרית, ולאו דווקא זה של קובן. והטעות, לטעמי, נמצאת כבר במשפט עצמו. רוצה לומר – ליהיין יוצר ספרות של ממש, קובן – ספר מתח.
ובזו תמה התייחסותי לספריו של קובן, וכבודם במקומם מונח.

ב"מרחק אור ירח" (ציטוט משיר של הרולינג סטונס, ולא האזכור האחרון בספרו למוסיקת רוק איכותית), שב ליהיין לדמויות שליוו את שנות הקריירה הראשונות שלו – צמד הבלשים הפרטיים פטריק קנזי ורעייתו (החל מספר זה) אנג'י. 11 שנים חלפו מאז הספר האחרון בסידרה. ליהיין התפנה לכתוב את שתי היצירות הנהדרות – "מיסטיק ריבר" ו"שאטר איילנד", ולכתוב עבור סדרות מופת דוגמת "הסמויה". כשהוא חוזר אל צמד הבלשים, הזוג מגדל ילדה בת ארבע, ותוהה אם הוא יכול להרשות לעצמו להמשיך לעסוק בתחום החקירות הפרטיות. בסופו של הספר מתקבלת התשובה לשאלתם.

ליהיין סוגר בספר זה את המעגל שפתח בספרו הראשון, "משקה לפני המלחמה". בתום אותו ספר, משיבים השניים את אמנדה מקרידי בת הארבע לזרועותיה של אימה המסוממת. 12 שנים מאוחר יותר הם נקראים לאתר אותה בשנית, מה שמוביל אותם לחיפוש באזורים הכי אפלים של העיר בוסטון, ופה גם מתגלה כוחו האמיתי של ליהיין – היכולת לברוא במילים עיר על שלל רבדיה וצדדיה המוארים והחשוכים, וליצור דמויות כל כך עמוקות ומורכבות, שגם אלה שצצות לרגעים ספורים זוכים לעומק ויחודיות בלתי נשכחים.

על אף הסופרלטיבים שאני מרעיף על הספר, הוא לא חף מבעיות. הפריקים של ספרי המתח, אלה שמחפשים קצב ותפניות שרודפות זו את זו (והבטחתי שלא אזכיר שוב את קובן) – עלולים להתאכזב, כשהסחרור המצופה מגיע רק בשלביו האחרונים של הספר. מי שקרא את "שאטר איילנד" המופלא, נוכח ודאי לדעת שליהיין מסוגל לבנות רכבות הרים עמוסות פיתולים. אבל להוציא ספר זה, הוא לרוב בוחר דווקא במתקני הסוסים המסתובבים- יתר ספריו איטיים יותר, מהורהרים משהו, ומורכבים מאוד. כאלה היו גם העיבודים לקולנוע , שבכולם היה שותף בדרך זו או אחרת, והתרחשו כמו ספריו בעיר בוסטון.

ליהיין לא מסתיר את הביקורת העזה שיש לו כנגד הממשל האמריקאי וההתעלמות מהצדדים הפחות זוהרים של אמריקה, ואווירת הייאוש שאוחזת בחלקים נרחבים של העיר בוסטון והאזור צצה מכל פינה בספר, על אף שהוא שופע הומור נפלא ובעיקר ציני מאוד.

בטור האחרון שלי בבלוג זה כתבתי כי שבתי לספרות המתח מתוך רצון לבנות את חדוות הקריאה עם ספרים קלילים יותר. כשניגשתי לספרו של ליהיין ידעתי כי אני עשוי להנות משני העולמות – ספר מתח, עם הפואנטה המתבקשת, אבל גם ספרות ברמה גבוהה למדי, והתבוננות גם לעומק ולא רק לרוחב. בהחלט באתי על סיפוקי.

ציונים:
תעלומה: 7 – סיפור מעניין, אבל לא עמוס בהפתעות.
דמויות: 10 – הצד החזק ביותר של הספר. ליהיין הוא לדעתי יוצר הדמויות מס' 1 בספרות המתח העולמית כיום.
כתיבה: 9 – האיש אמן.
קצב: 6. – כפי שציינתי, למרות שזה לא מפריע במיוחד.

ממוצע: 8

בונוס/עונש: בונוס של חמש נקודות על השילוב המנצח בין רצינות, כבדות ואף מלנכוליה ובין חוש הומור משובח, ולא כזה שנראה מאולץ. כמו דיאטה נכונה – כל דבר במידה.

סופי: 8.5. כמו אלבום טוב של ברוס ספרינגסטין – טוב, גברי ומחוספס.

מכירת חיסול - יו לורי

2012-03-02T10:11:00.009-08:00

יו לורי הוא תמנון. מהסוג היצירתי.

המפגש הראשון שלי עמו היה בסוף שנות השמונים, כשהייתי בן 10 בערך.

עדיין לא היו אז כבלים או לוויינים ובערוץ 2 שהחל את צעדיו שודרה סדרה מצחיקה שנקראה "ג'יבס ו-ווסטר". אני חושב שזה היה בימי שני בשמונה בערב. הסדרה סיפרה על ברטי ווסטר – בגילומו של יו לורי – אציל חסר דאגות בלונדון של המאה התשע עשרה, הנעזר במשרתו הנאמן ג'יבס – בגילומו של סטיבן פריי, סופר מוכשר גם כן (חפשו את "עושים היסטוריה" שלו, הימנעו מ"היפופוטם"), ושותף של לורי במשך שנים, לוקה גם בהפרעה בי-פולרית עליה עשה סרט מעניין – כדי לחמוק מכל מיני דודות מעצבנות שרוצות לשדך לו כלות ומהמשטרה עימה הוא מסתבך לפעמים. אני זוכר שאמי ואני היינו רואים את התוכנית ומתגלגלים מצחוק. אלה באמת היו שעות של אושר, כאלה שניתן לחוות בעיקר לפני ההתבגרות.

מאז, מראה דמותו של יו לורי מצית בי שמחה כמו פעמון פבלובי.

(יו לורי כ-ווסטר, סטיבן פריי כג'יבס)

מאז עברו שנים. אני גיליתי שהסדרה האהובה עלי הייתה מבוססת על סדרת ספרים ארוכה של פי.ג'י וודהאוס, ולשמחתי חלק מספריו תורגמו בהוצאת "חרגול". יו לורי הספיק עוד הרבה. הוא השתתף גם בדרמה הקומית-עגמומית "החברים של פיטר" עם כל הקאסט הבריטי האפשרי, הוא הוציא אלבום ג'אז או בלוגראס, אני לא יודע איזה ואני גם לא בדיוק יודע מה ההבדל, וכמובן – הוא הפך להאוס, הרופא המריר-מצחיק, ולכוכב עולמי. את האוס התחלתי לראות רק לאחרונה, באופן מקרי בסמוך לתרגום של "מכירת חיסול" לעברית. סדרה מצוינת עם הומור ודרמה במינונים הנכונים. הוא בטח עשה עוד כמה דברים שעליהם אני לא יודע.

בתוך הקונטקסט הזה של תרבות בריטית שבה יש ללורי מקום של כבוד, קיים הספר הזה שנכתב בשנת 1996 טרם היות ההאוס.

עברו שבועיים עד שסיימתי אותו, וקצת כמו האוס ניסיתי להבין מה גרם לסימפטומים של התמהמהות, חוסר רצון ומעט אכזבה?

אז קודם העלילה – תומאס לאנג, אקס צבא בריטניה, אדם מפוכח-מריר בעל חוש אבירות סמוי שהופך גלוי מדי פעם, וחוש הומור גלוי יתר על המידה, מסתבך בקונספירציה שמערבת סוכנויות ביון רבות, סוחרי נשק שונים וגלריה של בחורות מקסימות. מעין ג'יימס בונד בגרסא הקומית-צינית.

הספר בנוי מרצף של סצנות ריגול-פעולה. יש לציין שהסצנה הראשונה העוסקת בשבירת יד תוך כדי עימות והסצנה האחרונה בה מעמת לורי את הגיבור עם מימושה של הקונספירציה, כתובות באופן כמעט מהפנט. האמצע קצת נמרח, וללורי של שנת 96 הייתה נטייה כמעט אובססיבית לספר בדיחה או שנינה אחת בכל פסקה. הבדיחה עם הססטיסטיקאי והאדם שחרד מפצצות במטוס קורעת מצחוק, אבל הרבה אחרות לא עובדות או מרגישות מעט מאולצות. לפעמים לא היה לי ברור אם אני "רואה" מופע סטנד-אפ של יו לורי על עולם הריגול או קורא ספר ריגול.

האוס היה אומר שמדובר במינון יתר של הומור.

