יום רביעי, 28 באוקטובר 2015

האחים סיסטרז - פטריק דה-ויט






















אני לא אוהב ראפרים שמזכירים את עצמם בשירים שלהם, חוגרים שעפים על עצמם כמפתחים, ונחתומים המעידים על עיסתם. לכן, עוד לפני שהתחלתי לקרוא את "האחים סיסטרז", פיתחתי אנטי רציני, נוכח ההכרזה שעל גבי הכריכה - "מערבון פוסט-מודרני חתרני". 

אני לא בדיוק יודע מה זה פוסט-מודרניזם. למיטב הבנתי מדובר במותו של הנרטיב הבודד שאמור לתאר אמת אחת, לטובת קבלת הקיום של ריבוי נרטיבים/אמיתות. או משהו כזה. אולי זה כמו בתקרית "המופתי". הרעים תמיד היו הנאצים, ופתאום זה משתנה.

אני גם לא בדיוק יודע מה זה חתרני, אבל אני די בטוח שאלמנטים חתרניים באמת, אינם נוטים להכריז על עצמם ככאלה. 

בקיצור, לא התחיל טוב ביני לבין הספר. אבל, עם ההתקדמות, למרות לא מעט התחכמויות ו-'feel' היפסטרי משהו, גיליתי שאני מאוד נהנה ממה שהוא פשוט מערבון ממזרי עם עלילה מקורית ודמויות מוצלחות.

האחים סיסטרז הם צ'רלי ואיליי, רוצחים ידועים לשמצה. צ'רלי הוא ציניקן פרקטי בעל מוח ערמומי, ואיליי הוא ענק חולמני הנוטה להתקפי זעם, המסתייימים בקרנבל של אלימות. הם נשלחים על ידי הארכי-פושע, "הקומודור", כדי לאתר אדם ששמו הרמן קרמיט-וורם, להוציא ממנו את מה שצריך, ולחסלו.
המסע לשם, על גבי סוסים, מתנהל באופן ריאליסטי ונוגה. דה-ויט נוגע בצורה מרשימה בכל מימדי העולם הזה - בקור, בסכנות, במחלות, ובשאר תנאי המסע הלא נוחים, שהתקיימו לפני פחות ממאתיים שנה, ביחסים בין אחים ובהתבגרותו של איליי, וזאת, מבלי לוותר על אלמנט המתח. הוא עושה זאת עם משפטים קצרים וחותכים, קצב התרחשויות מצוין, ותפניות מקוריות. התוצאה היא מערבון בסגנון "אומץ אמיתי", עם קצב טוב ודמויות מוצלחות.

המינוס הוא הנטייה של דה ויט להתחכם פה ושם. למשל, אזכורי פופ בשמות הדמויות. הרמן קרמיט וורם, המדען המתבודד שהמצאתו המופלאה עשויה לשנות את פני תקופת הבהלה לזהב, ושמו מרפרר ללהקה "הרמנ'ז הרמיטס" (המתבודדים של הרמן) ולקרמיט הצפרדע, ובסוף, גם תולעת. או הפושע המסוכן, ה"קומודור". אומנם מדובר בדרגה צבאית, אבל אי אפשר שלא להיזכר גם במחשב הביתי הוותיק, ה"קומודור 64". האם דה ויט ניסה לומר משהו עמוק דרך הקריצות הללו. לא יודע.

אז כאמור, לא מצאתי פוסט מודרניזם. אולי הכוונה הייתה לכך שהגיבורים הם אנטי גיבורים מובהקים, שהטוב הוא לא מוחלט וכך גם הרע. אבל יצירות שאינן משתמשות בתבנית השחוקה של טוב/רע, קיימות כבר כמה עשורים טובים. אולי בגלל זה נרתעתי מההכרזה על גבי הכריכה. זה הרגיש לי קצת כמו להכריז היום על המצאת המיני דיסק.
גם חתרנות לא מצאתי, אולי התכוונו העורכים לכך שחלק מן מתתי העלילות - כמו היחסים הנרקמים בין איליי למנהלת החשבונות או בין האחים לנער הצעיר שהם פוגשים בדרך - מנותבים אל כיוונים שאינם הולמים את המערבונים הקלאסיים,
אבל אני חושב שמקוריות תתאר טוב יותר את המאפיין הזה של הספר, ואין צורך לציין אותה על גבי הכריכה.
בסופו של דבר, מדובר במערבון מקורי ונוגע ללב, למרות נגיעות של התחכמות פה ושם.

