נורבגי ללילה - דרק ב' מילר (מאת אורי קידר)

ב'נורבגי ללילה', ספרו של דרק ב' מילר שתורגם לאחרונה יש רצח, יש גופה, יש מרדף, יש טובים ויש רעים. יש את כל המרכיבים הקלאסיים שספר מתח טוב צריך ובעבורם מתאפשר לו למצוא את מקומו בבלוג אותו אתם קוראים.

אבל למרות שגם בכריכתו האחורית הוא מוגדר כ'רומן פעולה, סיפור מתח וקומדיית פשע', ספק גדול אם לכך התכוון המשורר (או במקרה שלנו, הסופר).

כי 'נורבגי ללילה' הוא קודם כל חשבון נפש נוקב שעורך קשיש יהודי בן 82, שכל חייו נקרע בין השואה ומלחמת העולם השנייה, בהן צפה מהצד כילד אמריקאי, מלחמת קוריאה, אליה הלך בחזה נפוח מגאווה בכדי לפצות על 'ההחמצה' של המלחמה הגדולה וחזר הלום קרב, ומלחמת וויטנאם בה נהרג בנו, אותו הוא משוכנע כי שלח במו ידיו להיהרג.

'נורבגי ללילה' הוא גם כתב אישום כנגד מדינה מבולבלת במקרה מדובר בנורבגיה, אך לא מדובר פה בעוד מותחן סקנדינבי קודר ומושלג. הסיפור יכול היה להיות מועתק בקלות לכל מדינה שהמלחמות הנוראיות שהביאה איתה המאה ה-20 לכל אורכה הפכו אותה למבולבלת ומוצפת בגלי מהגרים שלא בטוחים איפה נגמר הבית הישן ואיפה מתחיל הבית החדש ומביאים איתם את הסכסוכים מהמולדת הישנה.

בקצרה אספר כי שלדון הורוביץ', אותו קשיש בן 82, מגיע לאוסלו בכדי לגור בה עם נכדתו היחידה ובעלה הנורבגי. השיטיון מכה בו, אולם לא הוא זה שגורם לו לראות צפון קוריאנים מעבר לכל פינה. אלה, לטענתו, מחפשים אותו כבר שישים שנה. כששכנו, מהגר מהבלקן, רוצח אישה, הוא לוקח את הילד שלה ובורח מפני הרוצחים. במהלך המסע רודפים אותו גם הכנופייה הבלקנית, גם המשטרה הנורבגית, אבל בעיקר הזכרונות ורגשי האשמה. המציאות והדמיון חוברים יחד וסיפור חייו הטראגי נחשף לפנינו במקטעים.

הורביץ עצמו נקרע בין היותו יהודי והיותו אמריקאי ולא מצליח להכריע מה קודם למה, גם כשהוא משחרר נאומים פטריוטיים שבסופם הוא נזכר בפעם ההיא שיצא עם בנו לטיול, אך הם לא הורשו להיכנס למועדון גולף מעצם היותם יהודים.

לסיכום אומר כי 'נורבגי ללילה' הוא אחד הספרים המשובחים שקראתי בשנה האחרונה ומצליח לעמוד בכבוד במשימה כמעט בלתי אפשרית – להיות קצבי ומרתק, אך גם עמוק ובעיקר – שובה לב.

ציונים:

תעלומה: 6. הסיפור עצמו די ברור, אין כמעט טוויסטים והפתעות, אבל זה לא פוגם כהוא זה.

דמויות: 9.5. הצד החזק של הספר – מילר מצליח לברוא דמויות מורכבות ועמוקות. גם ברעים אפשר למצוא קצת טוב. שלדון הורביץ הוא דמות פשוט מושלמת. האיש הרע באמת, אם תרצו, היא המלחמה ואת מוראותיה והשפעותיה מצליח מילר להעביר במדויק.

כתיבה: 9. טובה מאוד. חדה ושנונה במידה, ועמוקה כשצריך.

קצב: 8.5 למרות שהסיפור נוטה להיכנס לעומק הדברים, וישנם לא מעט רגעים מהורהרים, הסיפור לא נתקע כמעט לרגע.

ממוצע: 8.25

בונוס/עונש: חמש נקודות – גם כדי להעלות את הממוצע שנפגע מהקריטריונים הקשיחים, וגם על החמימות שעולה מהספר, החיוך והדמע שמתחלפים תדיר, ובעיקר בזכות שלדון שלדון המקסים.

סופי: 8.75

מומלץ בחום, מקסים ומכמיר לב. ספר מתח מיוחד בעל ערך מוסף גדול.

אישה בכלוב - יוסי אדלר אולסן

ל"אישה בכלוב", שנח אצלי על המדף חודשים ארוכים, הגעתי אחרי שבשיטוטיי ברחבי הרשת נתקלתי בספר מתח סקנדינבי חדש ששמו "הילד במזוודה". האחרון עורר מיד זיכרון של הראשון הממתין על המדף. בירור העלה שהספרים נכתבו על ידי סופרים שונים. אבל שניהם תורגמו ופורסמו בהוצאת "כנרת", מה שמעורר את התהייה - האם הסיכוי לפגוש לקטור של ההוצאה במועדון ה"דאנג'ן" גבוה משחשבתי בעבר?

מאז הצלחת "נערה עם קעקוע דרקון" וספרי הארי הולה של יו נסבו, מנסות ההוצאות לאתר את סדרת המתח הבאה שתשבה את לבנו ותהפוך את האצבע שעל הדק הארנק לקלה. התוצאה נעה בין זוועות דוגמת "המהפנט" לחידוש סדרות מוצלחות דוגמת זו של קונרד סייר.