מנגד, התפניות בסדר גמור גם אם צריך הרבה השהייה של אי האמון. הדמויות הרבה יותר מעניינות ועמוקות מן המקובל בספרי מתח, ובסך הכול, הספר עובד היטב.

אז למה האכזבה? נראה לי שהכול יחסי ואחרי שעברתי עם לורי שעות רבות של כיף כילד, ואחרי שראיתי אותו בסרטים מוצלחים שלא נכתבו על ידו, ואחרי שהכרתי את האוס שהתסריטאים דאגו למתן את רמת ההומור שהוא מפגין כך שלא יאבד מכוחו ציפיתי לקצת יותר, ולמרות שזה הרבה יותר טוב מהרבה ספרי מתח אחרים, הציפיות שלי פגעו ביכולת ליהנות או לקרוא את הספר הזה ככל ספר אחר. אני מניח שאנשים שלא מכירים את לורי לעומק יהנו יותר.

ציונים:

תעלומה: 7.5

דמויות: 8

כתיבה: 7.5

קצב: 8

ממוצע: 7.75

בונוס/עונש: בונוס של שתיים וחצי נקודות על סצנות ההתחלה והסיום שהיו באמת מעולות ועל בדיחת הססטיסטיקאי והבדיחות המוצלחות של הספר. וגם על המתח האמריקאי-בריטי שמוסיף מימד קומי מוצלח מאוד לסיפור.

סופי: 8

אבל, כמו שרבות ממורותיי אמרו לי לאורך השנים - "ממך ציפיתי ליותר".

ועוד הערה לא קשורה. לאחרונה יצא לי לקרוא מספר ראיונות עם מולי"ם שהתרעמו על כך שהמבצעים ברשתות הגדולות גומרים אותם מבחינה כספית ולא מאפשרים לשמור על איכות הספרים שלהם. הספר שיצא בסדרת "מתח עולמי" המוצלחת של הוצאת "עם עובד" כולל מספר גבוה יחסית של שגיאות הגהה. אני מקווה שלא מדובר בסימן לבאות אלא בגליץ' מקרי.

יום שני כחול - ניקי פרנץ'

2012-02-16T11:35:00.000-08:00

איזה מגניב, ספר שנקרא על שם להיט של "ניו אורדר", זו הייתה המחשבה הראשונה שעברה בראש שלי כשראיתי את "יום שני כחול" בחנות. ספר על פסיכולוגית קלינית שמסתבכת בחקירה משטרתית, במבצע? נייס, אמרתי לעצמי בדרך לקופה ומיהרתי הביתה לקרוא.

אבל אויה, מה זה לעזאזל? שאלתי את עצמי כמה שעות אחר כך, וגם, למה? למה? למה ככה?

אמרתי לעצמי עוד כמה דברים תוך כדי קריאה, אבל חברה שלי וקירות החדר שהסמיקו יוותרו קורבנות יחידים של האכזבה המרה שהוציאה ממני אמירות ארסיות שהפתיעו אפילו אותי. משום מה, לקחתי את הספר הזה אישית...

אבל יש סיפור. פרידה קליין (רמיזה למלאני קליין? לא ברור) - הגיבורה - היא פסיכולוגית קלינית.

לאחר שבמהלך היום היא חושבת כיצד תוכל לעזור למטופליה, היא מסתובבת בשעות הקטנות של הלילה ברחובות לונדון, קצת כמו מדריך טיולים עם שעון ביולוגי מקולקל, וחושבת מחשבות אפלוליות על החיים שמשתלבות היטב בתיאורי הנוף העירוני העגומים שצמד המחברים מפזר בספר כמו פילרים באלבום ללא להיטים.

אחד ממטופליה של פרידה, אלן דקר, הוא אדם מוזר שסובל מתעוקה שלא לחלוטין ברורה. למעשה, פרידה לא ממש מגיעה לאבחנה במהלך 400 ומשהו העמודים של הספר. זה כשלעצמו לא כל כך נורא, לא חייבים לתת אבחנה, אבל הייתי צריך להבין שמשהו לא בסדר...בכל מקרה, לאלן יש פנטזיה הקשורה לילד שנחטף ברחובות לונדון, ובאופן די צפוי, כפי שקורה בספרי מתח רבים, המקרה מתקשר למקרה אחר של חטיפה שאירע באזור שני עשורים קודם להתרחשות העלילה.

בדרך אנו נחשפים לחייה הפרטיים של פרידה שכוללים בני משפחה בעלי אישיות גבולית ועומק של כרזות קרטון, איש שיפוצים שאמור להוות מעין ניגוד פרקטי בדמות איש עבודת כפיים לדמות הפסיכולוגית המהורהרת של פרידה, ומעביר את המסר בעדינות של פיל בחנות חרסינה. עוד ברקע נפגוש את המדריך של פרידה והבעלים של המכון הפסיכולוגי בו היא עובדת. היום, כשפרידה מגיעה לשיא הקריירה שלה הוא הולך ודועך - מתגרש ומשתכר ונרדם בפגישות טיפוליות - והיחסים ביניהם נעים על הציר של השתנות התפקידים באופן לא מקורי ולא מרתק בעליל. וכמובן, בלש המשטרה הגרוש בעל המזג הלא יציב. גם הוא שם.

הדיאלוגים בספר ארוכים וחסרי מקוריות, תיאורי הנוף העירוני מפרכים ומכבידים, הדיונים בנושאי פסיכולוגיה רדודים יותר מהברכה של הקטנים ("אני לא יכולה לתקן לאלן את החיים...העולם הוא מקום סבוך ובלתי צפוי, אולי, רק אולי אם אדבר איתו אוכל לעזור לו להתמודד יותר טוב"), התפניות מאוד לא מרשימות, הדמויות שטחיות וקלישאתיות (אחיינית גבולית, אחות מופרעת, בלש דכאוני) או לא אמינות במקרה הגרוע, והקלישאות, אוי הקלישאות הטרחניות ("חג המולד הזה יהיה לבן, חשב קרלסון, אך עבורו חג המולד לא היה אמיתי, הוא דמיין את ילדיו במעומעם, בביתם, הרחק מכאן: העץ עם המתנות הנערמות מתחתיו, ריח פשטידות הבשר, לחייהם הנרגשות (!?$). חיי המשפחה ממשיכים. בלעדיו.").

ההרגשה הכללית שמתקבלת במהלך הקריאה היא של קריאה בעבודת בית ספר של תלמיד שהעתיק מאחרים - נדמה שהתעקש להעתיק דווקא מהתלמידים הגרועים- בזמן שהאזין לסליפנוט ומדי פעם ביצע קופי פייסט מקרי מאיזו ויקיפדיה דמיונית של ספרי מתח. זה עד כדי כך נורא.

ויש גם פאנץ' קטן. מסתבר שאת הספר הזה כתבו לא אדם אחד, אלא שניים. זוג כותבים. היה צורך בשני אנשים כדי לכתוב ספר כל כך מתסכל. ואולי זה הגיוני, אדם אחד הרי, לא יכול לכתוב ספר כל כך גרוע, יש צורך בשיתוף פעולה של שניים. נשמע הגיוני?

אז אולי יש משהו מנחם בידיעה שעד שהוכח אחרת, לא ניתן לחשוב שאדם אחד מסוגל לזוועת המתח הניצבת לפנינו. מצד שני, אם כל אחד מהם היה כותב ספר וזה היה יוצא גרוע באותה מידה, מה אז...מחשבה מפחידה...בררר...

ולציונים

דמויות: 4

תעלומה: 5

קצב: 7

כתיבה:4

ממוצע: 5

עונש/בונוס: מינוס חמש נקודות לצמד ניקי פרנץ' על שהחרידו את שלוותי. אני לא רגיל לכעוס על ספרים.

סופי: 4.5

לא מומלץ. בחום.

הרצח הראשון שלי - לנה להטוליינן

2012-02-07T07:06:00.000-08:00

את הספר הזה קראתי אחרי "יום רביעי בערב" של יעל הדיה, שמתאר טיפול פסיכולוגי קבוצתי. ב"רצח הראשון שלי" סיטואציית הבסיס היא מאוד מקורית, ומזכירה מעט סיטואציה של טיפול קבוצתי, גם אם המפגשים המשותפים מעטים, ובתפקיד הפסיכולוג ניצבת חוקרת שלא שומרת על המרחק המתאים. למרבה הצער, למרות נקודת ההתחלה המקורית, הכתיבה הקולחת, ובניית הדמות הראשית המוצלחת משהו בכל זאת לא לגמרי עובד.