ציונים:

קצב: 9
כתיבה:9
דמויות:9
תעלומה: 9 ההמצאה של הרמן והמסלול אליו היא מובילה מקוריים וחמודים.

ממוצע: 9

בונוס/עונש: מינוס עשירית נקודה על התחכמויות שבעיני מעט גורעות.

סופי: 8.9

מערבון קצבי, מקורי, אלים ורגיש. כדאי מאוד.

יום חמישי, 15 באוקטובר 2015

האיש במצודה הרמה - פיליפ ק' דיק






















היסטוריה חלופית. ז'אנר או תת ז'אנר שאהוב עלי במיוחד, בגלל השילוב בין נימה היסטורית, לעתים עד כדי כובד ראש, ומה שהוא בעצם משחק נדמה-לי ילדותי שהפך מפורט מדי ויצא מכלל שליטה. קצת כמו שכיצורים אנושיים אנו מסוגלים לדמיין נצח אך לא לגעת בו, גם אינסוף האפשרויות הטמונות בהווה, אשר אינן מתממשות אך אנו יכולים לדמיין אותן, רחוקות תמיד מהישג ידינו. בתת ז'אנר זה שזוכה בדרך כלל למעמד מפוקפק, אפשר "לחיות" אותן, גם אם לאורך כמה עמודים בלבד. זו אולי הצורה הקיצונית ביותר של אסקפיזם. ובעיני יש לה קסם מיוחד.

הספר "על החוף", של נוויל שוט, הוא אחת הדוגמאות האהובות עלי. הספר, שנכתב בשנות החמישים של המאה שעברה, ומתאר את פרפוריו האחרונים של עולם אחרי מלחמה גרעינית. הספר העדין הזה, היה בעיני תמצית "מלנכוליה מתוקה", משולבת בסיפור אזהרה שמצליח להימנע לחלוטין מדידקטיות בזכות שילוב של אנושיות ריאליסטית ומינוריות. שוט הפליא לתאר את סוף העולם דרך סיפור היומיום של הדמויות, תוך שהוא נמנע מפתוס במומחיות של הלוליין שהילך על החבל בין התאומים. אם אני לא טועה, אפילו גיבורו של מורקאמי ב-"1Q84", ספר המתקיים אף הוא במציאות חלופית, קרא אותו בשקיקה.

בתחום ההיסטוריה החלופית, נדמה שלמלחמת העולם השנייה ולשאלה "מה אם היטלר היה מנצח?" יש מקום של כבוד. כותבים שונים נגעו באפשרות המצמיתה. רוברט האריס, ב"ארץ אבות" שטרם קראתי, וסטיבן פריי, ב"עושים היסטוריה", יצר תסריט אלטרנטיבי, מצמרר ולעתים מצחיק, לשלטונו של היטלר. גם מייקל שייבון התעסק במלחמת העולם השנייה, ב"איגוד השוטרים היידים", בו מדינת ישראל הוקמה, עם תאריך תפוגה, באלסקה הקרירה. ובוודאי יש עוד דוגמאות.

את האיש "האיש במצודה הרמה", ספר המתרחש בעולם שבו גרמניה ניצחה במלחמת העולם השנייה וחילקה את השלל עם יפן, כתב פיליפ ק' דיק, סופר שהתמחה ב ז'אנר המדע בדיוני, עם תת התמחות בסמים ותעתועי מציאות. הוא קנה את שמו בעיקר כסופר החתום על "בלייד ראנר", שאף עובד לסרט  נחשב (ועתיד - אויה - לקבל המשך בקרוב). אבל גם ספרים וסיפורים קצרים אחרים שלו עובדו לסרטים מוכרים, כגון "דו"ח מיוחד", "זיכרון גורלי" ו-"סורק אפלה" הפחות מוכר. מהמעט שקראתי וראיתי, נראה ששאלת תפיסת המציאות, שימוש בסמים ותחושת רדיפה היא נושא חוזר בספריו.