גם "אישה" מייצג פן של מתקפת המתח הסקנדינבי עתירת התרגומים במחוזותינו. אבל, אם למתוח את האנלוגיה הצבאית, הרי ש"אישה" אינו סקנדינבי אמיתי, אלא יותר בחזקת מסתערב. זאת מפני שהכתיבה והנושאים זרועים סימני זיהוי הוליוודיים שיפורטו בהמשך.

הסיפור עוסק בקרל מרק, בלש משטרה מתבגר, גרוש, ציני, רודף שמלות, שגר עם בנו החורג ועם סטודנט נצחי בעל זהות מינית אניגמטית וחיבה לצעצועים שמורים. הסידור המוזר הזה, שכולל גם קהילה של שכנים חמימים וחובבי גריל המתאספים בביתו נוצר לאחר שאשתו עזבה את הבית לטובת שורת מאהבים שהאחרון שבהם הוא מין אדוארד מ"דמדומים". כמו כן, הוא מתאושש מתקרית ירי שבה מת אחד משותפיו והאחר הפך נכה.

לחץ פוליטי להקמת מדור שיחקור פשעי עבר, משמש למפקדו של קרל תירוץ הולם לבודד אותו מעמיתיו החוקרים. הוא מפקיד בידיו את המדור, המכונה מדור Q. בתחילה קרל אחראי על המדור לבדו. בהמשך, ומספיק מהר, מצטרף אליו אסד הסורי. חאפז אל אסד בשמו המלא. המהגר הסורי חובב התה, הנשים היפות והתפילה מתגלה במהרה כבעל איכות של רובוטריק, הוא בפירוש "more than meets the eye". חקירתם הראשונה עוסקת בהיעלמותה של הפוליטיקאית היפה והשנויה במחלוקת, מרטה לינגו, חמש שנים טרם הקמת המדור. אותה לינגו נעלמה ממעבורת והונח כי מתה למרות שגופתה לא נמצאה. קרל הוא אולי עצלן וגס רוח, אבל אחרי עבודה מסוימת הוא מאתר נקודות כניסה מוצלחות אל החקירה ובעזרתו של אסד, המתגלה כבעל יכולות מועילות, נכנס בעובי הקורה.

לפני הכול צריך לציין שלמרות מגרעותיו הרבות, הספר בסך הכול עושה את העבודה. הוא קצבי מהנה ומצחיק לפרקים. עיקר כוחו בא לו מערבוב שני ז'אנרים הוליוודיים: ז'אנר ה"torture porn" שבא לידי ביטוי בסיפורה של מרטה לינגו, האישה שבכלוב, וז'אנר ה"buddy cop comedy" (עיין ערך "48 שעות" ו"נשק קטלני") שבא לידי ביטוי באופן מוצלח ולפעמים וולגרי בניגוד בין דמויותיהם של קרל מרק ואסד החוברים יחד כדי להוביל את מדור Q לתהילה. הטון השורה על הספר הוא הומוריסטי ובכך סוטה מהקו הסקנדינבי המחויב לאפלוליות דיכאונית (או להומור ציני בסגנון הארי הולה, אבל בטח לא להומור וולגרי), וגם בתחום האלימות הטורצ'ר-פורנית הוא לא הולך עד הסוף, אלא נותר משהו בחזקת "מומלץ לגיל 13 ומעלה" האהוב על כך על האמריקאים. לכן, כל קשר בין המותחן לגל הסקנדינבי מצוי אך ורק בשמות חסרי המובחנות של הדמויות והרחובות. אולי יותר נכון לומר שהספר מייצג ניסיון של כותב סקנדינבי לכתוב מותחן אמריקאי-הוליוודי (הדבר היה ככל הנראה בלא מודע של אנשי ההוצאה ששיווקו את הספר גם באמצעות טריילר הוליוודי שניתן בעבר לצפייה ביוטיוב).

הדמויות אינן עמוקות במיוחד, אבל הן כן מעניינות וחביבות. הקצב לא רע בכלל. והתעלומה, שכאמור נשענת על ערבוב ז'אנרים מקורי, מוצלחת ביותר. נקודת התורפה של הספר היא ללא ספק הכתיבה הלא אחידה. לצד שנינויות, תובנות לא רעות וקטעי חקירה מרתקים יש הומור בוטה ולא תמיד מצחיק, תיאורים לא משכנעים - למשל, התיאור המצועצע של השכונה החמימה והעוטפת שמסייעת לקרל מרק לשרוד את גירושיו - וחוטים פרומים דוגמת החקירה שעורך קרל לאסד לאחר שהוא מבין שהלה אינו העוזר רפה השכל שחשב שהוא. ולמרות זאת, הגורמים החיוביים מטים את הכף לחיוב, והספר הוא בסך הכל קריא ומהנה, גם אם הוא כלל אינו מה שמשווק לקורא.

ציונים:

תעלומה: 8.5
דמויות: 8
קצב: 8.5
כתיבה: 6.5

ממוצע: 7.875

בונוס/עונש: מינוס של שלוש נקודה שבעים וחמש נקודות על הדבקת השמות הסקנדינביים למותחן אמריקאי באופיו, ועל הכתיבה המרושלת.

סופי: 7.5

שעטנז טראשי, שלא הולך עד הסוף ולא כתוב מספיק טוב, אבל עדיין מהנה מאוד.