אז במה מדובר. הגיבורה שלנו היא מאריה קאליו, בת 28, אם הבנתי נכון, שוטרת חוקרת, אבל עוד לפני זה מעין זאבה בודדת, בעלת רגישות גבוהה, חוש הומור וחוסר החלטיות שמאפיין רבים מבני העשרים שלושים של ימינו (יש אומרים שבימינו גיל ההתבגרות נמשך עד גיל שלושים במדינות מערביות). היא מתלבטת אם להמשיך בתפקידה במשטרה או לסיים את לימודי המשפטים שלה לאורך כל הספר.

הספר נפתח ברצח שמתבצע בבית קיץ בו מתארחת מקהלת אוניברסיטה. הנרצח הוא הבחור שבית הקיץ שייך להוריו, מעין פלייבוי אניגמטי שדמותו הולכת ונחשפת לאורך הספר. יתר חברי המקהלה מוכרים למאריה מן העבר מפני שהייתה שותפתה לדירה של האקסית של הנרצח וכך יצא לה לפגוש את יתר החשודים. במובן הזה, הסיטואציה שנוצרת היא מוזרה עבור מאריה שמקבלת עליה את החקירה, לא פשוט לחקור אנשים שבעבר ראו אותך שיכור או שמצאת מושכים וכו', ולהטוליינן מיטיבה לתאר את הלבטים והדקויות של המצב הזה.

מאריה פותחת בחקירה מאומצת וקולחת שבמהלכה אנחנו נחשפים גם לקשיים שחווה אישה שוטרת, לדמותו רבת המימדים של הנרצח ולדינמיקה המעניינת בקרב חברי המקהלה.

ובכל זאת, כמו שאמרתי, משהו לא לגמרי עובד. אומנם סיימתי את הספר ביומיים בלבד, והקריאה הייתה מהנה, אבל משהו במכלול פשוט לא עבד. קצת קשה לשים על זה את האצבע, אבל נראה לי שזה בעיקר הפער בין יכולת הכתיבה המוצלחת של להטוליינן והעומק של הדמות הראשית ליתר הדמויות שנוטות להיות מעט סטריאוטיפיות ולתעלומה שנפתחת באופן מעניין אבל נפתרת באופן פשטני, קצת כלאחר יד. ואז החוויה שעימה נשארים בסוף היא הפער, והפער מתסכל (לפעמים יותר כיף לקרוא ספר גרוע בכל הפרמטרים ואז להשתלח בו, עיין ערך "טיפות שלג" שאכזב אותי). סיימתי לקרוא בהרגשה שהוחמץ כאן ספר מתח שיכול היה להיות הרבה יותר טוב ממה שהוא.

בכריכה האחורית כתוב שנכתבו עוד עשרה ספרים בסדרה של מאריה קאליו, ולמרות התחושה שעימה יצאתי מהקריאה, ובגלל החיבה לדמות הראשית ולכתיבה של להטוליינן אנסה גם את הבא בתור אם יתורגם.

ציונים:
קצב: 8
תעלומה:6
דמויות: 7 (8 למאריה ו-6 ליתר)
איכות כתיבה: 7.5

ממוצע: 7.125

בונוס/עונש: אין.

סופי: 7.125

הילד האחרון - ג'ון הארט (ביקורת אורח מאת אורי קידר)

2012-01-26T07:18:00.000-08:00

אודה ואבוש – נמנעתי זמן רב מספרי מתח. שלוש שנים בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת ת"א העלו את רמת גז המתאן בגופי, והוא פרץ ממני ברעש גדול, פלצני. עד אשר אירע מעצור קריאה חמור, ובמידה רבה תודות לבלוג זה, התעורר בי יצר רב לקרוא ספרים בהם יש פואנטה של ממש – ברורה כשמש. קראתי ביקורות רבות וטובות אודות "הילד האחרון", וכשהוזמנתי להתארח בבלוג– היה לי ברור שזה יהיה הספר הראשון עליו אכתוב. לשמחתי או לאכזבתי זכיתי בספר מתח איכותי אותו אוכל לחלוק גם חוג הסילון של חבריי הפלצנים חובבי פוקו, סארטר וקאמי.

הספר משתייך לאחר הזרמים הבולטים בספרות המתח של השנים האחרונות - ה"עיירה הקטנה והשקטה המסתירה סודות אפלים". במילה אחת – "עקשמס"א". בשתי מילים – הרלן קובן.

כמו כן, הספר הזכיר לי מאוד את ספרה של ג'יליאן פלין, אחת מסופרות המתח הפעילות האהובות עלי, כותבת "חפצים חדים". הספר משיק באפלוליות שלו לזו שיש בספריה של פלין. אולם להבדיל מפלין, שכתיבתה צינית ולעיתים אף גובלת בשעשוע חולני משהו, ג'ון הארט לא מחפש לשעשע אתכם. ההיפך הוא הנכון. אם אשתמש שוב (ובפעם האחרונה) בפלין, אזהיר שלא מומלץ לקרוא את הספר בקרבתם של חפצים חדים אמיתיים. הספר חף מכל ניסיון לענג את הקורא, ולהבדיל מספרי מתח רבים, מספר זה נעדרת הדמות שמתפקדת כהפוגה קומית.

אז אחרי שהבנו מה הספר הוא לא, אנסה לספר במקצת מה הוא כן.

עלילה – לא אלאה יתר על המידה, ובלי ספוילרים, כפי שכמה ביקורות עשו על הספר הזה. מבקרים נהנים להשתמש במשפט "זה לא ספוילר, מגלים את זה בשלב מוקדם של הספר". נו, אז? אני נהנה לגלות דברים בעצמי, ולא להרגיש שקראתי 35 עמודים לחינם.

מדובר בסיפור שבבסיסו הוא די שכיח – ג'וני הוא נער בן 13. חייו נראו מושלמים, עד אשר אחותו נעלמת, משפחתו מתפוררת והעלילה יוצאת לדרך. ג'וני, שהפך בין רגע מנער שהוא רק בן 13, לאדם שהוא כבר בן 13, יוצא לנסות ולהשיב את אחותו, באמונה גמורה שהיא עודנה בין החיים. הסיפור כמובן מסתבך ומסתעף. במקביל, מלווה הספר גם את הבלש האמון על חקירת היעלמות הנערה, ועבריין נמלט, שעל אף מקומו הקטן יחסית בספר, הפך לדמות שנגעה בי יותר מכולן. אולי כיוון שהוא הזכיר לי מאוד את דמותו של לני, הענק רפה השכל מהקלאסיקה המופלאה של ג'ון סטיינבק, 'של עכברים ואנשים'. לא אתפלא אם אשמע כי דמותו של האסיר היא מחווה לסטיינבק.

ניכר כי הסופר הקפיד לתת לדמויותיו עומק פסיכולוגי משמעותי, והוא יודע היטב את הנעשה בנפשותיהן. כשגם מקומן של נקודות מבט סוציולוגיות ואנתרופולוגיות אינו נפקד (נו, הזהרתי שאני פלצן).מעבר לכך, הספר עוסק בעיקר בשאלה מוכרת מתחום הפסיכולוגיה: האם נפש האדם טובה או רעה מיסודה. וכמו בכל ספר מתח טוב, נדמה כי אין תשובה ברורה.

משפט אחד חזר פעם אחר פעם בספר והותיר עלי רושם רב – "האופל הוא הסרטן של הלב האנושי". מרמז אולי לכך שאנו נולדים טובים, אבל יכולים ללקות ברוע. מנגד, טוב לב הנו מנוע עלילתי נוסף. יש לציין כי ככל שמתקדם הספר, בעיקר לאחר פתרון התעלומה, יש איזו תחושת מיסיונריות קלה. לקראת הסוף זה כבר הפך למעט צורם עבור אפיקורס גמור שכמותי.

המבחן הסופי בעבורי לכל ספר הוא אחד ויחיד – האם בימים בהם אני קורא את הספר, כשאני מניח אותו ופונה לעיסוקיי הנלוזים, הספר נשאר איתי, במחשבה, באסוציאציות או סתם בתחושת עקצוץ של חסך על כך שאיני ממשיך לדפדף ולקרוא. במבחן זה עמד הספר בהצלחה. בימים הספורים בהם קראתי בו, היה איתי ג'וני בכל ארוחה ובכל שיעור משמים.

והערה נוספת. די במקרה האזנתי ל"essential" הכפול החדש של קיי'ס צ'ויס. מבלי להתכוון, נדמה כי הגעתי לגרסא המוסיקלית של הספר: הרבה עצב וכאב מתחת למסכה פופית משהו. הרבה עומק מתחת למה שאולי נראה כשטוח.