כאמור, ב"איש במצודה הרמה" ארצות הברית חולקה בין יפן לגרמניה. הגרמנים קיבלו את ניו יורק והחוף המזרחי, היפנים קיבלו את סן פרנסיסקו וחלקים באזור הפסיפי, ותשכחו מ"צ'ק פוינט צ'רלי".

המציאות של "האיש" נפרשת דרך סיפוריהן של הדמויות החיות אותה - סוחר עתיקות אמריקאיות שהפכו לבון-טון בחלק של ארה"ב שנשלט על ידי היפנים, אשר מנסה לשרוד כלכלית באמצעות קשר עם זוג יפני מיוחס. מעצב תכשיטים שמתקשה לשמור על עבודתו ומסתיר את זהותו האמיתית, מנסה להקים עסק עצמאי, גרושתו חסרת היציבות שמתמחה בג'ודו ומתגוררת באזור שבו אין שליטה מובהקת לגרמניה או יפן, ומחפשת כך נדמה להרגיש משהו אותנטי, ומרגל גרמני מנסה לבצע משימה תחת העין הפקוחה של שירותי ביון שונים. הסיפורים מינוריים.

ברקע, במקרו - הגרמנים הם מכבש טכנולוגי - טסים למאדים ומבצעים זוועות ביבשת אפריקה. אלו אינם מפורטים אבל משרטטים היטב את המציאות האלטרנטיבית שדיק מפליא לברוא.

הכתיבה של דיק מצוינת במובן זה שהוא אינו נופל לפתוס האמריקאי שמאפיין ספרי מציאות חלופית ובעיקר דיסטופיות לבני הנעורים שצצות בימינו בקצב מדאיג (רעיון לדיסטופיה - עתיד שבו כל הספרים הם דיסטופיות עתירות פתוס לבני הנעורים). קצת כמו שוט ב"על החוף" הוא בונה מציאות אמינה ומחרידה באמצעים עדינים, דרך סיפורים קטנים, שבניגוד לשוט, בסוף הספר, מגיעים לשיאים מטלטלים. אך לא באופן צעקני. מימד נוסף ומקסים בספר הוא העיסוק בהבדל בין התרבות הגרמנית ליפנית. היפנים נשענים על ספר ה"אי-צ'ינג" כמכשיר לקבלת החלטות באופן פסיבי, ומהרהרים עמוק פנימה ברגשותיהם ואילו הגרמנים עסוקים ביוזמות הנקבעות על ידיהם במטרה להמשיך ולהתקדם, גם אם זה מחייב רמיסה של מה שעומד בדרכם, כמו לדוגמא, "יסתבל החגב", ספר אשר מתאר מציאות חלופית בה ניצחו בעלות הברית במלחמה, ונחשב אסור לקריאה באזורים אשר בשליטה גרמנית.

הקצב נינוח, ודיק מפליא לתאר את מורכבות חייהם של מי שחיים את המציאות הזו, ואת התככים השוררים בעולם הזר והמוזר הזה.

הערה אחרונה. הספר מקבל עכשיו עיבוד לסדרת טלוויזיה של "אמזון", אשר תשוחרר בשלמותה ב-20 לאוקטובר, לצריכה במינון של מנת-יתר, כמו עם הסדרות של "נטפליקס". מצפייה בטריילר נראה לי שהסדרה לא תשמור על הטון המינורי של הספר, ואני ממליץ בחום לקרוא אותו קודם.

ציונים:

כתיבה: 9
דמויות: 9
קצב: 8
תעלומה: לא רלוונטי

ממוצע: 8.6666

בונוס/עונש: שליש נקודה על אווירת המלנכוליה המתוקה-פיוטית בחציו הראשון של הספר.

סופי: 8.7

יצירה מרתקת וקודרת, לעתים עדינה, לעתים מטלטלת, ולכל אורכה, מפלט כיפי מהמציאות. בימים אלו זה לא מעט.