ולציונים:

כתיבה: הספר כתוב היטב, אבל סובל מהמחלה האמריקאית הידועה ונוטה לפעמים לכתיבה תסריטאית ולא ספרותית ("הוא שלף את הסכין והקפיץ את התער באגודלו. הוא אחז בה לרגע, גלויה לעין, ואז הוציא תפוח מתיקו ופרס אותו בתנועה חלקה ונקייה" עמ' 10), שנדמה כאילו נכתבו כבר למען עיבוד הספר לתסריט.

הכתיבה עשירה למדי, והדימויים מפתיעים מפעם לפעם ("מה שיום אחד היה בטון, התגלה למחרת כחול", בתיאור קריסת עולמו של הנער). לצד זאת, מורגשת איזשהו ניסיון לכפות על הספר עומק במקומות שאין בהם צורך. ("חריטות שרק אימא יכול לקרוא..." עמ' 191). תרגומה של קטיה בנוביץ' טוב ומהודק. בעיניי, תרגום טוב אמור לא להפריע. רוצה לומר – אל תיתנו לי להרגיש שהספר מתורגם. ישנן כמה חריקות והגזמות (אף סופר מתח לא יכתוב "אימו כמשה לאין").

ציון: 7.5.

דמויות: כמו בסרט. השאלה העיקרית מבחינתי היא של אמפתיה: האם נוצרת התחושה שבאמת איכפת לך, האם למרות שמדובר בדמות בדיונית, כואב לך כשרע לה ואתה חש נחמה כשטוב לה. הארט עומד בכך בצורה מושלמת. נקודה אחת יורדת על העובדה שהנערים בספר מתנהלים לחלוטין כמו מבוגרים.

ציון: 8.

קצב: כמו כל דבר בחיי, אדמה את הספר למשחק כדורגל. הספר מתחיל במה שנראה כגישושים, אבל סוחף מאוד. לקראת אמצע הספר מורגשת ירידה משמעותית. בניסיון ליצור עומק לדמויות ולהדגיש עוד ועוד מניעים פסיכולוגיים הקצב קצת הולך לאיבוד. אולם ככל שמתקרבת שריקת הסיום, הקצב מתגבר, התפניות בלתי פוסקות, ולשריקת הסיום מגיעים כולם ללא אוויר. עם הרבה הרוגים בזמן הפציעות, אם תרצו.

ציון: 7.

תעלומה: נראית כמו משהו שכבר קראנו רבות בעבר, אך מצליחה לחדש. הפתרון מפתיע.

ציון: 8.

ממוצע: 7.5

בונוס: 3 נקודות. אני יודע שאני חוטא בחטא הנוראי ביותר לספר, ושופט אותו (גם) לפי הכריכה, אבל זה הטור שלי. עטיפת הספר, המציגה שמיים מעוננים בספק שעת שקיעה, ספק סוף עולם ותחתיהם צילו של ילד רכוב על אופניים, משרתת באופן שלא זכור לי מספרים אחרים, את עלילת הספר. בכל פעם ששבתי לקרוא בו לאחר הפסקה, הכריכה זרקה אותי בחזרה לאווירת הייאוש השורה בו.

סופי: 7.8

מומלץ בחום.

בית הממתקים - קארין גרהרדסן

2012-01-15T12:46:00.000-08:00

בית הממתקים מספר על שתי חקירות: צוות החוקרים של תחנת המשטרה "המרבי" מנסה לאתר רוצח שהופך לרוצח סדרתי במהלך התקדמות העלילה. במקביל, אחת השוטרות בתחנה מתמודדת עם פגיעה שהיא חווה במסגרת חייה הפרטיים ומתמודדת עם המורכבות של היותה קורבן וחוקר.

אני מאוד נהנתי לקרוא את הספר שכתוב בשפה פשוטה, מעביר רעיונות מעניינים, חברתיים ופסיכולוגיים, ובוחן את הדמויות מנקודת מבט אוהבת ומכבדת. במהלך הקריאה שמתי לב לזה שאני מתעניין בפתרון התעלומות ובמצבן הרגשי ובהתפתחותן של הדמויות באופן דומה. ואני חושב שזה כוחו של הספר - לספר סיפור שבו חייהן של הדמויות גם במנותק מן הפרשייה שתמיד מתקדמת באופן ליניארי לכיוון פתרון מעניינים וגורמים לך לחזור לקריאה.

במהלך הקריאה עלה לי לראש "נערה עם קעקוע דרקון" נראה שהחומרים הבסיסיים די דומים. שבדיה על שלל האתרים בעל השמות המגניבים כמו "סודרמאלם" מככבת בשניהם. סוגיות חברתיות ניצבות במרכז העלילה.
סטיג לרסון עסק בטרילוגיית-נערה בדיכוי המין הנשי על ידי המין הגברי, וכמו שליסבת סלנדר האולטרא-מגניבה כיסחה את האפוטרופוס שלה שאת שמו אני כבר לא זוכר, כך פטרה ווסטמן יוצאת כנגד מי שפגע בה, שהוא גם גבר המצוי בעמדת כוח, וכמו שמיכאל בלומקוויסט התנהל מתוך כבוד למין הנשי, גם אם בג'יימס-בונדיות מסוימת מבחינת תחלופת הנשים שלו, כך קוני שיוברג, גיבור בית הממתקים מתנהל בזוגיות מקסימה ומכבדת עם אשתו וחמשת (!) ילדיהם.
ההבדל, לדעתי, הוא בקנה המידה, באפקטים המיוחדים ובעובדה שבעוד גיבוריו של סטיג לרסון הם סוג של גיבורי-על, הגיבורים של גרהרדסן הם אנשים אמיתיים: ליסבת סלנדר גוברת על רוצח במהלך סופה מסוכנת על חוף אי טרופי. פטרה ווסטמן עושה עבודת בילוש שגרתית במעבר מבית לבית. ליסבת היא האקרית שמצליחה לספק הוכחות נגד תאגידי ענק בקלות יחסית בעוד פטרה ווסטמן צריכה להתאמץ כדי לשכנע עמית לעבודה שיעשה בדיקה אישית על נתונים שהיא מספקת לו. מיכאל פותר תעלומות מסובכות בנות עשרות שנים בעזרת תצלומים דהויים וקוני שיוברג עושה עבודת בילוש שגרתית.

אולי בגלל זה הספר נתקל בביקורות צוננות יחסית (לפחות אלו שבהן נתקלתי באתר "סימניה"). הוא אינו מספק את אותה מידה של ריגוש ואפיות כמו "נערה", למרות שהוא עוסק בנושאים דומים. מעניין היה להשוות בין הביקורות של אלו שכבר קראו את "נערה" לאלה שלא. אפשר לומר ש"בית הממתקים" הוא "נערה עם קעקוע דרקון" בגרסא דלת תקציב עם תסריט ריאליסטי יותר. הוא אולי פחות מרגש ובומבסטי (מה שנערה היה במלוא מובן המילה, לטוב ולרע), אבל הוא אמיתי, אינטליגנטי ומאוד מהנה לקריאה. אני אישית מקווה שהוצאת "ידיעות" תמשיך לתרגם את סדרת "המרבי".

ציונים:
קצב: 7.5
דמויות: 8
תעלומה: 7.5
איכות כתיבה: 8

ממוצע: 7.75

בונוס/עונש: 3 נקודות על הגישה ההומניסטית והרחבה שהסופרת נוקטת בה מבלי שהקריאה תהפוך מכבידה או מסורבלת.

סופי: 80.75

מומלץ בחום.

חומר אפל - יולי צה

2012-01-04T11:57:00.000-08:00

הספר חומר אפל מעמיד עצמו בפני אתגר רציני. ללמד אותנו הקוראים על תחרות בין תיאוריות פיזיקליות, לבחון את השתקפותן של התיאוריות בחקירת רצח.

ספרה של צה מספר על שני חוקרי פיזיקה מוכשרים. דמויותיהם משורטטות בתחילת הספר בתיאור מרתק. כמעט מהפנט.

אוסקר, האניגמטי ובעל החשיבה התיאורטית הנוקשה דוגל בכך ש"מה שאנחנו רואים זה מה שיש". משמע, יש יקום אחד. התופעות הנצפות בו הן המציאות. ואת זה יש לחקור. אוסקר רווק.

ומולו, סבסטיאן, רומנטיקן תיאורטי שמאמין בריבוי יקומים, או, כפי שהוא אומר זאת, "כל מה שיכול לקרות, קורה". סבסטיאן נשוי באושר עם ילד.

השניים הכירו באוניברסיטה ופיתחו מערכת יחסים קרובה ומיוחדת.

חלקו הראשון של הספר מוקדש למחלוקת התיאורטית ביניהם. המשכו מוקדש לתעלומת רצח וסחיטה בה מסתבך סבסטיאן, ולחקירה המתנהלת על ידי רב פקד המתעניין בפן הפילוסופי של הפיזיקה, ועל ידי שוטרת בכירה שהייתה תלמידה שלו. גם מערכת היחסים בין הרב פקד לתלמידתו מתפתחת לאורך העלילה. צה עוסקת באופן מעניין בהשתנות היחסים בין מורה לתלמיד לאורך השנים.

פתיחת הספר מרתקת. הנושאים חדשים ומעניינים. פיזיקה היא לא נושא שכיח המלווה ספרי מתח. והספר לא כתוב באופן המעט פשטני מדי לטעמי שבו כתובים ספרים דוגמת "צופן דה וינצ'י". ההסברים הפיזיקליים מעניינים, ותורמים מאוד לאווירת "פילם נואר" מסוימת שנוצרת בתחילת הקריאה.

אפשר גם לומר שיש משהו נכון פסיכולוגית בלכתוב על התנצחות בין שתי תיאוריות פיזיקליות בספר מתח, מפני שספרי מתח, כמו מחלוקות מדעיות, עוסקים בדרך כלל בחיפוש אחר תשובה ברורה וניתנת להוכחה. במובן הזה, שני הכיוונים יוצרים מעין "הרמוניה ספרותית" שהופכת את הספר למבטיח ומהנה מאוד בשלבים הראשונים לקריאה.

עם זאת, נראה שבסופו של דבר, הניסיון של צה לשלב בין שני הנושאים אינו עולה יפה. משהו בקצב הופך לא אחיד. תעלומת הרצח פשוטה מדי (אני ניחשתי די בקלות במה מדובר. בדרך כלל אני לא מצליח לנחש). הרב פקד שפותר אותה מתרוצץ באופן מעט רנדומלי בין אתרי חקירה שהמניע להגעה אליהם לא ברור. הוא קצת מזכיר חלקיק שנע רנדומלית. אולי זה מכוון.
התחושה שמתקבלת בסוף היא של שימוש במרכיבים מעולים - כתיבה ייחודית, דמויות ממגנטות, ועולם תוכן מקורי ומסקרן - שהופך לכישלון.
אם להתחכם: הכימיה בין הפיזיקה לתעלומת הרצח אינה מוצלחת.
למי שזה אומר משהו, הקריאה בספר הזכירה לי את חוויית הצפייה ב"סאות'לאנד טיילז", סרטו השני של במאי "דוני דרקו" שגם כן התאפיין בפתיחה מעניינת וחומרים מקוריים אבל הפך למעין תאונה מפוארת.

כספר מתח "חומר אפל" אינו מוצלח במיוחד, אבל הכתיבה המוזרה והמושחזת, הדמויות והאווירה הופכים אותו לחוויית קריאה ייחודית שיכולה להיות מהנה למרות שהחיבור בין המרכיבים אינו מוצלח.

וחוץ מזה, אם סבסטיאן אכן צודק, ו"כל מה שיכול לקרות קורה", אז יש עוד אני, היכנשהו, שכותב על הספר ביקורת נלהבת וממליץ לכם לקרוא...

ציונים:

דמויות: 8.5
כתיבה: 8.5
קצב: 6
תעלומה:5

ממוצע: 7

בונוס/עונש: מינוס 2 נקודות על הניסיון המעט מגושם לקשור את הדמויות למעין "מארג יקומי" אחת לכמה עמודים שנראה כי בא על חשבון השקעת מאמץ בשילוב נכון של חומרי הספר.

סופי: 6.8

המסע המופלא של פומפוניו פלאטו - אדוארדו מנדוזה

2011-12-23T10:48:00.000-08:00

המסע המופלא של פומפוניו פלאטו הוא ספר מתח שמתרחש בימי האימפריה הרומית. פומפוניו הוא דמות תלושה של נווד בעל מזג טוב ודרישות מועטות. הוא מבלה את ימיו בחיפוש אחר מעיינות המכילים מים מופלאים המציעים תבונה וסגולות נוספות.
העניין הוא שהוא כבר חכם מאוד. ובעל אינטואיציה טובה. פומפוניו נקלע לפרשיית רצח של יהודי עשיר. בנו של החשוד יוצר עמו קשר ומבקש עזרה בפענוח. פומפוניו נדרש להתמודד עם המז"פ של ימי קדם (אין טביעות אצבע, עדויות נסיבתיות הן בעלות כוח) ועם סבך של דמויות חלקן חביבות חלקן מאיימות ורובן אנוכיות, כדי לפתור את התעלומה.

על הדרך, מנדוזה/פומפוניו צולב את היהדות והנצרות יחד במתקפה של הומור ותובנות מרירות.

דמותו של פומפוניו מזכירה מאוד את הגיבור של "תעלומת הקבר המכושף" ו"מבוך הזיתים" של מנדוזה שפורסמו במסגרת הספרייה החדשה - נווד הנחשב מטורף, אבל רואה את המציאות טוב יותר מכולם.
במובן הזה, שלושת הספרים מזכירים לי מעט את בגדי המלך החדשים. פופוניו, כמו הילד הקטן, הוא זה שרואה באופן ברור את המציאות. הוא מכיר באינטרסים של הדמויות השונות. עושה את החיבורים הנדרשים. אולי מפני שהוא נווד, תלוש, ובעל מטרה שקשה מאוד להגשים (מים קסומים), הוא יכול לראות דברים בבירור. ונקודת המבט המפוכחת והמשועשעת שלו היא שהופכת את הספר הזה למקסים.

הסגנון של מנדוזה תמציתי. מאוד הומוריסטי. ויש בספריו הרבה אהבת אדם. הספר הוא בן 170 עמודים בלבד. ומנדוזה דוחס לתוכו תעלומה מורכבת וחביבה עם כמה פאנצ'ים הומוריסטיים מוצלחים.

כאשר קראתי את הקטע שבו בנו של הנרצח מספר לפומפוניו על ההיסטוריה הרומנטית שלו, פרצתי בצחוק בקול רם באוטובוס בדרך מהעבודה הביתה.

נגמר מהר. אולי מדי. מומלץ בחום.

ציונים:

כתיבה: 8
תעלומה: 7.5
דמויות: 8
קצב: 7.5

ממוצע: 7.75

בונוס/עונש: חמש נקודות על ההומור שמדי פעם ממש קורע מצחוק

סופי: 8.25

טיפות שלג - א.ד. מילר

2011-12-15T11:58:00.000-08:00

טיפות שלג. אולי היו צריכים לקרוא לו "אותיות מים". הוא נעלם מהזיכרון די מהר.

העלילה מספרת על עו"ד בריטי שעשה רילוקיישן למוסקבה למטרות עבודה. הוא כמעט בן 40. טרם נישא. ומאוד מודע לכך שאחרי גיל 30, החיים הופכים להיות פחות ופחות מרגשים. בדרך, הוא מתאהב בבחורה רוסייה, מסתבך עם מושא אהבתו. ועושה הכול במלנכוליה בריטית טיפוסית.

הספר אמור להיות רומן פסיכולוגי. מעודן. מסתורי. אני חושב שאולי הסופר כיוון לשמש מעין עלה תאנה לאלו שמתביישים לספר שהם קוראים ספר מתח. לספק מעין תירוץ של "זה כתוב טוב וזה מלנכולי אז זה בסדר" למי שצריך את זה.

הכתיבה באמת די טובה. קולחת ושנונה.
אבל בפועל, מה שקורה זה שבמשך מאתיים עמודים אנחנו עוקבים אחרי עורך דין שעוקב אחרי ה$ין שלו, ומבצע סדרה של טעויות צפויות. כי זה מה שקורה כשמשתמשים באיבר הזה כדי לחשוב, גם אם זה נעשה מתוך מודעות עצמית גבוהה ויכולת לפזר פה ושם שנינויות. התעלומה היא לא ממש תעלומה, אלא יותר כלי לדיון על מהות רוסיה שאחר הקומוניזם. דיון שיכול להיות מעניין אבל הופך פשטני בספר.

הדמויות, במיוחד אלו של הרוסים, לא מספיק מובחנות. נראה לי שהמחבר חושב שאחרי נפילת הקומוניזם הרוסים מתחלקים לשני סוגים: הפוסט טראומטיים הפגיעים (שסבלו הרבה בימי סטאלין) והפסיכופתים. האחרונים פוגעים בראשונים. אין אף אוכלוסייה שבאמת מתחלקת לשני טיפוסים. רוב הדברים, כולל בני אדם, מתפלגים נורמלית. יש לי חשד שהסופר מודע לכך. אבל בוחר הלתעלם.
אפשר אפילו לתהות אם אין בספר איזו תפיסה קצת גזענית.

עוד בעיה. נראה שבערך חמישים אחוז מהספר הוא תיאור של מוסקבה ועוד איזורים ברוסייה. התיאורים מאוד מוצלחים ומעבירים את רוסיה היטב, אבל עדיין, משהו ביחס עלילה:תיאורי-נוף צורם. הרגשתי כאילו אני קורא רומן ומעיין במדריך שיחור בוזמנית. זה לא צריך להיות ככה.

כאמור, הכתיבה טובה. אבל בעיני זה פשוט לא מספיק.

ציונים:
דמויות: 5
תעלומה: 5
קצב: 6
איכות כתיבה: 8

ממוצע: 6

בונוס/עונש: מינוס 10 נקודות על כך שסיימתי את הספר בערך באותה תחושה כמו הגיבור. המשכתי לעקוב אחרי העלילה בדיוק כמו שהוא המשיך לעקוב אחרי ה... נו הבנתם.

סופי: 5

תיק 51 - ז'יל פרו

2011-12-10T13:30:00.000-08:00

תיק 51 הוא ספר מתח אחר. קצת כמו ש"עולמו של טרומן" הוא סרט אחר של ג'ים קרי.

מבחינת חוויה, תיק 51 נתן לי הרגשה של תוכנית מציאות. למרות שהוא שונה מתוכניות מציאות.

בתוכניות מציאות המשתתפים נדחפים - בהתאם לחוקי האתיקה - להתנהגויות קיצוניות. זה נעשה בשביל הרייטינג.
בתיק 51, הדמויות נדחפות - ללא כל חוקי אתיקה - לשם הדחיפה, לשם המטרה הספציפית.
בתוכניות מציאות הדמויות יודעות שהן משתתפות.
בתיק 51 הן לא יודעות אלא אם כן זה כדאי עבור ה"במאים".
לתוכניות מציאות יש קהל גדול.
בתיק 51 הקהל של מצומצם. לפעמים מסוכסך.
ובכל זאת, חוויית הקריאה בתיק 51 גורמת לתחושה של צפייה במעין תוכנית מציאות. אולי הספר הזה עומד היטב על הקשר בין ריגול למציצנות שבה מתאפיינות תוכניות מציאות. אני לא יודע.

אבל מספיק עם הגיגים חווייתיים.

תיק 51 הוא בהחלט ספר מתח ייחודי. העלילה מתארת תיק מעקב אחר דיפלומט צרפתי. דומיניק אופאל שמו. הוא משרת במשרה דיפלומטית בארץ זרה. שירות ביון זר הוא הפותח במעקבים אחריו. המטרה - גיוסו של אופאל כמקור מידע/פעילות לטובת האינטרסים של המדינה הזרה.

עד כאן זה נשמע כמו ספר מתח פשוט. אבל מבנה הספר הופך אותו למיוחד.
הספר כולל הצטברות של מידע שמושג בדרכים שונות. מעקבים. התחזויות. מניפולציות. אין שום מקום לייסורי מצפון. הכול כשר. השיקולים הקרים של עולם הביון מוצגים בעירום מלא. פיתוי מורכב. סחיטה. הכול למען המטרה, והאמצעים כשרים בעיני אלו שעומדים מאחורי הקלעים. מדי פעם הם גם מתנגחים בינם לבין עצמם. אולי כדי להזכיר לנו שגם הם בני אדם.
המידע מצטבר, ואט-אט, דמותו של הפוליטיקאי הזה. נשוי פלוס שניים, קורמת עור וגידים. נבנית והופכת מורכבת וברורה יותר ויותר. עד שאפשר ממש לדמיין אותה.

חלקו הראשון של הספר מעט מפוזר בעיני. הרבה מידע. מעט מגמה או פעילות. באמצע הספר, נוצר מעין כיוון חקירה, שממוצה באופן מעורר התפעלות בחציו השני. לא אוסיף הרבה כדי לא לקלקל את חוויית הקריאה. רק אומר שוב שמדובר בספר בעל מבנה וקצב ייחודיים משלו.

עוד נקודה חשובה לגבי הספר קשורה לפסיכולוגיה ולמשקל הניתוח הפסיכולוגי בעולם הביון. פרויד והפסיכואנליזה שלו דומיננטיים מאוד בצרפת. הדבר ניכר בספר שמכיל בתוכו כמה הערכות פסיכולוגיות מעניינות. גם אם לפעמים קצת מייגעות. מרשים או משעשע - תלוי איך תרגישו ביחס לפן הפסיכולוגי של הספר - לראות כיצד עולמן הפנימי של הדמויות עובר הערכה מעמיקה שעל פיה נקבעות תוכניות פעילות בזירות המעקב השונות, וכיצד פן זה משתלב עם הבנת סופו של הספר.

קראתי את הספר במשך כשבוע. עברתי על כמה "מסמכים" בכל ערב. וניסיתי לחשוב, יחד עם הדמויות הנעלמות שעמדו מאחורי הדיווחים, על דרכי פעולה אפשריות.

בסך הכול מדובר היה בחוויה חדשה, מרעננת, ומחדשת, גם אם לעיתים קצת מייגעת. באופן כללי, ממליץ על התנסות עם רומן הביון המיוחד והמאוד צרפתי הזה.

ציונים:

איכות הכתיבה: 8, על הוורסטיליות והיכולת לכתוב דמויות שונות, ולאו דווקא על איכות אחידה.
דמויות: 8, דמותו של אופאל נבנית היטב לאורך הסיפור. כך גם דמויות נוספות, וגם מעין "דמות מרגל" ארכיטיפית שנחשפת עם התקדמות המהלכים של שירות הביון.
קצב: 7
תעלומה: 7

ממוצע: 7.5

בונוס: 3 נקודות על מקוריות המבנה.

סופי: 7.8

נמסיס - יו נסבו

2011-12-05T05:59:00.000-08:00

אין לי הרבה מה להגיד על נמסיס. הספר עושה עבודה טובה מאוד בעצמו.

עבורי, לגלות שתורגם ספר חדש של יו נסבו זה קצת כמו לשמוע שלהקה שאני מאוד אוהב מגיעה לארץ. (קיור או פמפקינז מישהו?). ואולי לתחושה הזו יש בסיס הגיוני - איפושהו בביוגרפיות המקוצרות של נסבו מצוין שהוא גם סולן של להקת רוק. ובאמת, נמסיס הוא קצת כמו קונצרט של ספרות מתח.

את הקודם שתורגם, "אדום החזה", אהבתי מאוד. שם בלטו בעיני הריאליזם, המרירות, האווירה המלנכולית-מהורהרת ורוחב היריעה ההיסטורי. בכלל, נראה שהייחוד של נסבו, מעבר ליכולות הכתיבה המצוינות שלו היא לתת "עוד משהו" ברומני המתח שלו. הקודם עסק רבות בנאציזם בנורווגיה במהלך מלחמת העולם השנייה והיום. הנוכחי מספר על אורחות חיי הצוענים בדרך מרתקת. במובן הזה, של ערך נוסף, ספריו של נסבו מזכירים את ספריו של סטיג לרסון. אבל נסבו, למרות הארבע מאות ומשהו עמודים שלו, רזה ומהודק יותר. (בכלל, עכשיו כשאני חושב על זה, שני הסופרים נראים פיזית קצת כמו איך שהספרים שלהם מרגישים...).

ובכל זאת, כמה מילים על הספר עצמו. בעיני הוא כולל כמה חידושים מוצלחים.

ראשית, נראה שבנמסיס נסבו לוקח את הגיבור שלו צעד קדימה מבחינת מעורבותו בפרשיות בהן הוא מעורב. בעלילה הנוכחית הארי הולה חוקר שרשרת של מקרי שוד אלימים שבמסגרתם נרצחת עובדת בנק. במקביל, פגישה עם בת זוג מהעבר מסתבכת, ולאחר שהיא נמצאת מתה, הולה נדרש לחקור את מותה. ברקע, הוא נותר נחוש להמשיך ולחקור את הירצחה של שותפתו, אלן ילטין.
נראה שהפעם נסבו מאפשר לגיבור שלו להסתבך יותר. להסתכן יותר. להמר יותר. ובכך יוצר שינוי מעניין בדמותו של הארי, במיוחד אם מסתכלים על שני הספרים כרצף. והמתח, בהתאם, קצת יותר חד.

בנוסף, נסבו מייצר בנמסיס דמויות חדשות מרתקות. רסקול השודד הצועני בנוי בצורה מעוררת התפעלות. הוא נחשף לקורא דרך דיאלוגים קולחים. הוא הזכיר לי מעט את חניבעל לקטר משתיקת הכבשים. גם באופן המפגשים עמו וגם בצורה שבה התייחס להארי, החוקר. הדמות שלו כל כך הרשימה אותי עד שחשבתי שיכול היה להיות נחמד אם היו עושים "ספין אוף" גם לדמויות מספרים. ביאטה לן, השוטרת שנראה כי האבנורמליות המוחית שלה גורמת גם למידה מסוימת של קשיי תקשורת, היא עדינה ומעוררת אמפתיה וסקרנות. וגם איברסן, המפקח המרגיז שאחראי על חקירת השוד, הוא דמות שאשמח לפגוש שוב בהמשך. פוליטיקאי שעובד כשוטר בדרג גבוה. מסוג הדמויות שכיף להתעצבן עליהן תוך כדי קריאה.
ולמי שקרא את אדום החזה - כדאי מאוד - גם דמותו של הנסיך ממשיכה להתפתח.

ומה לא עבד?
אולי הפתרונות הסבוכים מדי של התעלומות. או העובדה שאחרי שהמורכבויות נחשפו, התברר כי האמיתות שמאחוריהן הסתתרו מניעי הדמויות היו בכל זאת פשוטות מאוד (נוסחו היטב על ידי הצרפתים). אבל אל תתנו לעובדה הזו להרתיע אתכם. מדובר פה בספר מצוין.

סיימתי את הספר בארבעה ימים. קראתי באוטובוס, בעבודה, לפני השינה ובהמתנה לרופא בקופ"ח (שם הספקתי המון, אבל זה נזקף לזכות הספר המוצלח והשירות האיטי של קופת החולים במידה שווה).

לא אמשיך לבלבל את המוח ואפנה ישר לציונים:

איכות כתיבה: 9
תעלומה: 8
דמויות: 9
קצב: 8

ממוצע: 8.5

בונוס.עונש: 5 על שני דברים: למרות שהספר די כבד ועמוס בפרטים הקריאה היא חוויה מהנה ולא מכבידה, וזו לא חוויה שכיחה. כמו כן, התפתחותו של הארי הולה ביחס לספר הקודם הופכת את הרצף למהנה יותר.

סופי: 9 מומלץ בחום, עשו לעצמכם טובה וקיראו אותו.

מקווה שהוצאת "בבל" תקצר את זמן ההמתנה לרומן הבא. יש לי מספיק מזה בקופת החולים

השועלה - קן ברואן

2011-11-25T01:13:00.000-08:00

הספר הזה הותיר אותי בתחושה של תמיהה. וביליתי הרבה זמן בניסיון להסביר אותה לעצמי. אולי יותר מאשר בקריאה.

בגדול, מדובר בעסק די פשוט. מעין טייק אוף לסרטי גיא ריצ'י. אפשר היה לקרוא לו "לוק סטוק ושני שוטרים מושחתים". העלילה עוסקת בחקירת משטרה של חבורת עבריינים קטנה המפוצצת מטעני חבלה באזורים עירוניים וסוחטת את המשטרה - לא פחות ולא יותר - לתשלום כופר. התפניות מעניינות. הדמויות משעשעות. יש כמות גדושה - וזה יוצא דופן - של וואן-ליינרים שנונים.

אבל כשקראתי אותו משהו הרגיש לא נכון. כאילו זה לא באמת ספר.

סיימתי אותו בפחות משלוש שעות. פרק זמן שהוא לא מאוד אופייני עבורי. אני חושב שביליתי יותר זמן בלהבין מה לא הסתדר לי במהלך הקריאה. זאת הייתה תעלומה.

הדבר הראשון שבלט הוא התחושה שהדמויות, למרות שהיו מובחנות ומתוארות היטב, גם אם ברזון על גבול האנורקטי, לא שידרו אמינות. נדמה היה לי שהמספר, שמנסה להיות "מספר-יודע-כל-וגם-מגניב-אש" ניצב מאחורי כל משפט שאומרת כל דמות. ואז כל העניין מרגיש קצת יותר כמו הצגת יחיד, או מופע סטנד-אפ, או איזה טריק של פיתום, ולא כמו רומן עם דמויות שחיות ופועלות בתוכו באופן אמין.

במקביל לזה מה שעוד היה מורגש ביותר, היה חוסר מוחלט של דרישות שהספר מציב לקורא.
קל מאוד להפנים את הדמויות שמסמנות עצמן בקלות: ההומו האמיץ, המורד, המבולבלת, הפסיכופטית, הבוס החמור, וכו'. אולי מדובר ביכולת מבריקה של ברואן להשתמש במעין "ארכיטיפים מודרניים" (סליחה על הפלצנות), אבל בסופו של דבר, החוויה שיצאתי איתה מקריאת הספר היא שלא באמת נזדקקתי להשקעת מאמץ או שימוש יתר במוח, מעבר לשימוש הנדרש בחושים, כדי לצלוח אותו, ובמהירות.
הרגשתי שאני בוהה, לא קורא באופן אקטיבי.

אז בעצם - ונראה לי שזה יסכם את זה - השועלה, הוא ספר שדומה מאוד לתוכנית טלויזיה שנקלעים אליה באמצע הלילה, מספק לפרק הזמן שבו הצפייה מתרחשת, אבל מותיר תחושה קלה של ייסורי מצפון ופסיביות שלא מתאימה, במיוחד אם מכרסמים צ'יפס תוך כדי.

אז בהחלט אפשר, אבל ממש לא חייבים.

ציונים:
איכות הכתיבה:6
דמויות:6
קצב:6
תעלומה:6

ממוצע: 6

בונוס/עונש: 10- הפחתת נקודות על המצב הקיומי המבלבל שבו הספר שם אותך, חושב שאתה קורא ספר, אבל מרגיש כמו קאוץ'-פוטטו. לא מתאים.

סופי: 5

חבלים וצלבים - איאן רנקין

2011-11-16T11:47:00.000-08:00

אבא יודע הכי טוב.

צרות באות בצרורות.

קלישאות.

נדמה שבחבלים וצלבים איאן רנקין, שרק מקים לחיים את גיבורו, ג'ון ריבוס - סמל בילוש, בשנות הארבעים לחייו - עושה זאת לאחר שדגם היטב נתונים מאינסוף ספרי בילוש אחרים.

בלש גרוש - יש.

חובב אלכוהול וסיגריות - יש.

מערכות יחסים מורכבות עם נשים - יש.

ילדות מורכבת - יש.

בת מתבגרת בעייתית - יש.

מרירות ומחשבות קיומיות - יש.

שאלות של אמונה לנוכח אכזריותו של העולם - דה...

וכמובן, רחובות גשומים וקודרים - יש יש יש!

העלילה פשוטה. ברחובותיה הגשומים של אדינבורו, שמתנהגת קצת כמו גיבורה בספר, מסתובב רוצח ילדות מאיים. במקביל, סמל הבילוש ריבוס, שמשתתף בחקירה, מקבל מכתבים קצרצרים ועמומים, המכילים גם פיסות חבלים וצלבי גפרורים.

האם יש קשר בין הדברים? האם ייתכן שיעבור המון המון זמן עד שהגיבור יגיע למסקנה הזו?

בלי ספוילרים.

ואיכשהו, לאורך מאתיים ארבעים עמודים, משהו בכל זאת עובד. למרות שהעלילה מתבססת באופן עמוק מדי על קושי התפיסה של הבלש עצמו, לפחות אם שופטים אותו בחומרה. למרות שהקצב אינו אחיד, ולמרות שהדמויות אינן עמוקות במיוחד.

אולי כי רנקין למד היטב את הקלישאות שלו. אולי כי משהו בקלישאות הוא תמיד נכון, ואפשר להזדהות אתו. אולי כי רנקין סך הכול כותב היטב את הקלישאה. אולי כי פה ושם יש הגיגי-בלש-מריר מקוריים מספיק. בכל מקרה, אני נהנתי ומתכוון לקרוא גם את הספר הבא של רנקין שתורגם על ידי הוצאת רימונים שהוא, באופן מפתיע, ארוך פי שתיים וקצת מ"חבלים וצלבים". מה שגורם לי לחשוב שזה יהיה כישלון מפואר או התקדמות אל מעבר למחוזות הקלישאתיים-מוצלחים משהו שבהם מתרחש "חבלים וצלבים".

ציונים:

דמויות: 7

קצב: 7

איכות כתיבה: 7

תעלומה: 5 בגדול, אם שופטים את הגיבור לחומרה, ניתן היה לשנות את שם הספר ל"הבלש קשה התפיסה".

ממוצע: 6.5

בונוס/עונש: 4 כי קלישאה טובה זה בכל זאת משהו שצריך להצליח לנסח.

סופי:6.9

מתחת לאדמה - בלינדה באואר

2011-11-08T09:57:00.000-08:00

ב"מתחת לאדמה" בלינדה באואר מספרת סיפור פשוט ומאוד יעיל. הסיפור נותן נרגשה של מחזה. בלי שאבין למה, נזכרתי תוך כדי הקריאה ב"על עכברים ואנשים" שוב ושוב. אולי זה היה בגלל האמונה התמימה של הגיבור שהאמין כי יוכל לתקן את מה שדפוק במשפחתו אם רק ימצא את גופת דודו האבודה.
חוויית הקריאה בספר הייתה מאוד מהנה. התחלתי לקרוא אותו בשבת, בירושלים, במקביל להאזנה לפרויקט חדש ומוצלח מאוד של מאינרד ג'יימס קינן, "פוסיפר" (שם איום!). המוסיקה האפלה, הגשם הירושלמי והעלילה הבריטית-דיכאונית של הספר צבעו את סוף השבוע באווירה מלנכולית. סיימתי את הספר בדרך לעבודה, באוטובוס, ביום שני בבוקר.
העלילה מספרת על סטיבן, ילד שגדל עם אמו, סבתו ואחיו הקטן בכפר קטן באנגליה. דודו של סטיבן נעלם לפני שנים וכנראה נרצח על ידי רוצח סדרתי של ילדים שיושב בכלא. היחסים בין סטיבן לאמו וסבתו מושפעים עמוקות מהאובדן של דודו שנרצח כשהיה בגילו של סטיבן, ומן העוני המתואר היטב על ידי הסופרת.
התעלומה שמוצגת בספר היא כפולה, ובכך הוא גם מייחד את עצמו מספרי מתח אחרים. סטיבן מחפש את גופת דודו, אותו מעולם לא פגש. כדי למצוא את הגופה הוא מתחיל להתכתב עם הרוצח הסדרתי הכלוא, האם ימצא אותה? הוא מאמין שאם ימצא אותה, יזכו אמו וסבתו לשקט, וכאן התפניות במערכות היחסים בתוך המשפחה מציגות תמונה מורכבת. רק בסוף מתאפשר לסטיבן לבחון את ההנחה שלו, והפתרון מעניין, מרגש ואמין.
למרות שהספר קצר, אני חושב שניתן היה לקצר אותו יותר. כפי שאמרתי, יש בו משהו שמאוד מזכיר מחזה. מעט דמויות, אווירה דחוסה, תפניות רגשיות מרתקות, ולכן חלק מהאקשן היה דווקא מיותר בעיני.
בסה"כ, ספר מתח קטן, קאמרי שמתאים לחורף, ומומלץ בליווי מוסיקה אפלולית.

ציונים:
איכות הכתיבה: 7
דמויות: 8
תעלומה: 8 בגלל שלמרות שאין הרבה עניין בתעלומה הבסיסית, ההשלכות הרגשיות מתוארות באופן מרתק
קצב:7

ממוצע: 7.5

בונוס/עונש: 5 על המערכה האחרונה שכתובה באופן שאינו מאפשר להניח את הספר מהיד

סופי: 8

תיק נעדר - דרור משעני

2011-11-04T04:32:00.000-07:00

הספר הזה הסב לי הנאה רבה. לאו דווקא מהסיבות הנכונות. למשעני יש כתיבה עדינה. קצרה. מהודקת. הוא יודע לבנות דמויות אהובות, ולמרות שאין דמיון בין אבי אברהם למגרה, ספרו של משעני הזכיר לי יותר מכל את ספריו של ג'ורג' סמנון, אולי בגלל היכולת המופלאה לעסוק בחיים של אנשים פשוטים בצורה שאינה דרמטית ואינה משעממת. או, אם לא לבלבל את המוח, הספר של משעני מרגיש גם כמו ספרות יפה.
הסיפור אמור להיות הראשון בסדרת ספרים. אני מקווה שכך יהיה. כיף שיש לנו סופר שיודע לבנות מקום ואווירה.
ולעלילה. החוקר, פקד אבי אברהם, מחפש אחר נער נעדר. תוך כדי הוא מתמודד גם עם תעלומת נדירותה של ספרות הבלשים בישראל. פתרון התעלומה בדבר היעדר הנער, שמתחבר גם לאמירה של הספר על החוסר בפשעים מסתוריים או אלימים בישראל (אל דאגה, זה לא ספויילר), גרם לי להרגיש שהספר מסתיים בקול ענות חלושה.
תמרוני החקירה של אברהם מוכרים ברובם מספרות קודמת שקראתי, והעלילה נעה במהירות יותר מכוח העניין שמגלים בדמויות והכתיבה הטובה של משעני, ופחות מכוחה של התעלומה, כך לפחות אני חושב.
אבל בסך הכול, קריאה מאוד מהנה, סיימתי את הספר בתוך יום וחצי עם חיוך רחב על פני.
מומלץ בחום לחובבי המתח הישראלי ואם הייתי כותב גם באנגלית הייתי ממליץ על הספר הזה כשגריר מכובד שיכול לייצג את ישראל כספר מתח ראוי לקריאה.

ולציונים:

דמויות: 8 משעני בנה דמויות אמיתיות ויפות שיכולות בהחלט להמשיך להתפתח ולהפוך למורכבות יותר
תעלומה: 6 התעלומה, מה לעשות, אמינה וישראלית ככל שתהיה, קצת פשוטה וחיוורת.
קצב: 8 אבל חשוב שוב להדגיש שהקצב המהיר נבנה יותר מכוח הכתיבה של משעני ולא מכוח האירועים או מורכבותם
איכות כתיבה: 8 פשוט תענוג לקרוא ספר מתח שכתוב כך

ממוצע: 7.5

בונוס/עונש:5 נקודות על חולון שמתעוררת לחיים באופן יפה כל כך ועל סיפורו של המורה החפץ לכתוב שלמרות אריכותו משתלב היטב בספר, ואף מוסיף לו עומק.

סופי:8

פגסוס נוחת - ג'יימס לי ברק

2011-10-26T16:31:00.000-07:00

צריך להודות להוצאת אריה ניר שבחרה להמשיך לתרגם ספר מהסדרה של הבלש דייב רובישו. אחרי שעם עובד הוציאו ספר שלו לפני שנים אשר לא זכה למספיק הצלחה. אני מקווה שיתרגמו עוד.
הכתיבה של ברק מאוד עשירה ונעימה, ואזורי האוורגליידס שהוא מתאר, בהם מעולם לא ביקרתי, כמעט הופכים מוחשיים, עד כדי כך שכאשר שמעתי רעש פתאומי במהלך הקריאה, חיפשתי דביבון ולא פורץ. רובישו מזכיר לי מעט את פנדורין בכך שיש בו משהו מאוד מובחן וייחודי, ובכך שגם הוא כמו פנדורין, למוד טראומות אישיות, אבל כאן נגמר הדמיון.
בספר הנוכחי רובישו מתמודד עם תעלומת מותו של חבר לנשק ממלחמת ויאטנם במהלך שוד בנק שאירע עשרים שנים לפני התרחשות העלילה שבספר. העלילה יוצאת לדרך עם הופעת בתו של החבר. אל סיפור המסגרת הזה מצטרף עיסוק מעמיק בגזענות ובפסיכופתיה. וזה הופך את חוויית הקריאה למשמעותית ומהנה יותר, אבל גם לקצת מעמיסה יותר ביחס למתח הפשוט של קובן או באלדצ'י.
הדמויות של ברק מאוד מובחנות, עמוקות וומעניינות. הרעים אפלים ועוכרי שלווה.
הנקודות החלשות של הספר בעיני הן העובדה שהקצב אינו מהיר, לעיתים יש גלישה לתיאורי נוף שמזכירים לי את טולקין (וזה אף פעם לא סימן טוב עבורי), והתעלומה אינה מיוחדת או מורכבת במיוחד.
אבל בסך הכול, מומלץ בחום.

סיכום:
דמויות: 9
איכות הכתיבה:9
תעלומה:7
קצב:7

ממוצע: 8

בונוס/עונש: 5 על התובנות הפסיכולוגיות שהבלש מנסח לגבי הדמויות השונות במהלך הספר, מאוד מדויקות בהתחלה (גם אם, קצת מפרכות בהמשך).

סופי:8.5